"וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא'ל שד'י ושמי ה' לא נודעתי להם. וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגריהם אשר גרו בה. וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי. לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים" וגו' (שמות ו,ב-ו). '"וידבר אלקים אל משה" - דיבר איתו משפט, על שהקשה לדבר ולומר: "למה הרעותה לעם הזה". "ויאמר אליו אני ה'" - נאמן לשלם שכר טוב למתהלכים לפני; ולא לחינם שלחתיך, כי אם לקיים דברי, שדיברתי לאבות הראשונים. … "וארא" - אל האבות, "בא'ל שד'י" - הבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי להם אני א'ל שד'י. "ושמי ה' לא נודעתי להם" - לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי, לא נכרתי להם במדת אמתית שלי שעליה נקרא שמי ה' נאמן לאמת דברי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי. "וגם הקמותי את בריתי" וגו' - וגם כשנראיתי להם בא'ל שד'י הצבתי והעמדתי בריתי ביני וביניהם, "לתת להם את ארץ כנען" - לאברהם בפרשת מילה, נאמר: "אני א'ל שד'י וגו' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך" (בראשית יז). ליצחק: "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם" (בראשית כו). ואותה שבועה שנשבעתי לאברהם בא'ל שד'י אמרתי ליעקב: "אני א'ל שד'י פרה ורבה" וגו' (בראשית לה) "ואת הארץ אשר" וגו', הרי שנדרתי להם ולא קיימתי. "וגם אני" - כמו שהצבתי והעמדתי הברית יש עלי לקיים, לפיכך שמעתי את נאקת בני ישראל הנואקים, "אשר מצרים מעבדים אותם ואזכור" - אותו הברית כי בברית בין הבתרים אמרתי לו: "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי"' וכו' (רש"י). רש"י מסביר שה' אומר למשה שהוא אינו כאבות שהאמינו בתמימות גם כשהבטיח להם ולא קיים, ולכאורה לא מובן, מה התשובה בזה למה שטען משה שהעבודה רק נעשתה קשה יותר לאחר שבא אל פרעה? מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מסביר בעומק ('תורת המקרא' “וארא") ע"פ השמות של ה', שא'ל שדי זהו גילוי ה' דרך הטבע ולכן יש בו עיכובים (כדרך הטבע), ואילו שם הוי"ה זהו מעל הטבע – שנעשה ניסים מעל הטבע ולכן נעשה מיד. ממילא כיון שבנ"י באים ליגאל לא"י, יש בזה גילוי כמו האבות, שזה דרך הטבע, שכך זהו גילויה של א"י ולכן היא נתנה לנו דרך האבות (שה' הבטיח להם את הארץ); לכן התחלת הגאולה באה בעיכובים כגילוי כנגד א"י, ולכן נעשה הכבדת השיעבוד, אבל עכשיו יתגלה בשם הוי"ה כגילויו של משה ולכן ייעשו ניסים מעל הטבע (ראה שם בהרחבה). אמנם ע"ד הפשט בא לרמז למשה איך היה עליו להתנהג, שזהו באמונה תמימה כמו האבות (כשהבטיח להם ולא קיים); ובפרט כמנהיג בנ"י שהוא ראש ישראל כעין גילוי קטן של האבות שהם ראש בנ"י, יש לו ללמוד מהם כיצד עליו להתנהג. שזהו: 'ועל דבר זה נענש משה רבינו, שנא' (שמות ה, כג) "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה". אמר לו הקב"ה: חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב בא'ל שד'י ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך. אמרתי לאברהם (בראשית יג, יז): "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה", בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף, ולא הרהר על מדותי. אמרתי ליצחק (בראשית כו, ג): "גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך", בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשו מריבה, שנאמר (בראשית כו, כ) "ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים", ולא הרהר אחר מדותי. אמרתי ליעקב (בראשית כח, יג): "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה", ביקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי. ולא אמרו לי מה שמך, ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה, ועכשיו אתה אומר לי (שמות ה, כג): "והצל לא הצלת את עמך”. (שמות ו, א) "עתה תראה (את) אשר אעשה לפרעה", במלחמת פרעה אתה רואה ואי אתה רואה במלחמת שלשים ואחד מלכים' (סנהדרין קיא,א). לכן נענש כמנהיג שלא מתנהג כראוי באמונה שלמה כמו האבות, שלכן לא יכניס את בנ"י כמנהיג לא"י, שבה התגלתה מעלת האבות שהיו באמונה בהקשר לנחלת הארץ שהובטחה להם (ולא קיימה). (אמנם לדברי מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א, זה מתברר בעומק שלכן לא זוכה להיכנס הארץ כיון שלא תואם לגילוי שלה). נראה גם שבא לומר לו שבנ"י הם מאמינים בני מאמינים, ולכן הוא כמנהיג גם צריך להתנהג באמונה כמו כלל בנ"י שמתגלים כאבותם, וזה נעשה במיוחד בא"י בה מלמדים את כל העולם אמונה ולכן היסוד של האמונה התמימה הוא בסיס יסודי בנחלת הארץ (לכן מדגיש את נחלת הארץ שהבטיח לאבות ועכשיו בא לקיים [פס' ה]; וכן גם אומר שהבטיח את הארץ לאבות: “והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב” [פס' ח], שיש חיבור ביניהם, שיש גילוי בארץ כמו האבות, ולכן אצלם התגלתה האמונה בה' בגילוי של הארץ שהובטחה להם ולא קיים), ולכן כעונש לא יכנס; ובפרט זה נאמר על מלחמת ל"א המלכים שזהו מלחמה בדרך הטבע ויש לגלות בה את יד ה' שמתגלה עלינו במלחמה שמביאה לנו את הניצחון, ולכן צריך גילוי אמונה בכל מה שנעשה בדרך הטבע הפשוט. אולי רמז לו שהתגלו אצל האבות קשיים בקשר לא”י, אבל בהמשך הקשיים באה גדולה, שלאחר שאברהם קנה את מערת המכפלה נאמר: ”ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד,א), וכן יצחק בנו התחתן והקים משפחה שתמשיך אותו. לאחר המריבה על הבארות אבימלך בא לכרות עם יצחק ברית, ואף אמר לו שרואה בו את גילוי יד ה' ("ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך" [שם כו,כח]). לאחר קניית שכם ע"י יעקב היה את מעשה דינה שם לקחו הרבה שלל (שם לד,כח), ואח"כ ה' החליף את שמו של יעקב לישראל (שם לה,י) שזהו מעלה גדולה. לכן בא הקב"ה לרמוז למשה, שבהקשר לגאולה וא"י כמו שעכשיו הם עומדים לצאת לגאולה לא"י, יש גילוי של צרות ומתוך הצרות צומחת הישועה, כמו שנרמז ב"ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" (ירמיהו ל,ז), שמכח הצרות באות הישועות, כמובא בקול התור על זמן הגאולה: 'לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה עפ״י הכתוב: "ועת צרה היא ליעקב ממנה יושע" … ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח״ו איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דוקא ממנה יעקב יושע, ומן המיצר נגיע למרחביה' (קול התור א,יג). לכן לקראת הגאולה התחזקה הצרה של השעבוד, ואת זה משה היה צריך ללמוד מהנעשה באבות שלא הרהרו אחר ה', ובהם התגלה שמהצרה צומחת הישועה. אולי אפשר שה' רמז למשה שהיה עליו ללמוד ממעשי האבות כיון שגאולת מצרים קשורה לאבות: "וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" (שמות ב,כד), ולכן מתגלה בגאולתם כעין מה שהתגלה במעלת אבות – שהיו באמונה תמימה (ובפרט שזהו קיום ההבטחה לאבות, כך שזה גילוי אמון שיש בה', שהבטיח ולכן עכשיו מקיים, ולכן זה מתגלה כנגד האמונה של האבות, שזהו האמון שנתנו בה'). ובפרט כשקשור לא"י כמו שעכשיו הגאולה היא כדי ללכת לא"י, לכן מתגלה בגאולה כגילוי למעלתם (אמונתם כשנראה כאילו ה' לא מקיים את דבריו); לכן זה מתגלה באברהם במיתת שרה (שאז קנה את מערת המכפלה), בויכוח של רועי יצחק על הבארות – ויכוח מול הגוים, ובקניית יעקב את שכם בשביל לנטוע אהלו; שכך מתגלה כנגדם בהכבדת השעבוד, שזה נעשה בעקבות ויכוח מול פרעה – שדרשו ממנו להוציא את ישראל והוא סרב (ובפרט שטען שהם עבדיו, כמו שהפלישתים טענו שאלו הבארות שלהם), וההכבדה נעשתה בגילוי של בתים – שלא ניתן להם תבן להכנת הלבנים לבניין, ובעקבות כך הוכו עד כמוות (כעין מות שרה) כמו שאמרו השוטרים למשה: “לתת חרב בידם להרגנו" (שמות ה,כא). שזה גילוי באבות כרמז לגאולת מצרים, שבהתחלה תכבד השעבוד, ובמעלתם לא היו מהרהרים (ואולי קבעו בכך גילוי כח אמונה כנגד ההתחזקות בשעבוד בתחילת הגאולה, שבכך זכות לגאולה עכשיו לאחר הכבדת השעבוד, כאילו שבנ”י היו באמונה בה' עכשיו). אולי גם רמז שהיה לו ללמוד מהאבות על המציאות - שמיתת שרה קרתה בשל העקידה, והם הלכו בצו ה' במסירות נפש לעקידה, וכן התגלה אצל משה ואהרן שהלכו במסירות נפש – בסכנת חיים לדבר אל פרעה שישחרר את העם (ואברהם ויצחק היו שנים כמו שהם שנים), ובעקבות כך נגזרה הגזרה שלא ינתן תבן וכך נפוצו לחפש תבן, כעין שביצחק חיפשו בארות (והיה על זה מריבה כמו שהגזרה היא במריבה נגד בנ"י), וכל זה בשל שלקראת נחלת א"י יש חלק של הכבדת הקושי, שזהו רמז ביעקב שבא לנטוע אהלו כדי לגור שם כנחלת א”י. אולי רמז בשם שד'י שזה ע"ש: 'דאמר ר"ל: מאי דכתיב (בראשית לה, יא): "אני א'ל שד'י? אני הוא שאמרתי לעולם די' (חגיגה יב,א). שה' הגביל את העולם במציאותו, שזה אולי גם מרמז על גילוי שם ה' בעולם, שיש הגבלה של גילוי שם ה' (שהגשמי והרוחני זה כנגד זה), ששם זה מרמז על הגבלה. לכן באבות היה גילוי של הסתר גילוי יד ה', שהבטיח ולא קיים, ובכ"ז הם היו באמונה שלמה; לכן עכשיו כשנגאלים וזה בזכות האבות, מתגלה בזה בתחילה הכבדת הקושי, שבזה מרמז על הסתר שם ה' כמו שהיה באבות, והם היו מגלי שם ה' בעולם ולכן גם נשארו באמונה תמימה בה' תמיד, וכך היה צריך להיות גם הוא. (וכן הם הדור הראשון של ישראל במשך דורות ולכן יש בהם דימוי לאבות שהיו הראשונים של בנ"י). אולי גם יציאת מצרים קשורה לאבות שמכח בחירתם אנו נבחרנו לקבל את התורה, שלשם כך יוצאים ממצרים לקבל את התורה וללכת לא"י לקיימה (שכאן מקום קיום התורה [ספרי "עקב", מג]). לכן כעין רמז בתושב"ע – כנגד אברהם זהו זרעים – שלו הובטחה הארץ לראשונה (ובהמשך לזה ממשיך ה' בהבטחה גם לשאר האבות שהם צאצאיו), ומועד כרמז שהוא הראשון שבא לגלות בעולם שה' ברא את העולם (שבת) וכן קידוש העולם כמו שנעשה במועדים שכל המציאות באוירת קדושה. כנגד יעקב זהו נשים – שהיו לו כמה נשים להולדת זרעו אחריו (שלא כאברהם שהיתה לו עוד אשה אבל ממנה לא עיקר זרעו), ונזיקין כגילוי הקשיים בחייו כמו שאמר על עצמו: “מעט ורעים היו ימי שני חיי" (בראשית מז,ט). כנגד יצחק זהו קדשים – שהוא היה כקרבן בעקידה, וכן טהרות שעיקר עניינם זה בצורך להיות בקדושה בשל הקשור למקדש (שלא לטמא אוכל ולא להיכנס טמאים למקדש וכדו'). כמו"כ בתורה – ספר בראשית הוא ספרם של כלל האבות (שעליהם מסופר), שמות כנגד אברהם שלו נאמר על גלות מצרים והגאולה ממנה (או כנגד יעקב שירד למצרים), ויקרא כנגד יצחק שהוא כקרבן עולה בשל העקידה (ב"ר סד,ג), במדבר כנגד יעקב שזהו סיפורם של בנ"י במדבר, שזהו זרעו של יעקב [שלא כאברהם ויצחק שהיו להם עוד זרע שאינו בנ"י] (או כנגד אברהם שהוא הראשון של גילוי האבות, גילוי ישראל בעולם, וכך דור המדבר היה הדור הראשון של ישראל בעולם). דברים זה משנה תורה – זהו חזרה על הכל ע"י משה, כגילוי שלו. לכן כיון שזהו שורש יציאת מצרים (קבלת תורה והביאה לא"י לקיימה) אז יש גילוי כנגד האבות. אולי השם שד'י רומז לגילוי האבות בעולם (ולכן בו התגלתה מעלתם ששמרו על האמונה התמימה בה' גם כשלא קיים להם), ש' כרמז ל-3 בשלמות (שמאה זהו שלמות, ולכן יוצא 300) שזהו שלושת האבות שהיו שלמים בגילוי 'יד' ה', שהאמינו בתמימות שלמה במעשי ה', גם כשלא ראו במציאות את יד ה' בכ"ז היו באמונה תמימה וכך הביאו לגילוי שם ה' בעולם. אולי גם ש' רומז ליעקב שבשמו ישראל האות השניה היא ש', ד' רומז לאברהם שהאות השלישית היא ר' שדומה לאות ד' (ולכן מתחלפות). י' רומז ליצחק שהאות הראשונה י' (האותיות מתגלות כהמשך, שלכן ביצחק זה האות הראשונה, בישראל זה האות השניה, ובאברהם האות השלישית). אולי גם ש' כרמז ליעקב שנרדף להיזק ע"י שלושה (ש' בגימטריה קטנה שלוש) – לבן עשו ושכם (שפגע בו ע"י אונס דינה) או מצרים (במקום שכם) שירידתו קשורה לשעבוד שימשך מזה. ד' כנגד יצחק שעלה לעקידה בעקבות ויכוח עם ישמעאל שטען שהוא צדיק יותר בשל שנימול בגיל 13 (סנהדרין פט,ב), וכן יש דעה שיצחק היה בעקידה בגיל 13 ('והקרוב אל הדעת שהיה קרוב לי"ג שנים'. ראב"ע; בראשית כב,ה), שזהו רמז ב-ד' כנגד אחד בעשרות ושלוש באחדות כשמחברים (1+3) יוצא ארבע, שזהו בגימטריה האות ד'. י' כרמז לאברהם שנתנסה בעשרה ניסיונות. שזה רומז לאבות שהם היו מגלי שם ה' בהיותו מסתתר בטבע, ולכן גם בגאולה ממצרים שזה בזכותם זה מתגלה בהתחלה בהסתר פנים.