מרן שר התורה הגאון הגדול הרב שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא (ב'מועדי ישראל' – 'ארבעה תאריכים..') שבגמ' בתענית (כט,א) מובא שיש סתירה בין שני פס' שבירמיה (שהבית נחרב בשביעי ועשירי באב) ובמסורת שנחרב בט' באב, ומסבירים שניכנסו הנכרים בשבעה והציתו בתשיעי סמוך לחשיכה ועיקר הדליקה היתה בעשירי. והביא עוד שבירושלמי מובא שיש עוד תאריך והוא ר"ח אב (יר' תענית ד,ה) שיש שם שני מ"ד שהם שתי מערכות של זמנים, למ"ד אחד ב-ט' בתמוז הובקעה העיר וחרבה בר"ח אב, ולמ"ד השני הובקעה ב-יז תמוז וחרבה ב-ט באב- ראה שם. וניראה שאולי אפשר לומר בכדי ליישב בין כל הזמנים, שהציתו בתשיעי באב ועיקר השריפה היתה בעשירי. והובקעה העיר ב-ט בתמוז (בבבלי זה מופיע כתאריך ההבקעה [שם כח,ב]) ולמ"ד שהובקע ביז תמוז הוא מסביר שיש כאן קלקול חשבונות (ביר') ניראה שבאמת הובקעה ב-ט תמוז אלא שעדיין זו היתה פירצה קטנה יחסית שלא יכלו לכבוש דרכה הכל, וביז פרצוה לגמרי, ולכן מי שסובר שזה קלקול חשבונות אפשר שסובר שטעו בחשבון שהכוונה שחשבו שהעיקר הוא ב-ט בתמוז אולם זה לא נכון אלא העיקר הוא ביז, ואע"פ שלשון קלקול חשבונות משמע על קביעת התאריך, בכ"ז מהדוגמה שבמשל ביר' שם משמע שהעניין הוא שכשיש בלבול אז קובעים תאריך ברור, ולכן בדומה ניראה שהקביעה ב-ט בתמוז הוא משום שבו ניפרצה החומה ולא יכלו לדייק שביז' זה הפירצה העיקרית ולכן קבעוה על ט'. ואותו דבר ניראה על ר"ח שזה קלקול, שכניראה היה שם תחילת ההרס, אמנם לא כמו שמ-ז באב שניכנסו ואכלו וקלקלו, אבל כן ניכנסו קצת והרסו ולכן מחשיב זאת כהתחלה ולכן קובע בר"ח אב את החורבן. או שבר"ח ניכנסו והשחיתו את המקדש אבל לא ניכנסו להיכל עדיין, ולכן הלשון ביר' זה 'חרב הבית' (ואמנם זה נאמר באותה לשון גם על ט' באב, אלא שזה כדי להשוות בין הלשונות של המ"ד וגם כדי להשוות ללשון המשנה) ובבבלי שלכו"ע זה ב-ט' באב הלשון הוא 'נכנסו להיכל' ולכן למ"ד ר"ח זה על החצר שמאז התחיל החורבן ולמ"ד ט' באב זה מהכניסה להיכל שהוא עיקר החורבן.