"הקול קול יעקב" (כז, כב)

מפסוק זה משמע שליעקב ועשיו היו קולות שונים ושיצחק הכיר אותם לפי קולם, במיוחד לאור העובדה שיצחק היה עיוור וסמך על חוש השמיעה. מכאן מתעוררת השאלה, מדוע שאל יצחק "מי אתה בני" (כז, יח), הרי ידע שזה קולו של יעקב (מה עוד שיצחק אמר "מה זה מיהרת למצוא", כלומר שלא ציפה שעשיו יחזור כל כך מהר, ואם כן היה צריך לדעת שזה יעקב)? ואין לומר שיעקב חיקה את קולו של עשיו, שהרי אם כן לא היה יצחק אומר "הקול קול יעקב".

צריך לומר שלא היה הבדל ניכר בין קולותיהם של יעקב ושל עשיו (או שהיה הבדל ניכר ביניהם, אבל יעקב חיקה את קולו של עשיו עד שנשמע כמעט כקולו של עשיו), ולכן יצחק לא היה בטוח בזיהויו, מה עוד שהיו סימנים נוספים שזה לא היה יעקב:  א) ידיו היו שעירות, ב) יעקב היה איש תם (כה, כז), ויצחק לא העלה על דכעתו שיעקב יטעה אותו (לאמיתו של דבר, יעקב היה איש תם, אבל התמימות לא הייתה טפשות; הוא פעל בכל השכל והעורמה לקדם את רצון ה' בהיסטוריה, והכל בתמימות, כלומר לשם שמים).

לכן מצד אחד אמר יצחק שזה קולו של יעקב, ובכל זאת חשב שזה עשיו.