פרשת בלק – מפירוש "שפתי כהן" לתורה והרב נבנצל
פרשת בלק – מפירוש "שפתי
כהן" לתורה
במדבר כב,ב: וַיַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר, אֵת
כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל, לָאֱמֹרִי : מה ראה בלק שלא ראו כל
העולם? ש"כ: "בלק היה חכם גדול ... ראה והבין התחבולה שעשו ישראל לאמורי,
שלא נהרג סיחון אלא על ידי תחבולה ... ששלחו שלוחים לאדום בלשון תחנונים ובלשון
בקשה ושפלות ... אחיך ישראל ... אעברה נא וכו' ויצא אדום וגו', ונטו מעליו,
וכששלחו מלאכים לסיחון ויצא לקראתם – והרגוהו, אז נתאמת לו שלא עשו אלא תחבולה
כדי שיצא חוץ למדינה, לפי שהמדינה קשה בחומה גבוהה, דלתיים ובריח".
כב,כב: וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים,
כִּי-הוֹלֵךְ הוּא: מדוע חרה אף ה' בבלעם, הרי הוא נתן לכך הסכמתו (קוּם
לֵךְ אִתָּם; כ)? ש"כ: "מי שהולך על חמור (ולא על סוס) נראה מרחוק כמי
שהולך על רגליו, ולא עשה כבוד לנבואתו לרכוב על סוס".
כג,טו: וַיֹּאמֶר, אֶל-בָּלָק,
הִתְיַצֵּב כֹּה, עַל-עֹלָתֶךָ; וְאָנֹכִי, אִקָּרֶה כֹּה: מהו 'כה'?
ש"כ: "לקלל אומה גדולה כזו צריך שיהיה בהסתר שלא יוודע, שאם
יוודע, כל העולמות ילמדו עליהם זכות, שלא נבראו אלא בשבילם, ואפילו המלאכים ילמדו
עליהם זכות, לזה לא יהיה שום אדם עמך ולא תסיח דעתך, ולזה הלך הוא שפי, כתרגומו
'יחידי', שלא יתפרסם הדבר".
כג,טז: וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו:
איך אפשר לשים דיבור, הרי אין בו ממש? ש"כ: הדיבור אינו מסור בידך, ומידת
'כה' שלקחת לעצמך (טו) – היא תדבר על כרחך".
כד,ט: מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ,
וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר: מדוע הקדים המברכים לאוררים? ש"כ: "לפי שרצה
לברך את עצמו, כמו שאמר וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ (כג,י)".
כה,ז: וַיַּרְא, פִּינְחָס
בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן: מה ראה פינחס ומדוע מייחסו הכתוב
בן בן? ש"כ: "ראה שהוא בן אלעזר, שאביו לא הלך אחר היחס כמו שהלך
זקנו ... והוא לא היה כהן, אז ידע כי מה' הם הדברים".
מבחר גימטריאות: יעקב = חיי עולם
הבא; משה רבינו = כלל ישראל (עם האותיות); הררי קדם = אבות העולם; מראש = ישראל;
ראש צורים = בזכות האבות; ומגבעות = הנה האימהות; ישרים = אבות העולם; אל מוציאם
ממצרים = אברהם יצחק יעקב; כלביא = נביא.
שבת שלום, מזל טוב לאירוסי צוריאל
עם ב"ל נעם רוטשטיין מברוכין, שבת שבה נראה את תחבולות ה', כבודו, דיבורו,
ברכתו וענוותו, ונשחרר כל חטופינו, אורן.
***
מביאור הרב אביגדור נבנצל פרשת בלק
כג,י: תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים,
וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ: הרב נבנצל: ”אדם צריך לחיות כמו ישרים ולעבוד על מידותיו וממילא
יזכה לעתיד לבוא להיות כמותם בעולם הבא".