'ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ", זה גלות בבל, שנאמר (ירמיה ד, כג): "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ". "וָבֹהוּ", זה גלות מדי (אסתר ו, יד): "וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן". "וְחֹשֶׁךְ", זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. "עַל פְּנֵי תְהוֹם", זה גלות ממלכת הרשעה, שאין להם חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן' וכו' (ב"ר ב,ד). ר"ל רמז על ארבעת הגלויות בפס' השני בתורה (בראשית א,ב), את גלות יון רמז בחושך שהחשיכה את עיני ישראל בגזרותיהם, ומסביר זאת בכך שהיתה אומרת לכתוב דברי כפירה על קרן השור. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא ('תורת המועדים' מאמר 'מבצעי החשמונאים והנצחתם בהלכה') שהגזרה שיכתבו על קרן השור מובאת בכמה מקורות בחז"ל (יר' חגיגה ב,ב. ב"ר טז,ד וכן ב-מד,יז. ויק"ר יג,ה. תנחומא "תזריע" סימן יא). וכן: 'עמדו וגזרו: כל אדם מישראל שיש לו שור או שה יחקוק על קרנו שאין לו חלק באלקי ישראל. וכל כך למה? כדי שלא יאכלו ישראל בשר, ולא חלב ולא גבינה, ולא יהיה עליהם חרישה. אמרו: יודעים אנו שאין יכולים לעמוד בגזירה. כיון ששמעו כך נצטערו צער גדול, אמרו: ח"ו שנכפור באלוקינו! עמדו ומכרו בהמתם' וכו' (מדרש 'מעשה חנוכה'). אולם במגילת תענית מובא תוספת – שהיו גוזרים גם על פתחי הבתים: 'בעשרין ושבעה ביה איתנטילו כלילאי מיהודה ומירושלם. שבימי מלכות יון היו מביאין עטרות של וורד, ותולין אותן על פתחי בתי עבודה זרה שלהם ועל פתחי החנויות ועל פתחי החצרות, ושרין בשיר לעבודה זרה, וכותבין על מצחו של שור ועל מצחו של חמור שאין לבעליהם חלק באלקי ישראל' וכו' (מגילת תענית; כ"ז אייר). ובנוסף מביא מרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א: 'ת"ר: בימי מלכות יוון הרשעה גזרו על ישראל שכל מי שיש לו בריח בתוך ביתו יחקוק עליו שאין לשונא ישראל חלק ונחלה באלקי ישראל. מיד הלכו ישראל ועקרו בריחים שבבתיהם. ועוד גזרו שכל מי שיש לו שור יכתוב על קרנו שאין לשונאי ישראל חלק באלקי ישראל, הלכו ישראל ומכרו שווריהם' (ספר 'בית המדרש', 'מדרש לחנוכה'). לכאורה צריך להבין מדוע חז"ל ביר' ובמדרשים הרגילים התעלמו מהגזרה של פתחי הבתים והביאו רק את הגזרה של קרן השור? אולי בפתחים זה היה תליית עטרות של וורד ולא חקיקה באבן, ולכן זה לא היה עומד זמן רב עד שהיה מתייבש, אלא היו שמים זאת בזמן החגים לע"ז וכדו'; לכן כיון שזה היה גזרות זמניות אז היה פחות חמור בעיני האנשים מאשר גזרת החקיקה שזה תמידי. אמנם במדרש לחנוכה נאמר שיחקקו, אולם זה נאמר על הבריחים, ולכן בזה לא היה כ"ך חמור בעיני האנשים כיון שיכלו לחיות בסדר גם בלי הבריחים של הדלת (כך שרק לא היו נועלים). אולם נראה שהתשובה היותר פשוטה זה מה שנאמר בפורש במדרש: 'וכל כך למה? כדי שלא יאכלו ישראל בשר ולא חלב ולא גבינה, ולא יהיה עליהם חרישה; אמרו: יודעים אנו שאין יכולים לעמוד בגזירה', בלי אוכל אי אפשר להתקיים, ולכן גזרו זאת היוונים בכוונה כיון שידעו שלא יוכלו לעמוד בזה, ולכן זה היה כ"ך חמור בעיני האנשים, כיון שאי אפשר היה להתקיים כלל בגזרה זו, שהרי בלי חרישה לא יהיה לחם, ובלי בהמות לא יהיה בשר וגבינה כך שלא נשאר מה לאכול. אולי לכן זה גם מתגלה בהחשכת העיניים בגזרה, מעבר לפשט שזה ביטוי לקושי הגזרה, גם כעין רמז שאין אוכל וממילא האדם נחלש עד שנעשה לו קושי ראיה מרוב חולשה. אמנם בחז"ל לא הובא אלא שור (ולא שה), אולם אולי הכוונה לבהמות ולאו דווקא שור; או שבלי בשר וגבינה וחלב היו מסתדרים, אבל בלי חרישה שזה מביא את הלחם שהוא עיקר המאכל, זה היה הכי קשה בגזרה, ולכן הדגישו דווקא את השור. אולי גם חז"ל הדגישו את גזרת השור כרמז לעגל, כדי לגלות מהו מקור כח גזרות יון, שזה בשל העגל. שכאשר קיבלו את התורה נעשה ביטול לשעבוד מלכויות, ובעקבות העגל נעשה שעבוד גלויות: 'לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר (דברים ה, כה) "למען ייטב להם ולבניהם עד עולם"' וכו' (ע"ז ה,א). לכן ראו בעגל כשורש לגלויות, ובפרט גלות יון שגזרה נגד התורה זה ממש מדגיש את הגילוי של ההיפך מקבלת התורה (שזהו העגל שנעשה אז). לכן ראו בגזרת הכתיבה על קרן השור כגילוי של שורש כח גזרות יון, כעין שכל מה שגזרו נמשך מהשורש הזו, ולכן תמצתו את כל גזרות יון בגזרת הכתיבה על קרן השור. גם מה שהגזרה הזו הביאה לביטול האוכל זה כנרמז בחטא העגל: ”וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק" (שמות לב,ו), שיש כאן גילוי של אכילה וע"ז, כמו שהיוונים גזרו על כפירה בה' כדי שבכך יראו ישראל כשאר העמים, כעובדי ע"ז, ועשו זאת בהקשר לאכילה, שזהו שגזרו על קרן השור (והשה). כמו”כ רמזו כשורש למרד החשמונאים, שהיה קשור במעשה יהודית (ובמעשה בת מתתיהו), שהאכילה את השליט היווני מאכלי חלב והשקתה אותו יין, כך שהיה כאן גילוי של מאכל בביטול כח יון, כך שראו בזה קשר שהגזרה שקשורה למאכל הוא כעין שורש של כל גזרותיהם; וזה התגלה באכילה ובשתיית יין כעין רמז לחטא העגל שאכלו ושתו יין, וקמו "לצחק" שזהו גילוי עריות (רש”י), כמו שהמנהיג היווני רצה לחטוא איתה בערווה. אולי גם ראו בגזרת השור כדימוי לנעשה בכלל גזרות יון נגד קיום תו"מ, שלכן אנשים ברחו להרים, ולכן ראו בזה כעין רמז בשור שהוא נמצא בחוץ במרעה (שכך כעין שהפקירו שווריהם בשל הגזרה, כדי שלא לחטוא בכפירה בה' [בחקיקה בקרן], וכך השוורים הלכו בחוץ, שכך גם האנשים ברחו מהערים והכפרים כדי שיוכלו לעבוד את ה' בקיום תו”מ). וכן שור יש שמשמש לעבודה (שור) ויש שמשמש לרביה (פר), ולכן ראו בזה כעין ההבדל בין ישראל ליוונים, שאנחנו עובדי ה', שזה רמוז בשור שהוא לעבודה (חרישה), ולכן היוונים רצו לפגוע בנו בגילוי שור, ואילו הם מתגלים בפריצות בערווה, כעין פר לרביה, שגזרו היוונים על הנשאת שתבעל להגמון תחילה, שזה היה השורש למרד החשמונאים (במקביל לגילוי מרד בשביל עבודת ה', כשור). בנוסף, היוונים השפיעו מאוד על כלל ישראל, שרבים מאוד התיוונו, ולכן ראו בזה כעין דימוי לנעשה בעגל שהערב רב משך את כלל ישראל לעשות את העגל שהיה בזה גילוי כפירה בה', כמו מה שגזרו היוונים לחקוק על קרן השור; ורק שבט לוי לא חטא בעגל, כעין שהכהנים בני חשמונאי הם שהתנגדו בכח לגזרות יוון וביטלו אותם לבסוף, כמו שנלחמו הלוים והרגו את החוטאים בעגל (שמות לב,כח), וכל זאת בקריאה של "מי לה' אלי" (שם,כו) כמו שקרא משה בחטא עגל. ומי שעשה את העגל היו ראשי הערב רב: '"וירא העם כי בושש משה”, בא שש שעות. נתכנסו ארבעים אלף שעלו עם ישראל ושני חרטומי מצרים עמהם, ושמותם יונו"ס ויומברו"ס' וכו' (תנחומא "כי תשא" סימן יט). (ומובא עליהם בזוהר: 'אמאי קרא לון "ערב רב"? אלא כל חרשין דמצרים הוו, וברישהון יונוס וימברוס' [זוהר ח"ב קצא,א], הרי שהם היו הראשים), שכך גם גזרות יוון יצאו מהמלך (של יון) שגזר על ישראל. אולי גם העגל נעשה ע"י מיכה שהשליך את הלוח שהיה רשום בו עלה שור: 'ויש אומרים: שמיכה היה, שנתמכמך בבנין, מה שהציל משה מן הלבנים. נטל הלוח שכתב עליו משה "עלה שור” כשהעלה ארונו של יוסף, השליכו לתוך הכור בין הנזמים ויצא העגל' וכו' (תנחומא שם). הרי ששורש העגל זהו בלוח העלאת יוסף, שהיה כשליט במצרים, ולכן זה מרמז על שהשורש של גזרות יון היה בשל שליטתם עלינו, והגזרות התבטלו בהתגברותנו שבזה בטלה שליטתם (וכן כרמז שמיכה שהיה אמור למות בבניין, כעין גזרת יון בעטרות ורד בפתחים או בחקיקה בבריחי הבית). אולי גם ראו בגזרת החקיקה על קרן השור כגילוי שורש מלכות יון וגזרותיהם, כרמז שזה התבטל ע"י מלכות החשמונאים, שהם אינם משבט יהודה, ולכן נרמז כעין מלכות יוסף (שמלכה על עשרת השבטים במקום יהודה), וזהו שמתגלה בשור כעין יוסף שנמשל בשור וקרנים, ובניצחון על האויבים: “בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ" וגו' (דברים לג,יז). וכן כרמז לפס': "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין בנות צעדה עלי שור" (בראשית מט,כב), שאמנם הכוונה בשור לחומה או לראיה (רש"י), אבל יש בזה רמז עמוק שיוסף נרמז בשור (או שההתחלה “בן פרת יוסף” נדרש: '"בן פורת יוסף", וכי פורת לית הוא יוסף? אלא מהו "בן פורת"? שעל ידי פרות נתגדל' [ב"ר צט,יא], כך שמרומז גדולתו בפרה, והזכר של הפרה הוא שור), ובפשט זהו ראיה, כרמז שגזרו שיחקקו על קרן השור, שבזה יראה שהם כופרים בה' (וכן שור זה חומה, כרמז לגזרה בפתחי החצרות). בנוסף, מלכות החשמונאים עלתה בשל מלחמתם על גילוי עבודת ה' בעולם, ולכן זה מתאים לשבט לוי שמופרשים לעבודת ה'; והסיבה שהם מופרשים משאר ישראל זה בשל שניסו להרוג את יוסף: "שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם. בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור. ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל" (בראשית מט,ה-ז [ראה רש”י]). לכן כעין ששורש מלחמת החשמונאים קשור בעומקו ליוסף, ולכן ראו בזה כהיפך ממלכות יון וגזרותיה (שנגדם יצאו החשמונאים להילחם), ולכן ראו בגזרת החקיקה על קרן השור כשורש של כלל גזירות יון.