"ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו" (ויקרא כג,ו). ' … והזהר לישראל כשם שבראתי את העולם ואמרתי להם לישראל לזכור את יום השבת זכר למעשה בראשית, שנאמר (שמות כ, ח): "זכור את יום השבת", כך היו זוכרים הנסים שעשיתי לכם במצרים וזכרו ליום שיצאתם משם, שנאמר (שם יג, ג) "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", למה? "כי בחוזק יד הוציאך ה' ממצרים”. (דברים טז, ד) "ולא יראה לך שאור שבעת ימים", כנגד שבעת ימים שבין הגאולה לקריעת ים סוף, כשם שבתחלה הם שבעת ימי בראשית וכשם שהשבת מתקיימת אחד לשבעת ימים, כך יהיו אלה שבעת ימים מתקיימים בכל שנה ושנה, שנאמר: "ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה”' (שמו”ר יט,ז). בפסח התגלה שבוע ממכת בכורות ועד קריעת הים, כנגד שבוע הבריאה; וזה התגלה כעין זכרון השבת, כרמז שבשבת מתגלה כעין זה. ששבת יש בה גילוי כנגד יציאת מצרים: “וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה' אלקיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על כן צוך ה' אלקיך לעשות את יום השבת" (דברים ה,יד), ומצד שני בשבת יש גם גילוי כנגד בריאת העולם: “כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו” (שמות כ,י). כיון שהעולם נברא בשביל ישראל והתורה: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י; בראשית א,א). לכן יש בגילוי של שבת כנגד בריאת העולם שזהו כנגד בריאת העולם, ויש גילוי של יציאת מצרים כנגד ישראל בעולם, ויש גם בגילוי של תורה, שזהו שבת המתגלה במשכן (שהיא המשך השראת השכינה ממתן תורה והמשך ציווי התורה לבנ”י, כך שמבטא את גילוי התורה; ובפרט שבמשכן זהו גילוי של מלאכות שבת, שזהו מצוות התורה). שלכן מובן שיש בשבת התגלות של שלוש שבתות: בריאת העולם, יציאת מצרים ולימוד מלאכות שבת משבת במשכן (ראה 'תורת השבת והמועד', 'שבת בראשית ושבת דורות', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א). אולי לכן בתאריך של חג הפסח מתגלה כרמז בזמנים כנגד שלושתם: פסח הוא בט”ו ניסן, שבניסן נברא העולם (ראה בהרחבה ב'מועדי ישראל', 'תשרי וניסן כחדשי בריאת העולם בכח ובפועל', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), לכן כעין השבוע הראשון הוא כנגד בריאת העולם, והשבוע שני הוא כנגד גילוי ישראל שהיו בעבודת פרך והתגלו בעולם ביציאה (ששבת כרמז לכך שעבדו ב"פרך" שזהו בא”ת ב”ש 'וגל', שזה בגימטריה ל"ט, שלכן הצטוו כנגד צאתם ממצרים על ל”ט אבות מלאכה בשבת [תוס' ד”ה 'למען'; פסחים קיז,ב]), ולכן זהו כעין שיש קשר עדיין במצרים כרמז לגילוי השעבוד, ובסופו – בי”ד ניסן מקריבים את הפסח שהוא רומז על שה' פסח על בתי בנ”י (בט”ו ניסן) ובכך שוחררנו, כרמז שיש בזה גילוי של שחרור מעבדות מצרים שלכן הצטווינו על השבת (וההקרבה היא ב-י"ד ניסן שזה כנגד יום השבת, שזהו היום השביעי של השבוע השני, שכנגד ישראל) [ובי”ד בחצות היום נאסר לאכול חמץ מדאורייתא, כרמז לגאולת מצרים, שיצאנו בחפזון, כך שרומז על היציאה משעבוד], שכך מתברר בשבוע השני כנגד השעבוד והגאולה משעבוד מצרים. ואז בא חג הפסח, שמברר שהשתחררנו כדי לקבל את התורה ולגלות את שם ה' בעולם, כמו שנעשה במתן תורה ובהמשכו במשכן; וגם זה בגילוי של שבוע כנגד הבריאה, שלכך נברא העולם. לכן נראה שבגילוי של בנ”י, בשבוע השני נעשה שבת הגדול, ב-י' ניסן, שזהו היום השלישי של השבוע (השני) שכעין כנגד בנ"י, שביום השלישי בבריאה התגלתה היבשה ונבראו הצמחים, שזהו כרמז שאנו באים לתקן את העולם, שלכן ה' יצר אותנו והוציאנו ממצרים, לכן זה מתגלה בלקיחת השה לקרבן, להראות שאיננו כמצרים עובדי הע"ז, שדבקים בחומר עד שאפילו האלוהות אצלם זה חומר, אלא באים לתקן את העולם, לכן זה מתגלה כעין גילוי היבשה, שהמצרים עובדים לגשמי לפסלים שעושים מהאדמה, וכן המזבחות והבמות מאבנים שביבשה, ובגילוי צומח כתיקון לעץ הדעת שהביא לקלקול בעולם. ומקריבים בפועל בי"ד שזה כנגד שבת (היום השביעי), כרמז לגילוי שם ה' בעולם ע”י מעשינו (כמו גילוי ה' בבריאה שנח בשבת ויקדשהו). בשבוע של פסח זה מתחיל באכילת הפסח בלילה ויציאתנו בבוקר, כרמז שה' ברא את העולם בשביל ישראל והתורה, לכן זה מתחיל בקרבן הפסח שמראה את עשייתנו את דבר ה' שציוונו לאכול את הפסח, שזה גילוי של מצוה ובגילוי של מעשה גשמי (אכילה) שזהו כרמז שלשם כך ה' ברא את העולם הגשמי; ובכורי מצרים מתו כרמז שבלי ישראל בגילוי התורה בעולם אין קיום לעולם, ולכן התגלה שמתו הבכורים (וזה נעשה בבכורים, כנגד שישראל נקראו "בני בכרי" [שמות ד,כב], שאנו עיקר העולם, בניו של הקב”ה שלכן מתגלה שאנו עושי רצונו, שלזה ברא את העולם). ביום השביעי היה את קריעת הים, שזה כנגד יום שבת בו ה' נח וקידשו, שזהו כרמז לגילוי ה' בעולם, לכן זה התגלה בקריעת הים שראו כולם ע"י גילוי בעולם הגשמי, שנבקע הים, את גילוי ה': '"זה א'לי" – בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע; ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים' (רש"י; שמות טו,ב). (אולי כרמז זה מתגלה בפסח ב'פסח מצה ומרור' [משנה; פסחים י,ה], שמרור מסמל את העבדות שבנ"י שועבדו ונגאלו, שזהו גילוי ישראל. מצה מסמלת את מהירות היציאה שלא הספיק להחמיץ, שזהו כגילוי למציאות שנבראה בבריאת העולם, שלא הספיק להחמיץ כי לא עבר מספיק זמן שבו מחמיץ. פסח כנגד תורה ומצוותיה, כקרבן המקשר לה'. אולי גם נרמז שבחז”ל מובאים כמה טעמים לעונש שעבוד מצרים [נדרים לב,א]: לדעת ר”א זה בשל שאברהם עשה עבודת מלך בת”ח, שזהו כעין שעבוד ישראל במצרים. לדעת שמואל זה משום 'שהפריז על מדותיו של הקב”ה' כששאל “במה אדע כי אירשנה”, שזהו על גילוי מציאות בעולם שנברא, שה' ברא את העולם וייעד את א”י לבנ”י. לדעת ר”י זה משום 'שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה', שזהו כגילוי של תו”מ. שכך כעין רמז לשעבוד שמתגלה בסופו, בניסן חודש הגאולה, כעין כנגד שלושתם שתוקנו).