בס"ד                                             ערש"ק                                                               כ''ז   בתמוז   התשע"ד

                   ליקוטי - אור - בפרשה - מסעי

 " אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם

לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם   "(לג, א-ב)

לאחר הניצחון על מלכי מדיין וקצת לפני הכניסה לארץ ישראל משה רבינו ע"ה כותב את מ"ב(=42) המסעות שעברו

בני ישראל במשך ארבעים שנה במדבר. ופירש רש"י ז"ל: למה נכתבו המסעות הללו להודיע חסדיו של מקום שאף

על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא

הייתה להם מנוחה וכו'. ויש להקשות למה תלה את מסעות בני ישראל ביד משה ואהרן וכי הדבר לא ידוע שהם היו

מנהיגי הדור, ומה הטעם שצריך לכתוב את המסעות ברצף שהרי כבר כתוב בתורה מהיכן יצאו ולאיפה ייסעו ויחנו

וכו', ועוד מה שהקשו כבר המפרשים למה נאמר בתחילה 'מוצאיהם למסעיהם' ולבסוף 'מסעיהם למוצאיהם'. ומעל

הכול נשאלת השאלה למה נגזר עליהם דווקא טלטול ונסיעות לדרכים שונות ומשונות בבמדבר בארץ לא זרועה?

ונקדים את מה שראיתי שמובא בספר "ליקוטי הלכות" של רבי נתן תלמידו של מוהר"ן מברסלב זצק"ל(חושן משפט,

פיקדון יט): כי כל הנסיעות של ישראל הם בשביל קלקול האמונה, כמו שכתב הוא ז"ל(הכוונה לרבו - רבי נחמן בספרו ליקוטי

מהור"ן בסימן מ) על הפסוק "אלה מסעי בני ישראל", שמסעי בני ישראל הם בשביל "אלה אלקיך ישראל" שהוא חטא

העגל שעיקר חטא העגל היה פגם אמונת חכמים שאמרו, "כי זה משה האיש לא ידענו" וכו'. וכל זה הוא בחינת

פגם אמונת חכמים שאינם רוצים לילך בדרך החכמים הצדיקים האמתיים ואומרים שהם בעצמם יודעים דרך ה',

דרך התורה, עד שבאים לכפירות גמורות וקצתם פורקים עול לגמרי כנראה בחוש בדורות הללו, ובשביל זה באים

כל הנסיעות והטלטולים בכלליות ובפרטיות. וזהו בחינת הגלויות שישראל גולים ומטולטלים וכו' ואין להם מנוח

לכף רגלם, והכול מחמת קלקול האמונה שעיקרה אמונת חכמים כנ"ל. אבל באמת כוונת ה' יתברך לטובה כי כל

הטלטולים והנסיעות לדרכים הכול בשביל שיזכור כל אחד בעצמו ע"י זה לשוב בתשובה שלמה על פגם אמונת

חכמים, ואז הנסיעה היא כפרה ותיקון על פגם אמונת חכמים שכולל כל הפגמים וכו', עכת"ד. ע"ש בהרחבה וגם

באות כ"ג וינעם לך מאוד.

ולעניין הנסיעות והטלטולים בכלליות היינו בחינת גלויות שישראל גולים ואין להם מנוח כנ"ל, הם בהתאם לגלות

שבה הם נמצאים כי הגלות היא המוצא לכל מסעותיהם. וזה שאמרו חז"ל שפרשה זו רומזת על ארבע גלויות של

עם ישראל, מלבד גלות מצרים, , וזה שנאמר: 'אלה מסעי בני ישראל' ראשי תיבות א'דום מ'די ב'בל י'ון. ולעניין

הטלטול והנסיעות בדרכים בפרטיות שעובר כל אחד ואחד בחייו, ראיתי בספר "דגל מחנה אפרים"(רישא מסעי)

שמביא בשם אדונו זקנו, מפיץ מעיין החסידות בעולם, רבי ישראל הבעל שם טוב זצק"ל: "כי כל המסעות(היינו של

עם ישראל במדבר) היו מ"ב, והם אצל כל אדם מיום היוולדו עד שובו אל עולמו, ולהבין זה כי מיום הלידה והוצאתו

מרחם אמו הוא בחינת: יציאת מצרים כנודע, ואחר כך נוסע ממסע למסע עד בואו לארץ החיים העליונה וכו', ובוודאי

נכתבו המסעות להורות הדרך הישר לאיש הישראלי, לידע הדרך אשר ילך בו כול ימי חייו, לִיסָע ממסע למסע".

ודע, שהנהגת הקב"ה את בני ישראל היא ע"י הצדיקים החכמים והשלמים באמת שבכל דור ודור כי הם בבחינת

רועה שמנהיג את הצאן שילך בדרך הישר, ועיקר תפקידם לחזק את העם באמונה וביטחון בה' יתברך ובתורתו

הקדושה. וכאשר בני ישראל מאמינים בצדיקי האמת של הדור ונשמעים לקולם לבל יטו ימין ושמאל, ע"י כך זוכים

לשמור ולקיים את התורה והמצוות באמונה שלמה, כמו שדרשו חז"ל(מד"ר כג, ב): זה שאמר הכתוב (תהלים עז, כא):

"נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן" מהו נחית? לשון נוטריקון(=ראשי תיבות) רבי אליעזר אומר: נ'סים עשית להם, 

ח'יים נתת להם, י'ם סוף קרעת להם, ת'ורה נתת להם, ביד משה ואהרן וכו', ומה הצאן כל מקום שהרועה מנהיגה

היא נמשכת אחריו, כך ישראל כל מקום שהיו משה ואהרן מסיעין אותם, נוסעין אחריהם. והטעם שאמר גם אהרן

כי בזמן שמשה עלה להביא את לוחות הברית והתפלל לה' יתברך שיסלח לעם ישראל על חטא העגל, בסה"כ ק"כ

(=120) ימים כנודע, אהרן החליפו והנהיג את צאן מרעיתו. כי בזכות צדיקי הדור הקב"ה עושה חסדים וניסים לכלל

בני ישראל שהרי ידוע שבזכות משה ירד המן במשך ארבעים שנה בארץ לא זרועה ובזכות אהרן היו ענני כבוד ובעת

שהסתלק אהרן הסתלקו ענני הכבוד.

וזה בבחינת 'אמונת חכמים' שהיא עיקר האמונה כנ"ל, כי כאשר האיש הישראלי מאמין ומכבד את תלמידי החכמים

השלמים באמת שהם בחינת צדיקים שבדור בזה הוא מראה שאמונתו שלמה בתורת ה', אבל לא זאת בלבד, אלא

גם ובמשה עבדו שהרי כל תלמיד חכם הוא בבחינת משה רבינו ע"ה כידוע, וזה שדרשו חז"ל(מד"ר כג, ד): למה זכו

ליכתב בתורה כל המסעות האלו? על שקבלו את ישראל ועתיד הקב"ה ליתן שכרן, דכתיב(ישעיה לה): "יששום מדבר

וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת, פרח תפרח ותגל ערבה" וגו'. ומה מִדבר? על שקבל ישראל, כך המקבל תלמידי

חכמים לתוך ביתו על אחת כמה וכמה! וכו'. ויש לדקדק, למה דייקא המקבל תלמיד חכם ולא המקבל אורחים בביתו.

אלא אפשר שרצה לרמוז, מה המִדבר שאין לא בחירה מי יהיו אורחיו ובכל זאת קִבלן, קל וחומר אדם שיש לו בחירה

ובוחר מדעתו לקבל תלמידי חכמים לביתו, מה שמראה שאמונתו שלמה כי הוא מאמין ומכבד ומוקיר תלמידי חכמים

וע"י כך זוכה לשפע רב ולחסדיו של ה' יתברך כי בזה הוא מראה שהוא מאמין גם בתורת משה עבדו. וזאת האמונה

השלמה כי לולא זאת אדם ימציא לעצמו תורה משלו ולבסוף יכול שיגיע עד לכפירות גמורות ופריקת עול גם מתורת

ה', חלילה, וחס, רחמנא ליצלן.   

וזה שכתוב 'אלה מסעי בני ישראל' היינו כל הטלטולים והמסעות בכלליות שהם ארבע הגלויות שעוברים על בני

ישראל כנ"ל ועד התגלות כבוד מלכותו בעולם ויעלה ויזרח אור ה' במהרה בימינו, וכן בפרטיות היינו מ"ב מסעות

שעובר כל אחד ואחד מיום היוולדו עד יום שובו לעולם, הם בבחינת קלקול האמונה ופגם אמונת חכמים שהיא עיקר

האמונה כנ"ל. על כן תלה הכתוב את 'מסעי בני ישראל – ביד משה ואהרן' כי מכיוון שלא היו שלמים באמונם היינו

לא האמינו במשה ואהרן ושכחו את כל החסדים והניסים שהקב"ה עשה עמם בזכות משה ואהרן כנ"ל חטאו בחטא

העגל. וזה 'ויכתוב משה' היינו כתב לזיכרון לדורות את כל המסעות כדי שלא ישכחו את חסדיו הרבים של ה' יתברך

ועשה זאת ברצף היינו את כל מ"ב המסעות בפרשה אחת כי לא דומה זיכרון של חסדים רבים לזיכרון בודד ממקום

כזה או אחר. וזה שנאמר 'מוצאיהם למסעיהם' היינו כל המסעות בכלליות ובפרטיות כנ"ל הם כתוצאה ממוצאיהם

היינו 'מארץ מצרים' שהיא שורש העבודה זרה שהרי משם ינקו את מעשה העגל, ולפיכך היא גם שורש כל הגלויות

שנקראות מִצרָיִם על שם שהם מֵצרִים לישראל. אבל גם זה ע"פ ה' רצון ה', ולא כאן המקום להאריך בזה. והטעם

שנאמר לבסוף 'מסעיהם למוצאיהם' היינו רצה לרמוז אולי בסייעתא דשמיא למוצא האחרון בחינת גלות האחרונה,

שסיומה תלויה במסעיהם של בני ישראל שכל אחד ואחד העובר בחייו, היינו שיעשו תשובה וישובו אל ה' וילכו בדרך

הישר ויאמינו ויכבדו תלמידי חכמים שהם בחינת משה כנ"ל, כי ע"י כך בכל מקום שהם שיסעו ויחנו הם יפיצו את אור

התורה, אור ה' יתברך, אור החסידות, ידברו אמונה, ידברו יראה ומוסר עם הסובבים אותם, וע"י כך הם מרפאים

ומתקנים את עצמם, כמו שדרשו חז"ל(תנחומא ג): משל למה הדבר דומה? למלך שהיה בנו חולה, הוליכו למקום אחר

לרפאוֹתוֹ, כיוון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות, ואמר לו: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך

וכו', וממילא מקרבים את הגאולה שתהיה ברחמים וניסים גדולים, אכי"ר.  

              פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כל הנסיעות והטלטולים של האדם הם בשביל קלקול האמונה, שהיא בחינת עבודה זרה. ולפעמים מתקן על ידי

הטלטול פגם האמונה, ואזי מתקן החרון אף מן העולם, ונמשך רחמנות בעולם(סימן טלטול ונסיעות לדרכים, אות ג).

                                                 "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                 ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                 ולע"נ ז'נט זוהרה בת עליזה, נלב"ע בי"ד באדר ב' התשע"ד, תנצב"ה