"בא אחיך במרמה ולקח ברכתך" (כז, לה)

אף שיעקב לקח את הברכות בדין, אנחנו מוצאים רמזים לביקורת על התנהגותו, כפי שנראה.

כנראה, הוא היה צריך לקבל את הברכות מעשיו בדרך אחרת, או שהיה צריך להתנהג באופן שיצחק יבין שהברכות מגיעות לו, ויתן לו אותן במישרין, ולא היה צורך בכלל לקחת אותם מעשיו.

ואלו הרמזים לביקורת על יעקב:

א. מצאנו הקבלה בין לשון הפסוק בפרשת מכירת הבכורה: "ויבא עשיו מן השדה" (כה, כט), לבין לשון הפסוק בפרשת הדודאים: "ויבא יעקב מן השדה" (ל, טז); "הלעיטני נא" (כה, ל) - "תני נא לי מדודאי בנך" (ל, יד); "את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" (כז, לו) - "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני" (ל, טו). אפשר להסביר, שעשיו אמנם ביזה את הבכורה, אבל יעקב גרם לו לנהוג כך; וכעין עונש על כך, גם ראובן, בכורו של יעקב, ביזה אותו, במעשה הדודאים. יעקב קונה את הבכורה עבור נזיד עדשים, ולכן הוא עצמו נקנה לאשתו עבור הדודאים.

ב. מצאנו הקבלה בין בקשת עשיו מיעקב "הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי" (כה, ל), לבין בקשת יעקב מה' לגבי עשו "הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי" (לב, יב). אפשר להסביר שיעקב הרגיש שהיה זקוק לעזרה מיוחדת מה', ולכן ביקש בלשון דומה למילות עשיו. אולי יעקב חשש שהיה צריך לתת לאחיו העייף לאכול ולשתות כשביקש זאת בלי לגבות ממנו מחיר, ושעכשיו עליו לשלם על שלא עשה כן. ובאמת הוא נאלץ להאבק עם שרו של עשיו, ורק כשגבר עליו ידע שהוא צדק ושהקב"ה יצליח את דרכו.

ג. לבן רימה את יעקב, כפי שאומר לו יעקב: "ולמה רמיתני" (כט, כה). יש בזה כעין עונש על מה שעשה יעקב: "בא אחיך במרמה" (כז, לה).