מהות 'בן' בתורה

בפסוק כתוב שיוכבד ילדה בן. בהבנה הפשוטה בא הכתוב לומר שילדה בן ולא בת, אולם מתוך עיון מדוקדק אפשר להבחין שהתורה מחדשת לנו, נוסף על פשוטו של מקרא, עניין עמוק יותר, המורה על המשכיות.

המושג 'בן' עד אברהם

בשעה שנולדים הבנים הראשונים, הלוא הם קין והבל, אין שום אזכור של 'לידת בן'. וטעם הדבר, שהן קין והן הבל לא היוו המשכיות לאדם וחוה. הבל נהרג בלי שהיו לו ילדים, ואף צאצאי קין כלו כולם במבול.[1] רק בשעה שנולד הבן השלישי, שת, מפרשת התורה 'וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן' (בראשית ד, כה). הדבר ברור, שמכיוון שדווקא בו תהיה המשכיות לאדם וחוה – נאמר בו 'וַתֵּלֶד בֵּן'.

הפעם הבאה שמוזכרת לידת בן היא בלידת נח, ככתוב 'וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ' (שם ה, כח–כט).[2] גם כאן, דווקא אצל נח כתוב שנולד בן, בשונה משאר הצאצאים שבין שת לנח, שהרי הוא היחיד מכל בני דורו שמהווה המשכיות למין האנושי בעולם, לאחר ששרד את המבול. לכן גם בלידת בניו כתוב 'וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים' (שם ו, י), שהרי הם השלושה שהיוו את המשכיות המין האנושי אחריו. לכן גם נאמר 'וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת, וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל' (שם י, א), שהרי כל המשכיות העולם באה דרך צאצאיהם.

המושג 'בן' בבני אברהם

בשעה שהגר יולדת את ישמעאל כתוב 'וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם בֵּן, וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר יִשְׁמָעֵאל' (בראשית טז, טו). בפועל, ישמעאל לא היה ממשיך דרכו של אברהם, ואף על פי כן כתבה התורה שילדה לו בן. טעם הדבר הוא שהתורה מספרת כאן שבעיני הגר ואברהם יהיה הוא הממשיך של אברהם. אולם, הפסוק שאחריו מסופר לא בעיני אברהם והגר אלא בעיני התורה, ובו נאמר 'וְאַבְרָם בֶּן שְׁמוֹנִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם' – ללא המילה 'בן', שכן סוף סוף לא יהיה ישמעאל ממשיך דרכו של אברהם. כפי שנראה, תחילה חשב אברהם שישמעאל יהיה ממשיך דרכו, אך עם הזמן התברר לו שלא כן רצון ה'.

בשעה שהקב"ה מבטיח לאברהם על לידת יצחק כתוב במפורש 'וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן' (בראשית יז, טז). אחר כך אומר אברהם 'לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ', וכאן מבהיר הקב"ה במפורש שהתואר 'בן' שייך רק ליצחק ולא לישמעאל: 'אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק, וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו... וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק'. לעומת זאת, על אודות ישמעאל כותבת התורה 'וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ, הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד, שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל'. הן המילה 'בן' והן המשכיות אברהם אינן מופיעות כלל בפסוקים אלו על אודות ישמעאל.

הדבר ממשיך בלידת יצחק באופן מפורש. בשעה ששרה יולדת את יצחק, מופיעה המילה 'בן' פעמים רבות, שכן יצחק הוא הוא הממשיך של אברהם. וכן כתוב 'וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן... וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ... יִצְחָק, וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ... וְאַבְרָהָם בֶּן מְאַת שָׁנָה בְּהִוָּלֶד לוֹ אֵת יִצְחָק בְּנוֹ... וַתֹּאמֶר שָׂרָה... כִּי יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו' (בראשית כא, ב–ז).

בפסוקים העוקבים ללידת יצחק, בסיפור גירוש ישמעאל, מופיע ההבדל הענק שבין יצחק לישמעאל (בראשית כא, ט–יד). בשעה ששרה רואה את ישמעאל מצחק כתוב 'וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק'. התיאור כאן מדויק מאוד בעיני שרה – הוא הבן, כלומר ממשיך הדרך, של הגר, אך כלפי אברהם אין הוא אלא מי שנולד לו. ועל כן אומרת לאברהם 'גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק'. ישמעאל ממשיך את דרך האמה, ותו לא. אברהם אינו מקבל זאת, שהרי בעיניו ישמעאל יהיה גם הוא ממשיך דרכו, ועל כן כתוב 'וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ'. אולם הקב"ה מבהיר את האמת: 'וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ, כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע'. הווי אומר, הקב"ה אומר באופן גלוי 'כלפיך אין הוא בן, אלא רק נער'. ודאי שמבחינה תורשתית הוא בנו לכל דבר, אך מבחינת היותו ממשיך דרכו – אין הוא בנו כלל, שכן דווקא יצחק הוא ממשיך דרך אברהם. על כן מופיע בפסוק הבא 'וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ'. משמבין אברהם את דברי ה' ורצונו, אף בעיני אברהם הוא כבר לא 'בנו', אלא 'הילד' (על ההבדל בין 'נער' ו'ילד' עיין לקמן פסוק ו 'ילד ונער').

מסיבה זו מופיעה המילה 'בן' פעמים רבות כל כך בעקדה. מלבד הקושי העצום בעקדת בנו, אברהם נאלץ להתמודד עם ניסיון קשה כפליים, שהרי צריך להעלות לעולה לא רק את בנו אלא את מי שאמור להיות ממשיך דרכו, ואין כאן המקום להאריך.

לקראת סוף ימי אברהם יולדת לו קטורה שישה בנים נוספים. בנים אלה אינם מהווים המשכיות לאברהם כלל, ועל כן בשעה שהם נולדים לא נמצא בהם התואר 'בן' כלל, אלא 'וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ... כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה... וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת, וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם' (בראשית כה, ב–ו). בנים אלה מוגדרים כאן 'בני קטורה' ו'בני הפילגשים', בעוד יצחק הוא היחיד שנזכר כבן אברהם ('בנו').

המושג 'בן' אצל משה רבנו

מעתה מובן לנו שכאשר כותבת התורה 'וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן' אין מדובר רק בכך שילדה בן ולא בת, אלא שהילד הנולד מהווה המשכיות, הן עבור אביו והן עבור כל עם ישראל. עד עתה עמד עמרם ועמדו כל ישראל וגירשו את נשותיהם, ועל ידי כך נמצאה כל המשכיות עם ישראל בסכנה. ואולם כעת 'וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן' – חזרה ונולדה ההמשכיות.

המושג 'בן' לעומת 'נין ונכד'.

בשונה מכל הנזכר, בשעה שאין המשכיות לא תשתמש התורה במונח 'בן' אלא בתואר 'נין' (בעברית בת זמננו המילה 'נין' באה במובן של צאצא דור רביעי, אך אין זו המשמעות במקרא, כפי שיבואר).

בשעה שאבימלך מדבר עם אברהם הוא אומר לו 'וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי' (בראשית כא, כג). מדוע אין אבימלך אומר: 'אם תשקור לי ולבני ולנכדי'? משום שהמילה 'נין' היא הפכה המוחלט של המילה 'בן'. 'בן' הוא המשכיות האב, ואילו 'נין' הוא בן שנולד אך לא ימשיך את אביו, מפני שלאביו לא יהיה המשך כלל. המונחים 'נין ונכד' מופיעים שלוש פעמים בתנ"ך – פעם בתורה, פעם בנביאים ופעם בכתובים – ובכל פעם הם מייצגים העדר המשכיות האב, או במילים ברורות יותר: את הישמדותו במות כל בניו ונכדיו. בספר ישעיה (יד, כב–כג) כתוב על אודות בבל 'וְקַמְתִּי עֲלֵיהֶם נְאֻם ה' צְבָאוֹת וְהִכְרַתִּי לְבָבֶל שֵׁם וּשְׁאָר וְנִין וָנֶכֶד נְאֻם ה'... וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד'. כלומר, ה' ישמיד את בבל לחלוטין. ובספר איוב (יח, יז–יט) כתוב 'זִכְרוֹ אָבַד מִנִּי אָרֶץ וְלֹא שֵׁם לוֹ עַל פְּנֵי חוּץ... לֹא נִין לוֹ וְלֹא נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְאֵין שָׂרִיד בִּמְגוּרָיו'.

מעתה מובן שגם דברי אבימלך באים מתוך חשש שלא תהיה לו המשכיות. שלושת הסיפורים שקדמו לדברי אבימלך סבבו כולם סביב עונש קשה, ואף מקרים של חוסר המשכיות. סיפור ראשון הוא הפיכת סדום ועמורה כליל. למעט לוט, לא נשאר כל זכר לאנשי סדום ועמורה. אחר כך מגיע הסיפור של אברהם ושרה בגרר. אבימלך לוקח את שרה, והדבר הוביל לידי 'כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם' (בראשית כ, יח). כלומר, ללא תפילת אברהם על מלך גרר ועמו לא הייתה להם יכולת ילודה כלל, ולא הייתה כל המשכיות למלך גרר ולעמו. בפרק הבא מגיע סיפור גירוש ישמעאל, שבו רואים שגם הקרובים ביותר לאברהם יכולים להיות מגורשים מביתו, ולולי קבלת תפילת ישמעאל לא הייתה לו ולאימו כל המשכיות. מכל זה מבין אבימלך שאלוהי אברהם מעניש קשות, עד כדי חוסר המשכיות, ואף חווה זאת על בשרו, ועל כן הוא מבקש שאברהם יישבע לו שלא יביאהו למצב שלא תהיה לו כל המשכיות.

על פי כל הנ"ל, מובן מדוע אין הביטוי 'נין ונכד' נזכר כלל בהקשר של עם ישראל. כאשר התורה רוצה להזכיר את מה שאנו מכנים 'נכד' היא מיטיבה לכתוב זאת לא כנכד אלא כבן הבן, כדוגמת 'וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ' (י, ב), או 'וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ' (דברים ד, ט). מה שבלשוננו נקרא 'נכד' מתייחס רק למישור התורשתי של הקשר בין סב לנכדו, אך בלשון התורה היה כינוי זה מאבד את המשמעות של 'בן' כממשיך דרך האב, ועל כן טורחת התורה לכתוב 'בן בנך'.

לפרטים והזמנות ספרי כתר למלך

[email protected]

https://www.eretzhemdah.org/publications.asp?lang=he&pageid=30&cat=2