"והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים" (שמות יג,ט). '"והיה לך לאות" - יציאת מצרים תהיה לך לאות. "על ידך ולזכרון בין עיניך" - רוצה לומר שתכתוב פרשיות הללו ותקשרם בראש ובזרוע' (רש"י). "והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים" (שמות יג,טז). ' … שהרואה אותם קשורים בין העינים יזכור הנס וידבר בו' (רש"י). (ראה 'הגלות והגאולה', 'התפילין ויציאת מצרים', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). התפילין מזכירות לאדם את יציאת מצרים, ובכך מזכירות לו את חובתו בעולם, שיצא בשביל לקיים את רצון ה', שה' פדהו ממצרים ובכך נעשינו עבדי ה' (שזהו החירות האמיתית, לקיים את רצון ה'); וכך זה ביד ובראש כרמז לשיעבוד המחשבה והמעשה לקב"ה. כיון שיש בתפילין חשיבות כנגד יציאת מצרים שה' הוציאנו ביד חזקה, נראה שיש בזה רמזים נוספים כנגד יציאת מצרים. התפילין הם ארבע פרשיות, כשביד הם בקלף ובית אחד ובראש מחולקים לארבעה, אולי זה כרמז שבלשונות הגאולה ממצרים היו חמש לשונות, כשהארבע הם ישירות יציאת מצרים ועוד אחת שהיא כנגד א”י, שהיציאה ממצרים זה בשביל קבלת התורה (שלכן נעשו המכות וקריעת הים ובסוף מתן תורה שכל זה לעניין שנהיה עבדי ה' ע”י קבלת התורה), ובארץ אנו מבצעים את התורה שנתנה לנו; לכן ביד שזה כרומז למעשים (שאדם עושה בידיו) זה קלף אחד שבו ארבע פרשיות כעין רמז שבא”י שבו מקיימים את התורה בו מתגלה כנגד ארבעת הלשונות שכעין קשורים לקבלת התורה (אמנם רק “ולקחתי” זה כנגד מתן תורה, אבל כל הקודמות זה הבסיס [יציאת מצרים] בשביל קבלת התורה), כך שהיד זהו גילוי של ארבעת הלשונות של יציאת מצרים בגילוי של הלשון החמישית (שאינה נחשבת לעצמה כיון שבתפילין מרמזים על יציאת מצרים ולא על הכניסה לארץ, כך שזה ארבעת הלשונות אבל בגילוי של הלשון החמישית), ואילו בתפילין של ראש זה כעין חלק מחשבה ולא העשיה, ולכן בו מתגלים ארבעה בתים וקלפים כנגד ארבעת הלשונות שהם קבלת התורה עלינו בהסכמתנו (שזהו כמחשבה). וסה”כ יש ארבעה בתים בראש ואחד ביד, גם כעין רמז שיש חמש לשונות (אמנם בדיעבד זה לא מעכב ולכן אפשר להניח תפילין אחד אם אין לו את שניהם, כיון שבכל אחד מתגלה כנגד ארבעת הלשונות, בצורות שונות). אולי גם כרמז בארבע פרשיות כנגד שיש ארבע עונות, שאנו יצאנו ממצרים כדי לתקן את העולם בכל צורותיו ולכן כרמז בעונות שמתחלפות, שבכולם אנו מזכירים את יציאת מצרים לתיקון העולם. שזה נעשה בא”י התיקון, ולכן זה נרמז כעונות שעובדים בא”י בצורות שונות ע”פ העונות ובזה מביאים לגילוי שם ה' בעולם; לכן זה קשור לא”י, שכך מתחילה הפרשיה: “והיה כי יבאך ה' אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך" וגו' (שמות יג,יא). אולי יש ארבע פרשיות כנגד שבנ”י נגאלו בזכות ארבעה דברים: 'רב הונא אמר בשם בר קפרא: בשביל ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שנו את שמם, ואת לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה' (ויק”ר לב,ה), לכן ארבע פרשיות, והם מתגלות בראש וביד (ובצורות שונות [בחלוקה לקלפים ובתים שונים או ביחד]), כיון שכדי שיהיה זכות ליציאה קיבלו שתי מצוות: 'היה רבי מתיא בן חרש אומר: (יחזקאל טז): "ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים" - הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנאמר: "שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה" וגו', ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה, שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר: "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך" וגו'. ואומר (זכריה ט): "גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו". לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ארבעה ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה' וכו' (מכילתא; שמות יב,ו). [אמנם בהמשך ר”א הקפר חולק ואומר שהיו להם את ארבעת הזכויות: 'רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם?! שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם!' וכו'. אולם לרמב"ח זה לא היה מספיק. ובכ"א גם לר"א הקפר נראה שמסכים שהיה חשיבות לשתי מצוות אלו בהקשר ליציאת מצרים, שזה היה כנגד הע"ז כמו שאומר בהמשך למה נצטוו על הפסח ארבע ימים קודם]. לכן יש גילוי של ראש כנגד דם הפסח שזהו מעשה שמכריז על מחשבה אמונית שאנו עובדי ה', שזהו גילוי אמוני ולכן בראש כרמז למחשבה – אמונה (וכן בראש כעין שה' מעל הכל, כעין בראש למעלה, ולא ח"ו שיש מקום לע"ז). וכנגד דם המילה זהו התפילין של יד שרומז על שעבוד הלב והתאוות, כעין שבמילה יש השפעה על התאוות של הערווה (כמו שאומר הרמב”ם: 'וכן המילה אצלי אחד מטעמיה – למעט המשגל ולהחליש זה האבר כפי היכולת עד שימעט במעשה הזה' [מורה נבוכים ג,מט]), וזה מתגלה בארבע פרשיות כיון ששתי המצוות מתקשרות לארבעת הזכויות שהיו בידם, וכך מביאים גאולה. (אולי גם ארבעת הפרשיות בראש מחולקות כרמז לגילוי חיצוני של ארבע, שזהו שנצטוו לקחת את השה ארבע ימים קודם להקרבתו). אולי תפילין מרמזות על היד החזקה שה' הוציאנו ממצרים, ולכן על היד, ודרך זה נעשה שם גדול לה' ולבנ"י, ולכן זה בראש כרמז לעליונות כעין בראש לכל (ולכן תפילין של ראש מטילות מורא על הגוים, כיון שמתגלה בזה היותנו מעליהם בשל חיבורנו לקב”ה: '(דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". תניא, ר"א הגדול אומר: אלו תפילין שבראש' [מנחות לה,ב]). ויש ארבע פרשיות כנגד שם הויה שמתגלה בעולם על ידי יד ה' שפעלה במצרים. קידוש השם שנעשה ביציאת מצרים זה שורש לקידוש השם שנעשה בכל הצלה מגלות (כעין ההצלה ממצרים), ולכן נרמז בארבע פרשיות כרמז לארבעת הגלויות ששעבדו את ישראל ונגאלנו מהם, וכן שם ה' מתפרסם לכל קצווי עולם ולכן ארבע כנגד ארבע כנפות הארץ. וכיום אין גילוי שם ה' בשלמות, ולכן כעין ביד זה נמצא בנסתר, שמכסים את התפילין, וכן בית אחד כך שמסתיר את קיומם של ארבעת הפרשיות, שזה לא נראה בחוץ שיש ארבע (שרואים רק בית אחד, וכן בפנים זה רק קלף אחד), כך גם לא רואים את יד ה' בגלוי כיום; אבל לעתיד לבא כולם יראו את גילוי שם ה' ויאמינו, ולכן בראש זהו למעלה ומגולה (שכך זה ע"פ ההלכה, אמנם ע"פ הקבלה מכסים גם את התפילין של ראש) שכולם רואים למרחוק (וכן למעלה כעין לעתיד לבא, למעלה בהמשך הדורות), ומחולק לארבעה בתים כך שרואים גילוי כנגד ארבעת הפרשיות שיש בפנים, כרמז שלעתיד יהיה שם ה' מתגלה בעולם. עוד נראה שתפילין של יד רומזים שה' הוציאנו ממצרים ביד חזקה, ועל הראש כרמז לנשמת ישראל (שהנשמה בראש), שהיד החזקה היתה בשביל גילוי נשמת ישראל ודעת ה' בעולם; וכן בשעבוד מצרים פעלו לטמא את בית ישראל, לכן זהו תפילין של יד ושל ראש, כרמז לחיבור ביניהם, שה' פעל ביד חזקה להוציאנו מפני יד המצרים ששעבדה את ישראל וגרמה לקלקול את חיבורנו לרצון ה', ולכן יש קשר בין היד (שעבוד) והראש (האמונה), וכן רצון ה' מתגלה בתורה שהיא מביאה לידיעת רצון ה' שהבנה זה בשכל, ולכן בראש; שכך התפילין ביד ובראש. אולי ארבע פרשיות כנגד ארבע לשונות של גאולה שזה כולל פגיעה במצרים (בשלושת הראשונות) ומתן תורה (הרביעית), ומתן תורה זהו גילוי הנשמה שבנו ולכן נרמז בראש, וכן התורה נלמדת ונתפסת בראש, לכן יש בארבעת הלשונות (שהם עניין אחד) גילוי של יד (הכאת מצרים) ושל ראש (מתן תורה), ולכן מגלים את ארבעת הלשונות בראש וביד. בנוסף, בהכאת מצרים שהיה גילוי של היד החזקה היה גילוי של שלושה יסודות באמונה (מציאות ה', ידיעת ה' וכוחו הבלתי מוגבל [ראה בהרחבה 'הגלות והגאולה', 'דצ"ך עד"ש באח"ב', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א]), בכל סדר מכות המכה השלישית הגיעה ללא התראה שמגלה את אחד היסודות באמונה אלא כעונש, וגם זה מלמד עניין אמוני – שיש דין ויש דיין, שה' שופט את העולם; או ע"פ הרמב"ם במכות מצרים נלמד שיש מציאות שאדם חוטא כ"ך עד שכעונש נמנע ממנו התשובה, שה' הכביד את לב פרעה ושלח את משה להזהירו, כדי לברר שיש מציאות כזו שה' מונע תשובה מחוטא גדול ('ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח, שנאמר "ואתה ועבדיך ידעתי" וגו'? "ואולם בעבור זאת העמדתיך", כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו' [רמב"ם; הל' תשובה ו,ג]. על עניין הכבדת לב פרעה ראה ב'הגלות והגאולה', 'הכבדת לב פרעה והבחירה החופשית', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. וכן ב'תורת המקרא' “בא" אות א ואות ב, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א. שכך כל שיטה מלמדת על מתי כן נעשה הכבדת לב, שזה גם לימוד שנעשה במכות). לכן יש ארבע פרשיות כנגד ארבעה לימודים של אמונה ודרכי ה' בעולם שהתגלו במכות; לכן זה ביד כרמז להכאת מצרים, ובראש כנגד שיש לימוד אמוני מזה. אלי אפשר שבמכות בכל סדר ההתראה על המכה הראשונה היתה על יד היאור כשפרעה לבדו, וההתראה על המכה השניה היתה בארמון לפני כולם. לכן כנגד הבוקר שנעשה בהסתר מעיני כל, זהו בתפילין של יד שמכסים אותם, וזה ביד (שמרמז על עשיה, כנעשה בידים) כרמז שפרעה היה הולך לעושת שם את צרכיו, שזהו מעשים שצריך להתפנות ולכן מתפנה; וכן כנגד הלב שטען הוא אל שלכן לא צריך להתפנות, ולכן כעין היה לו חשש בלב שמא ידעו שהולך להתפנות ולכן יאמרו שאינו אל כמו שטען. וכן הוא טען שהוא עשה את עצמו ואת היאור, ולכן בהגעה בבוקר זה כהוכחה שאינו אל, ולכן מבטל את טענתו שהוא יצר את עצמו והיאור, ויצירה זה ביד, ולכן כנגד זה תפילין שביד, כביטול דבריו והפניה לאמת – שה' הוא שברא את העולם, ולכן גם הכה את מצרים בידו החזקה, כיון שהכל בידו. בהתראה בצהרים זה היה בארמון לעיני כל, ולכן בראש כנגד שכולם רואים, שזה למעלה ולא מכוסה. וזה בראש כנגד המח, כעין שיצא מזה לכולם הבנה – שכולם הבינו וידעו שתבוא מכה. וכן המצרים התהדרו בחכמתם הגדולה, ולכן בארמון שמופנה כעין לעיני כל גדולי וחשובי מצרים זה נרמז בראש שכנגד המח כרמז לחכמה. עוד נראה שה' הוציא את ישראל ביד חזקה מטומאת מצרים האלילית והכופרת בה' (ששקעו שם במ"ט שערי טומאה), והנה ישנם שני יסודות לכפירה – מצד האמונה האלילית ומצד החכמה שכופרת במעשה ה' (ראה 'תורת המקרא' “לך לך" אות א, למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), לכן כנגד זה יש תפילין של ראש ושל יד, שהראש מרמז על החכמה, שזה מקור כפירה אחד, והיד מרמז על הפולחן האלילי שנעשה במעשים שמכניסים את האדם לאקסטזה דתית שנדבק באלילות חזק ביותר והולך ועובדה (כמו שאמר מנשה לרב אשי שלא היה יכול לעצור עצמו מלעבוד ע”ז [סנהדרין קב,ב]), ולכן זה ביד כרמז לעשיה. ואילו מקור הכפירה השני שזה החכמה באותם שכופרים בה', כנגד זה התפילין של ראש שכנגד המח, כגילוי לחכמה. שאנו משעבדים את שניהם לה', היפך מהכפירה שטמאו אותנו במצרים. אולי גם ה' שלח את משה ואהרן להוצאת ישראל ממצרים, משה היה הראש ואהרן היה דוברו, ולכן כנגד משה זהו תפילין שבראש כנגד משה שהיה הראש, וכן ה' דיבר אליו ולכן זהו כרמז בראש כקליטת נבואה; וכנגד אהרן זה הביצוע בעולם שזהו תפילין של יד שכנגד המעשים בעולם. עוד נראה שיציאת מצרים נעשתה לאחר 210 שנים ע"י שה' חישב את הזמן ככפול (ראה 'תורת המקרא' “שמות" אות א, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), בנוסף היה חשבון של 400 שנה מהולדת יצחק (רש"י; בראשית טו,יג). לכן כנגד יציאת מצרים שנעשתה אז יש גילוי של חשבון (שנעשה כפול), וכן זה לא במציאות היה 400 אלא נחשב כאילו זמן זה ולכן זה עניין של מחשבה רעיונית, ולכן כנגד זה תפילין של ראש שכנגד המח. ואילו תפילין של יד שזה כנגד המעשים בעולם, זה מתגלה כחשבון מהולדת יצחק, שזה דבר שנעשה בפועל בעולם. אולי גם גאולת מצרים היתה שחרור מהשעבוד שהחל בעקבות ראיתם את בנ"י כרב ועצום (שכל השעבוד נעשה בשל דבר זה), כמו שאומר פרעה: “ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" (שמות א,ט), 'דבר אחר: "רב" בחכמה, "ועצום" בגבורה' (לקח טוב). לכן כנגד זה תפילין בראש שכנגד המח – החכמה, כנגד "רב"; ותפילין של יד כנגד כח היד, הגבורה, כנגד "ועצום". אולי גם יציאת מצרים היתה מיוחדת ביותר שעם שלם יצא ממצרים, שהיתה כ"ך סגורה ומסוגרת עד שאפילו עבד אחד לא יכל לברוח ממנה; ודבר זה נעשה ע"י מעשי החרטומים, שפעלו בכישוף ושדים, כמו שהתגלה שעשו מעשים מול משה: 'אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא: "בלטיהם" אלו מעשה שדים, "בלהטיהם" אלו מעשה כשפים' (סנהדרין סז,ב). לכן כנגד זה מתגלה יציאת מצרים בתפילין כרמז להכרעת כח השדים והכשפים, שלא הועילו למנוע יציאת ישראל ממצרים. והנה שדים מעבירים דבר ממקום למקום: '"וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים [בְּלָטֵיהֶם] לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ". אמר רבי אלעזר: מכאן אתה למד שאין השד יכול לבראות פחות מכשעורה. ורבנן אמרי: אפילו כגמלא לא מצי בראו, אלא האי מכניף ליה והאי לא מכניף ליה' (שמו"ר י,ז). לכן כנגד זה מתגלה בתפילין של יד, שהוא כנגד עשיה כמו שהשדים מעבירים ממקום למקום (כעין יד שמעבירה מכאן לשם). הכשפים בעלי כח שיכולים אפילו כעין מול דין שמים: 'והאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמן מכשפים? שמכחישין פמליא של מעלה' (סנהדרין שם), לכן כנגד זה תפילין של ראש שהם בראש למעלה כעין רמז כלפי שמים (וכן הכחשת דין שמים זה שממיתים: 'שעל מי שנגזר לחיות ממיתין' [רש"י], ולכן זה נרמז בראש ששם נקודת החיות, שקביעת החיים והמוות נקבע ע"פ המח [ראה 'תורת הרפואה', 'גבול החיים והמוות לפי ההלכה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]). אולי התפילין קשורים לתורה ויציאת מצרים: “והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים" (שמות יד,ט), שיצאנו ממצרים כדי לקבל את התורה, ולכן ארבע פרשיות נפרדות בבתים נפרדים בשל ראש כנגד ארבעת החומשים הראשונים שכל אחד בפני עצמו, ובתפילין של יד זה קלף ובית אחד שכל הארבעה בו, כעין ספר דברים שהוא משנה תורה – חזרה על הקודמים לו, שהוא אחד שכל הארבעה הקודמים בו; וספר דברים נאמר לקראת הכניסה לארץ שבה פועלים במציאות הגשמית ובכך מקדשים את העולם, ולכן כנגד היד כרמז למעשים, ואילו בראש זה כנגד הנאמר שלא סמוך לכניסה לארץ (שזהו שאר הספרים) שזה היה עדיין מנותק מהמעשים כעין רק ברעיון (אמנם אם אין לו את שני התפילין אלא רק של יד או של ראש אז מניח אותו, אלא שאז לא מתגלה בשלמות כמו שצריך שירמז גם על כלל התורה; או שאז נרמז כעין גילוי קטן – שביד יש את ארבעת הפרשיות ולכן בזה רומז לארבעת הספרים, וחיבורם בקלף אחד מרמז על ספר דברים; ובשל ראש מחולק לארבעה אבל כולם מתחברים לתפילין אחד כך שבזה נרמז על ספר דברים שמאחד את הכל). אולי ארבע פרשיות, כנגד שה' הצילנו משעבוד מצרים שהזיקו לנו, ולכן כרומז לארבע אבות נזיקין ('ארבעה אבות נזיקים: השור והבור והמבעה וההבער' [משנה; נזיקין א,א]). או כרמז לאדם המזיק שאשם תמיד, בכל ארבעת האפשרויות: 'אדם מועד לעולם, בין שוגג, בין מזיד, בין ער, בין ישן' (משנה; ב"ק ב,ו). או שתפילין רומזים לתורה ויציאת מצרים ולכן כעין רמז לשבת שהיא זמן ללימוד תורה ('רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא: לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה' [יר' שבת טו,ג]), וכנגד יציאת מצרים (דברים ה,יד), שמתגלה במלאכות כנגד שעבוד מצרים ('ושמעתי מהר"מ שיש במדרש: לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך, ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל, שהם מלאכות ארבעים חסר אחת; וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאות' ל"ט מלאכות' [תוס' ד"ה 'למען'; פסחים קיז,ב]). לכן נרמז שתפילין הם אות וכן שבת היא אות, שלכן אין מניחים תפילין בשבת ('והתניא: ר"ע אומר: יכול יניח אדם תפילין בשבתות וימים טובים? ת"ל (שמות יג, ט) "והיה לך לאות על ידך", מי שצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות' [עירובין צו,א]), כך שיש דימוי ביניהם בעניינם כאות. לכן כמו שבשבת יש ארבע רשויות (וזה כעין קשור ברמז ליציאת מצרים שיצאנו מרשותם) כך גם בתפילין יש ארבע פרשיות. אולי כרמז שיצאנו לקדש את העולם, ולכן נרמז כעין ביובל שהוא נחשב "עולם", כגילוי עולם מקודש. והנה במצרים היו צריכים להיות 400 שנה, ובפועל היו 210, יוצא שבחלוקה לחמישים (יובל) יש 8 כנגד 400 שנה, ו-4 (וקצת אבל כיון שהוא חלקי אז לא מתחשבים בזה) כנגד 210 שנה; שכך יש בכל תפילין ארבע פרשיות כנגד 210 שנים, וסך כל הפרשיות בשני התפילין יחד זה שמונה פרשיות כנגד 400 שנה (וכרמז שבפועל היו רק קצת יותר מ-200 בשל שנחשב כפול, זהו שיש שני זוגות תפילין, כרמז לכפול).