התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת דברים

א,מד: ויכתו אתכם בשעיר עד חרמה: ש: מדוע דווקא 'ויכתו' ולא 'ויכו'? ת: יש שתי מדרגות בהכאה, אחת קשה מקודמתה. המדרגה הראשונה והקלה יותר כאן היא הרדיפה ('וירדפו אתכם כאשר תעשינה הדבורים), ואז באה ההכאה החמורה, ויכתו. כן הדבר בבמדבר יד,מה: וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם, עַד-הַחָרְמָה.

ג,ז: ושלל הערים בזונו לנו: ש: מדוע דווקא 'בזונו' ולא 'בזזנו', כפי שנכתב לעיל בעניין סיחון: רַק הַבְּהֵמָה, בָּזַזְנוּ לָנוּ (ב,לה)? ת: הוראת 'בזזנו' ו'בזונו' זהה, אך התורה מעדיפה להשתמש בעניין הביזה מעוג בלשון המחברת בין ביזה לבין בזיון. בניגוד לסיחון שיצא להילחם בישראל אחרי משא ומתן עם משה, עוג יזם ויצא מול ישראל: וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ-הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל-עַמּוֹ, לַמִּלְחָמָה—אֶדְרֶעִי (ג,א), ועל כך מגיעים לו גם ביזה וגם ביזוי. כן הדבר כאשר בני יעקב בזזו את שכם: בְּנֵי יַעֲקֹב, בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים, וַיָּבֹזּוּ, הָעִיר--אֲשֶׁר טִמְּאוּ, אֲחוֹתָם (בראשית לד,כז). גם בביזת שכם יש מימד של בזיון ליושבי שכם, על מעשיהם הרעים בעניין דינה.