"אך במי נדה יתחטא" –מים שנידה טובלת בהן" (ע"ז,ע"ה,ב)

עקרונית, גבס ותחבושת נחשבים חציצה בטבילה, שהרי הם הדוקים וצמודים לגוף ובדרך כלל אף בהקפדה לאי חדירת מים. לכן, כאשר הדבר אפשרי, חובה להסירם לפני הטבילה, ולאחריה לחבוש שוב מחדש. 

ברם, פעמים רבות החבישה או הגיבוס דורשים רציפות לטווח ארוך, והסרתם אפילו לזמן קצר תשבש את כל תהליך הריפוי. לפיכך יש לפנות תחילה לרופא המטפל על מנת לברר האם ניתן להסיר את הגבס לכמה שעות, ולהחזירו לאחר הטבילה. מרופאים אורטופדים יר"ש שמענו, שלצורך גדול ניתן להקל ולהקדים את הסרת הגבס או החלפתו כבר אחרי שבוע-שבועיים מאז הגיבוס הראשוני. אפשרות נוספת שמציעים אורטופדים: לפתוח את הגבס במרפאה אורטופדית משני צידיו, ולהניח עליו תחבושת אלסטית. לפני הטבילה, האישה תפתח את התחבושת ותוריד את הגבס, ומיד לאחר הטבילה תחזיר את הגבס למקום ותלפף עליו את התחבושת. בזמן אמת מומלץ לפנות למרפאה האורטופדית בשערי צדק, המיומנים בסוגיה.

במידה ובכל אופן לא ניתן להסיר את הגבס, וזה אמור להישאר לפחות עוד שבוע, יש אפשרות להתיר טבילה בהתאם לכלל "מיעוט שאינו מקפיד אינו חוצץ". כאן השטח המגובס הינו מיעוט מהגוף, ונחשב "אינו מקפיד" כי האישה אינה רוצה כעת בהוצאתו (חכמת-אדם,קי"ט,ז;הר-צבי,יו"ד,קס"ט;מעיין אומר,ז,י"ב, בשם הגרע"י) אולם אם מתביישת לצאת לרחוב באופן שרואים את הגבס או החבישה –אין להתיר כי זה מוכיח שמקפידה. הגבס הנפוץ עשוי מסידן -חומר שמתרכך במגע מים ומתפורר. במקרה כזה יש ללפף את הגבס בניילון נצמד. אולם לא תמיד. אם הגבס על היד תיתכן אפשרות להכניס את היד למים לשניות ספורות כך שהמים לא יספיקו להיספג בשכבה הפנימית. למעשה יש לפנות לרב פוסק שיכריע בהתאם לכל הנתונים הנ"ל.