'א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח, כתיב הכא "יום", וכתיב התם (מלאכי ג, כג): "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום" וגו'. מדינה של גיהנם, כתיב הכא "יום", וכתיב התם (צפניה א, טו): "יום עברה היום ההוא". ממלחמת גוג ומגוג, כתיב הכא "יום", וכתיב התם (יחזקאל לח, יח): "ביום בא גוג"' (שבת קיח,א). 'חבלו של משיח - כדאמרי' בכתובות (דף קיב:): דור שבן דוד בא בו קטיגוריא בתלמידי חכמים, שנאמר "ועוד בה עשיריה" וגו', חבלי לשון "חבלי יולדה" (הושע יג)' (רש"י). המהרש"א מסביר: 'מחבלו של משיח כו׳. חבלו של משיח הוא קודם בוא משיח, כפירש״י דור שבן דוד בא וכו׳, וקרא דמייתי "לפני בא יום" וגו׳ הוא יום שמשיח בא? וי״ל דה״ק: שיהיה נצול מחבלו של משיח ויזכה ליום בואו. והוא מבואר שהוא ניצול מג׳ ימי צרה אלו, כי אחר אלו ימי צרה יבואו ימי השביתה ומנוחה לצדיקים אשר השבת מורה עליהם. וע״כ המשמרו ומענגו כראוי בג׳ הסעודות ראוי שגם אלו ימי צרה יהיו לו ימי מנוחה ושלום ואין צרה שוב אחריה. וק״ל'. הב"ח (על הטור או"ח סימן רצא) מסביר: 'ומ"ש כל המקיים שלש סעודות וכו', נראה טעמו על פי דברי רבינו בסימן רצ"ב, דשלשה עניני תפלות שתקנו בשבת הם כנגד שלשה שבתות וכו'. ועל דרך זה הם שלש סעודות דנפקא לן מתלתא "היום" בפסוק אחד אכלוהו. "היום" וגו' מרמזים על תלתא יומין דשבת, חד יומא דשבת בראשית, וחד יומא דשבת מתן תורה, וחד יומא דשבת שלעתיד, דבזכותן ננצל מתלתא פורעניות דכתיבין בהו "יום" תלתא זימני, כדאיתא בפ' כל כתבי (דף קיח): מחבלו של משיח, דכתיב ביה "הנה אנכי שולח" וגו' "לפני בוא יום הגדול והנורא". מדינה של גיהנם דכתיב ביה: "יום עברה היום ההוא". ממלחמת גוג ומגוג דכתיב ביה: "ביום בא גוג". ולזה באנו לקיים ג' סעודות: סעודת ליל שבת הוא כנגד שבת בראשית, כמ"ש רז"ל בפ' אחד דיני ממונות: מפני מה נברא אדם בע"ש? כדי שיכנס לסעודת מצוה בליל שבת מיד, שימצא הכל מוכן ויאכל מאשר יחפוץ, שנא' "חכמות בנתה ביתה" וגו' "טבחה טבחה" וגו'. סעודת שחרית כנגד שבת מתן תורה, ע"ש שנא' "הביאני אל בית היין" וגו' "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי", וברבה ריש פ' שמיני דורש ג"כ "חכמות בנתה ביתה" וגו' "טבחה טבחה מסכה יינה" וגו' על מתן תורה. סעודה שלישית לפנות ערב כנגד שבת שלעתיד דיעשה סעודה לצדיקים מלויתן ובת זוגו, וגם לשם דרשינן "חכמות בנתה ביתה" זה בית המקדש, "חצבה עמודיה שבעה" אלו שבע שנים של גוג, "טבחה בשר גבורים תאכל" וגו' ע"ש שהאריך במדרש לבאר כל דבר על מכונו. ולכן ניצול מג' פורעניות: מחבלו של משיח שנמשל לחבלי לידה, ואמונה זו התקוע בלבנו כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ והולידה והצמיחה בלי חבלים וצירים בלי עמל ויגיעה כי אם בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם וגו', והכניסו לאדם לסעודת מצוה ליל שבת מיד, היא שמצלת אותנו מחבלו של משיח, כדכתיב "כי חלה גם ילדה ציון". מדינה של גיהנם ניצול בזכות שמקיים סעודת שחרית שהיא כנגד שבת של מתן תורה, דלא ניתנו שבתות וי"ט לישראל להתענג בהם בסעודת אכילה ושתייה אלא כדי לשמח את לבבם לעסוק בהם בדברי תורה, בזכות זה ניצול מדינה של גיהנם דאין אשו של גיהנם שולט בלומדי התורה שכולה אש ק"ו מסלמנדרא וכו', כדאיתא בפ' בתרא דחגיגה. וממלחמת גוג ומגוג ניצול בזכות סעודה שלישית, כנגד שבת של עתיד דאותן שבע שנים של גוג הן פרטגמיא של צדיקים לעתיד לבא, פי' קבול שכר'. ערוך השולחן (או"ח רצא,א) מביא: 'והלבוש כתב שהם מן התורה, כדכתיב תלתא 'היום' ע"ש. ואם אפשר שאינן ממש מן התורה - מכל מקום וודאי מתקנת משה רבינו הם, שכן קיבל מסיני. והם מרמזים נגד ג' אבות, נגד תורה נביאים וכתובים, ובשעה שניתן להם המן - ניתן להם על ג' סעודות, כדאיתא במכילתא שהביא כאן הטור, והבאנוהו לעיל סימן רע"ד ע"ש. ודברים גדולים ונוראים תלוים בג' סעודות אלו, ומבוארים בזוהר בכמה מקומות'. ע"פ דברי ערוך השולחן אולי אפשר שכיון שהסעודות מרמזות על האבות לכן יש בזה גילוי כנגד לעתיד לבא בו מגיע העולם לתיקונו, כיון שהאבות הם היסוד לתיקון עולם, ולכן בזמן של ההגעה לתיקון שלכן גם יהיה דין על כל דבר כדי שהעולם ינוקה לגמרי, אז כנגד האבות שהוא השורש לתיקון, הוא מגן ומכריז שהאדם קשור לתיקון ולכן ראוי להצלה; וכן בדומה קצת בדין גיהנום שזה כשהאדם מגיע לאחר שהשלים את תיקונו בעולם, שאז דנים אותו כמה פעל לקידוש ותיקון  העולם, באה זכות האבות ומגינה עליו ע"י שמכריזה שהוא חלק יסודי מתיקון העולם. (לכן ממשיכה הגמ': 'א"ר יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים' וכו', ולומדים זאת בלימוד מבירור אצל האבות. שזה כרמז שמה שנאמר קודם בסעודות שבת זה מתגלה לחיוב, כמו שמקבל נחלה בלי מיצרים, וזה קשור לגילוי אבות). וזה מתגלה בסעודות שבת כיון שבשבת החולין מתקדש, שזהו סעודות שזה אוכל שזה דבר חומרי נמוך שמשותף לאדם ולבהמה, כך שכעין זה החלק הבהמי הנמוך שבאדם, בכ"ז זה מתגלה לקודש, כך שמראה שכל המציאות מתעלה אצלו. בנוסף, מקור הטומאה בעולם זהו בחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת, וכך קלקל את כל העולם, וכאן האדם משתמש באכילה לשם קדושה, היפך מחטא אדם הראשון; וזה בשבת שבו העולם מתקדש, כך שזה תיקון עולם היפך מחטא עץ הדעת שריחק מהקדושה, כך שזהו גילוי של תיקון העולם. בנוסף, אברהם היה הראשון שיסד וגילה בעולם את תיקון העולם (לכן אצלו מתחיל אלפים שנות תורה, מהתחלת גיוריו ['תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם. שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח ... שני אלפים תורה מאימת? ... אלא (בראשית יב, ה) מ"ואת הנפש אשר עשו בחרן"' וכו' (ע"ז ט,א)], שזהו שבגיורים החל להפיץ תורה בעולם, שזהו תיקון לעולם), והפצת שם ה' (לתיקון העולם) נעשתה ע"י אכילה ושתיה: '"ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם", אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא. מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו; אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' (סוטה י,א-ב). לכן בסעודות שבת שזה אכילה, ובזה מכריז שה' הוא אלוקי העולם ששבת בשבת ולכן גם אנו מתנהגים במנוחה ועונג שזה כולל את סעודות השבת, נעשה בזה כעין דימוי לאברהם, וכך מרמז על חיבורנו לכלל האבות לתיקון העולם. (אולי גם אפשר שאברהם החל את אלפיים שנות התורה שלאחריהם באים אלפיים שנות ימות המשיח, שיכלה הגאולה לבא כבר בהתחלתם אם הינו זוכים. כך שאלפיים שנות התורה הם הבסיס לימות המשיח, לכן בגילוי כנגד האבות שאצלם, אצל אברהם, החלו שנות התורה מתגלה כבסיס לימות המשיח, ולכן זה גורם להגעה לימות המשיח בזכאות, וכן לדין גיהנום שזה כעין לעתיד לבא מצד האדם בעולם [שעבר וסיים את שליחותו בעולם] כמו ימות המשיח). אולי גם ימות המשיח כנגד אברהם שהוא החל את תיקון העולם שיסתיים בימות המשיח, ולכן ניצל מהם כמתקן עולם. גיהנום כנגד יצחק שהוא קשור במיוחד לא"י (ב"ר סד,ג) שהיא כעין גן עדן (כמו שראב"ע אמר: 'מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא' [ראב"ע; בראשית לג,יט]. וכן הסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן צוק"ל זיע"א שבמדרש מובא מחלוקת מניין הביאה היונה לנח את העלה זית - מא"י ובפרט מהר הזיתים או מגן עדן. והסביר שזה א"י שהיא עצמה באמת גן עדן), ולכן זה כנגד דין גיהנום, שניצול וזוכה לגן עדן שזהו היפוכו; וכן יצחק ניצל ממוות בעקידה, שהיה נשחט ונשרף, כעין מיתה ושריפה בגיהנום, שניצל מהם. מלחמת גוג ומגוג כנגד יעקב, שבניו נלחמו בא"י (בשכם), ולכן מתגלה כנגד המלחמה של גוג ומגוג בא"י, שנינצל ממנה (כמו שניצלו בנ"י במלחמתם בשכם, שהצליחו בשכם וגם אח"כ לא רדפו אחריהם שאר הגוים). אולי גם זה כנגד התנ"ך, שאת התורה משה הביא, והוא היה הגואל הראשון, לכן זה מתגלה כנגד ימות המשיח, שהמשיח הוא הגואל האחרון וקשור לגילוי תורה בעולם, תיקון העולם. גם בימות המשיח יש קטגוריא על ת"ח, כמו שמביא רש"י, לכן זה קשור לתורה שממנה נעשים ת"ח. הנביא מקבל נבואתו משמים, ולכן כנגד זה זהו גיהנום שהוא בשמים. הכתובים זה ברוה"ק, ולכן כנגד זה זהו גוג ומגוג שזהו מלחמה על גילוי שם ה' בעולם, ולכן כעין רוה"ק שזה דרגה נמוכה בגילוי השמימי, כעין מציאות עם הארה רוחנית. אולי אפשר ששלושת הדברים כעין כנגד שלושת הזמנים, ימות המשיח בו קטגוריא על ת"ח, שזה כעין כנגד סעודת ערב שבת, שבלילה זהו זמן של לימוד תורה, שביום (חול) האדם עובד ולכן עיקר הזמן ללמוד תורה זהו בלילה, ואף בלילה יש מעלה מיוחדת של לימוד תורה, ולכן כעין כנגד קטגוריא על ת"ח שזה שמבטלים קצת תורה זה מתגלה כנגד הלילה; שכך גם בלימוד תורה בלילה ניצול מהדין. דין גיהנום כנגד סעודת היום, שהשמש מאירה בחום, ולכן כעין גיהנום שהרשעים נשרפים בו, והצדיקים ניצלים ממנו (וכן לעתיד בשמש יהיה דין גיהנום לרשעים ולטובה לצדיקים: 'דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבא; אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר, רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאין בה' וכו' [ע"ז ג,ב]). מלחמת גוג ומגוג כנגד סעודה שלישית, שבזמן מלחמה שורה מידת הדין בעולם, ויוצא המשחית ופוגע בכולם, גם בצדיקים: 'תאני רב יוסף: מאי דכתיב (שמות יב, כב) "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר"? כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים. ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר (יחזקאל כא, ח) "והכרתי ממך צדיק ורשע"' (ב"ק ס,א). לכן זה כנגד סעודה שלישית כיון שבזמן המנחה הוא זמן דין; ובשבת הדין נהפך לטובה, וכך גם משפיע שבמקום דין שאולי יפגע בו במלחמת גוג ומגוג הוא ינצל.