'ולא יפחתו לו מארבעה כוסות של יין' (משנה; פסחים י,א) 'צריך לשתות ארבע כוסות על הסדר' וכו' (שו"ע; או"ח סימן תעב סעיף ח). 'חמישי אומר עליו הלל הגדול, דברי רבי טרפון' (פסחים כו,ב בדפי הרי"ף). 'ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול, מ"הודו לה' כי טוב" עד "על נהרות בבל". וכוס זה אינו חובה כמו ארבעה כוסות' (רמב"ם; הל' חמץ ומצה ח,י). ישנה מחלוקת גדולה האם בפסח יש מצוה לשתות ארבע כוסות או חמש; מעבר למחלוקת שהיתה במשך הדורות, בימנו היו רבנים שפסקו שראוי לשתות כוס חמישית כיון שחזרנו לארץ. כך פסק בין השאר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת השבת והמועד', 'הכוס החמישית'). נראה שכתוספת חיזוק ראיה לדעה זו אפשר להביא את דברי התורה תמימה שמשמע ממנו שבימנו שחזרנו לארץ ראוי לקיים מצוות כוס חמישית: 'ומה שלא תקנו כוס הודאה לענין "והבאתי אתכם אל הארץ", דאין לומר מפני שאינו מענין הגאולה, שהרי כמו כן תקנו לענין "ולקחתי אתכם לי לעם" שהוא ג"כ אינו מענין הגאולה. – י"ל פשוט מפני שבהיותנו עתה בגלות והארץ מסורה בידי זרים אי אפשר לישא כוס יין על זה. ואולי לזכר זה תקנו כוס מיוחד לשמו של אליהו לזכרון ורמז שאנו מקוים לביאתו ולתחיית האומה והארץ ב"ב' (ת"ת; שמות ו,ו). הרי שבימנו שחזרנו לארץ ראוי לקיים מצוות כוס חמישית. בהגדה של פסח 'לזמן הזה' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, מובא שיש נוהגים לשתות כוס חמישית, ומובא שם כיצד לקיים זאת ע"פ שיטת המהר"ל. אולי ארבעת הכוסות זה כנגד ארבעת לשונות הגאולה: 'מניין לארבעה כוסות? רבי יוחנן בשם ר' ר' בנייה: כנגד ארבע גאולות (שמות ו): "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם" וגו', "ולקחתי אתכם לי לעם" וגומר; "והוצאתי" "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי"' וכו' (יר' פסחים י,א). אמנם יש ביר' עוד דעות, אולם נראה שזו הדעה המרכזית והמקובלת, שלכן גם רש"י הביא זאת בהסבר לגמ': 'ארבע כוסות - כנגד ארבעה לשוני גאולה האמורים בגלות מצרים: והוצאתי אתכם, והצלתי אתכם, וגאלתי אתכם, ולקחתי אתכם; בפרשת וארא' (רש"י; פסחים צט,ב). והנה היר' קורא לזה 'ארבע גאולות', שהכוונה כמובן ללשונות הגאולה, אולם נראה שבא לרמז שלשונות אלו מגלים גילויי גאולה, ולכן אנו שותים כנגדם כדי לגלות בעולם גילוי כח גאולה; שלא רק הם נגאלו אלא מתגלה בנו גילוי כח גאולה בזמננו. אולי זהו הנאמר אח"כ: 'רבי לוי אמר: כנגד ארבעה מלכיות' (יר' שם), שגילוי הגאולה בשתיית היין שלנו זה גילוי של כח גאולה בגלויות שבעולם (שגאולת מצרים היא שורש לכל הגאולות). אולי לכן בגלות היו עושים ארבע כוסות בשל שאנו שקועים בארבעת הגלויות וצריכים הדגשת הצלה מהם, אבל כיום שחזרנו לארצנו, שהחל לתנוצץ אורו של משיח ראוי להדגיש את הגילוי של "והבאתי" שזהו החזרה לארץ, והוא מקביל לסיום ארבעת הגלויות, שאז בסוף אנו חוזרים לארצנו. גם נראה שהדגש על לשון הגאולה בכוסות היין (שהיר' מכנה את לשונות הגאולה שכנגדם תוקנו כוסות היין בשם 'גאולות') בא לרמז על גילוי כח הגאולה, שזהו רמז גם לדם המילה ודם הפסח שהם המצוות שקשורות לגאולה: 'היה רבי מתיא בן חרש אומר: (יחזקאל טז): "ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים" - הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר: "שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה" וגו', ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות – דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר: "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וגו'. ואומר (זכריה ט): "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו". לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה' (מכילתא; שמות יב,ו). כך נראה שיש ארבע כוסות כמו ארבעת הימים שלקחו את השה קודם לפסח, שבזה גילוי מעשה של מצוות הפסח בשביל הגאולה, שזה כנגד ארבעת לשונות הגאולה, שבדם הפסח נעשה שיהיו ראויים שיתקיים בהם ארבעת לשונות הגאולה. לכן גם היין צריך שיהיה יין אדום כנגד צבע הדם: 'רבי יהודה אומר: צריך שיהא בו טעם ומראה. אמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה? דכתיב (משלי כג, לא) "אל תרא יין כי יתאדם"' (פסחים קח,ב). 'אל תרא יין כי יתאדם - אלמא יין מראה בעי' (רש"י). 'יין כי יתאדם. בערבי פסחים מפיק מקרא דמצוה לחזור אחר יין אדום, דכתיב: "אל תרא יין כי יתאדם", פי' אל תחמדנו כמו ראיתי אבותיכם, ומדאצטריך קרא ליזהר עליו מכלל דמעלי. ולפי הפשט "אל תרא" אל תבזה, כמו "אל תראוני שאני שחרחורת" וגו'. וגם יין אדום זכר לדבר שהיה פרעה שוחט תינוקות כשנצטרע; ועוד זכר לדם פסח ודם מילה' (אור זרוע; ח"ב רנ"ו). שאמנם האור זרוע מביא זאת כתוספת הסבר למצווה שהיין יהיה בצבע אדום, אולם נראה שזהו עומק העניין שמובא בגמ', שרש"י מסביר את הפס': '"אל תרא יין כי יתאדם" - אל תתן בי עיניך. "כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים" - המרבה שכרות כל עבירות דומות לו למישור כל הדרכים ישרים בעיניו' (רש"י; משלי כג,לא). כך שעניין היין האדום קשור להליכה אחר ה', שמזהיר הפס' שלא ישתה וישתכר ואז יחטא, שכך בפסח אנו מגלים ביין אדום שימוש שקשור כרמז לעברות ומצוות, שהיו ישראל שקועים בחטא, במ"ט שערי טומאה, ובגאולה יצאנו מטומאת מצרים, שלא לחטוא אלא ללכת אחר ה', וזה נעשה (הגאולה וגילוי מצוות) בזכות גילוי המצוות שנעשה בדם הפסח ודם המילה (שהם הזכות לגאולה), ולכן שותים יין אדום. והשקיעה בטומאת מצרים קשורה לשעבוד הקשה, שזה נעשה בצרות שעשה לנו פרעה (שכך כפו עלינו התדרדרות לטומאה תחתם), שביניהם זהו שחיטת הילדים כשנצטרע (ולכן צבע אדום כרמז לדם השחיטה של הילדים, ולדם הפסח והמילה). וכל זה קשור לגאולה ממצרים, לכן במדרש מובא שתיית היין כנגד ארבעת לשונות הגאולה שקשורים לארבעת צרות השעבוד (שביניהם זהו שחיטת הילדים): '"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים". ארבע גאולות יש כאן: "והוצאתי" "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי", כנגד ארבע גזירות שגזר עליהן פרעה; וכנגדן תקנו חכמים ארבע כוסות בליל הפסח, לקיים מה שנאמר (תהלים קטז, יג): "כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא"' (שמו"ר ו,ד), שכך קשור ארבעת הלשונות לארבעת הצרות, שביניהם זהו שחיטת הילדים, וקשור לדם הפסח ומילה שהם הזכות לגאולתנו שיתקיימו בנו ארבעת הלשונות שמטרתם הגאולה כדי ללכת אחר ה', ולכן מצווה שיהיה היין אדום. לכן נראה ששותים ארבע כוסות, ושמים כוס חמישית כרמז לאליהו שיגאלנו (שלכן אז אומרים "שפוך חמתך"), שלכן נקרא כוס של אליהו, שקשור לגאולה העתידית, שזה קשור ל"והבאתי" שזהו הגאולה השלמה שנעשית כשחוזרים לארץ בסיום הגלות (כמו שסיום המלא של הקשר לגלות מצרים נעשה כשנכנסו לארץ שזהו הלשון החמישית, הסופית, של הגאולות), שנקרא כוס של אליהו כרמז להשפעת כח לגאולתנו מכח מצוות הפסח שאנו מקיימים. לכן מוזגים את הכוס החמישית, כוס של אליהו, מיד לאחר ברכת המזון, סמוך לאכילת האפיקומן שהוא כנגד קרבן הפסח (ולא לפני ברכת המזון כדי שלא יראה ככוס של ברכת המזון הרגילה, אלא יודגש שזה רמז לאליהו, לגאולה). וכך מרמזים שאנו ראויים ליגאל כמו שאבותינו נגאלו בדם קורבן פסח ומילה, כמו שנרמז ביין האדום, כך שימשיך כח הגאולה שממשיך בכל הדורות ויתגלה גם בנו ונגאל בשלמות. ובפרט בימנו שאנו חיים בתהליכי הגאולה ראוי להדגיש את כח גאולת פסח שמתגלה בימנו לגאולה, ולשתות כוס חמישית (או למזוג למי שחושש מלשתות). וזה חשוב להראות את אמונתנו בגאולה, שבזה מביאים את המשיח, כמו שמביא הרמ"א על שפוך חמתך (שאז גם מוזגים את הכוס לאליהו): 'ויש אומרים שיש לומר שפוך חמתך וכו' קודם לא לנו (ר"ן פרק ערבי פסחים), ולפתוח הפתח כדי לזכור שהוא ליל שמורים, ובזכות אמונה זו יבא משיח וישפוך חמתו על העכו"ם' (רמ"א; שו"ע או"ח תפ,א). כעין שבמצרים לקחו את הפסח ארבע ימים קודם כדי לעשות מעשה לגאולה, והראנו בזה על אמונתנו שנגאל, וזה התגלה בדם הפסח והמילה, וכך אצלנו ביין אדום, ובקשר לאליהו שהוא קשור לברית המילה (שמעיד שישראל שומרים על ברית המילה, שהוא מלאך הברית [פרקי דר"א, כט]) ולגאולה, שמתגלה בקרבן פסח שקשור לגאולה ממצרים, שהיא היסוד לגאולה העתידית: 'בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל' (ר"ה יא,א). וחשוב בימנו במיוחד להתחזק בזה, שלא להתייאש מהגאולה בתהליכיה אנו זוכים לחיות ורואים ניסים גדולים בכל יום (מספיק לראות כמה ניסים נעשים לנו בהצלה ממאות הטילים ששלחו האירנים הרשעים), וכך נזכה לגאולה השלמה (כעין שמביא הרמ"א: 'ובזכות אמונה זו יבא משיח', שהאמונה בגילוי כח הגאולה וההצלה בפסח יבוא המשיח), בבי"א.