נאום / נבואת בלעם : מבנה, תוכן ונימה. 

-------------------------------------------------

מה שברור, שעקרון היסוד בנאום / נבואת בלעם היא העובדה.

 שהאיש אמר את מה שהקב"ה שם בפיו. - אך לא רק זה.

 הביטוי שם בפיו בהיקשר זה טעון התייחסות יותר מעמיקה.

 לכאורה לא מצינו בנביאים אחרים  שהקב"ה "שם בפיו" של הנביא 

 הוא הקב"ה בדרך כלל,מדבר אל.. על מנת שידבר אל...

 מכאן שהעניין הוא יותר מורכב.

 מחד הקב"ה לא סמך על בלעם.  מאידך

 הקב"ה ביקש בכל זאת גם לכבד במשהו את בלעם .

לפיכך, דברים אופרטיביים הנוגעים לישראל ולברכה - הקב"ה שם בפיו. [הכתיב]

 אך בצד זה גם איפשר לו לבלעם גם לומר ולהביע דברים משלו -  משל עצמו .

 דברים אישיים עליו ועל דברים נוספים אחרים שאינם 

 מפרעים לישראל וברכתו.

 מכאן גם בא הביטוי : "וישא משלו" .

יותר מב"משל" ממש - הכתוב מדבר .

 הרי שיש כאן ,הדגש והבחנה ביחס לדברים אישיים משלו [שייכות]ומכח עצמו כאמור 

 זאת ועוד ,הקב"ה שם גם בפי בלעם דברים בעלי משמעות כפולה :

 חיובית וגם שלילית .

 כאילו שהמשמעות החיובית תהא למעשית ורלוונטית 

 ואילו ,הנימה השלילית תיוותר לבלעם לעשות בה שימוש תדמיתי לעצמו .

או אל מול בלק או שאר חבר "לקוחותיו"

 וכל כך ,שוב להרים במשהו את כבודו של בלעם

 

על מנת להמחיש את אלה הדברים : דוגמא אחת [ויש כמובן עוד].

 "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב."

 

יש שנתפשים למובן החיובי שבדברים בלבד. אך יש בהם לכאורה גם נימה שלילית .

 אין עם שיכול לחיות בהיותו מופרש כליל ממשפחת העמים.

 יותר מזה, גישה זו מופרכת בהיותה מתנגשת חזיתית 

 עם ייעודו וחזונו של עם ישראל .

להיותו לבסוף לא רק "גוי קדוש", [מופרש] אלא גם "ממלכת כהנים" .

ראיתם פעם כהן שמכהן בדד לעצמו ? - מבלי קהל יעד.

 הנה כי כן ,לצורך היותו והפיכתו "לגוי קדוש", זקוק אומנם עם ישראל לכתחילה

  להיותו :"שוכן בדד" .

אך בדידות "אכשרתית" זו - איננה במשמעות של היותו מופרש כליל מהגויים.

 ובקו הנצח 

לכן ההמשך הוא למעשה  סייג לרישא של :  "עם לבדד ישכון".

 אומנם עם לבדד ישכון [לצורך היותו כאמור "קדוש"] אך לא כן ביחס לגויים נשוא ייעודו.

 לגבי הגויים לא חל יסוד - ה"בדד".

 לכן צריך לשים  אחרי  המילה "לא"  [ובגויים לא.] נקודה .

 על מנת לייחס שלילה.

 של דין הסיפא כדין הרישא

 דהיינו לשלול הבדידות גם ביחס לגויים שבסיפא . כאמור,בתנגודת לבדידות המחוייבת שברישא .

 לאלה  הגויים שבסיפא,יש לקיים החיוב : "יתחשב"  !

 אחרת איך נקיים ייעודינו לשמש בעבור הגויים  : "ממלכת כהנים"......

 משה אהרון