"את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" (כז, לו)

עשיו אינו אומר שיעקב "גנב" את הבכורה אלא "לקח". מכאן עולה שעשיו מסכים שמכירת הבכורה ליעקב היתה תקפה. יתר על כן: ע"י ההיקש שהוא עשה בין הבכורה והברכה (ברכתי - בכרתי: אותן אותיות) מראה עשיו שהוא מסכים שגם הברכה לא נגנבה ממנו אלא רק  "נלקחה" ממנו. ובהיקש הזה הוא מראה גם שהוא מודע לכך שהברכה אבדה לו בגלל מכירת הבכורה, שכן כשהוא מכר את הבכורה, הוא ידע שהוא מוכר בכך את זכות הברכות.

אבל למרות שידע עשיו שהמכירה היתה תקפה, הוא מרגיש שלא היתה הוגנת, כיון שנעשתה בערמה. לכן: "וישטום עשיו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו" (פסוק מא)