מספר רבי דוסתאי: (פסיקתא רבתי פרשה טז ד"ה ריח) גוי אחד עשה סעודה לכל זקני העיר והזמין גם אותי עימם, והביא לפנינו מכל מעדני עולם, ולא היה חסר כלום חוץ מאגוזי פרך. מה עשה אותו גוי? שבר את השולחן שהיה שווה כששה ככרי זהב. אמרתי לו מפני מה עשית כך? אמר לי: רבי, העולם הזה שלנו והעולם הבא שלכם, ואם אין  אנו אוכלים עכשיו, מתי נאכל?

כך מתנהג אדם שאין לו את "מוסר התורה". הוא מסוגל להתעצבן ולשבור שולחן זהב, אם חסר לו דבר קטן!