"ויבאו בני ישראל כל העדה מדבר צן בחדש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם. ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן" וגו' (במדבר כ,א-ב). 'ותמת שם מרים – למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרה אדומה? לומר לך מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת' (רש"י). 'א"ר אמי: למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה? לומר לך: מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת' (מו"ק כח,א). בגמ' מובא: 'מה פרה אדומה מכפרת', ואילו ברש"י מובא: 'מה קרבנות מכפרין' (אמנם יש נוסחאות שמובא ברש"י כמו בגמ'), אולי רש"י בא לומר שפרה אדומה היא דוגמה לכלל הקורבנות שמכפרים, שזה בא ללמד מהסמיכות למיתת מרים שמיתת צדיקים מכפרת, שזה עיקר הלימוד; אמנם בגמ' נאמר בדגש על פרה אדומה, לומר שיש בזה עוד עומק מלבד עצם זה שפרה אדומה היא קרבן. אולי הסמיכות דווקא לפרה אדומה (ולא לקרבן אחר) בא לומר שלהבדיל מקרבן אחר שבא על חטא שאדם עושה, בפרה אדומה זה על חטא שנעשה בעבר ויש לו השלכה לדורות, שזה בא לומר שמיתת צדיקים שמכפרת זה לא שחטאו בדבר מסויים ולכן הצדיק נפטר כדי לכפר להם עליו, אלא זה כפרה כללית על כל חטאיהם (ויש לזה גם השפעה לדורות). אולי גם בא לרמז שלכאורה לא מובן מדוע מתה מרים, מיילא אהרן ומשה חטאו במי מריבה, אבל מרים לא חטאה אז מדוע מתה? לכן נסמכה לפרה אדומה, שהכפרה היא על העגל כאם שמנקה אחר בנה (כמו שמביא במקום תוס' ד”ה 'מה'. וכוונתו למדרש): 'ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? א"ר איבו: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך. אמר המלך: תבא אמו ותקנח את הצואה. כך אמר הקדוש ברוך הוא: תבא פרה ותכפר על מעשה העגל' (במדבר רבה יט,ח). ממילא בפרה אדומה יש כפרה אבל זה לא על חטא של עצמה אלא של בנה, כך גם מיתת מרים זה לא שחטאה (כמשה ואהרן) אלא זה כולו למען כפרה לעם; שלא תאמר שכאן בהקשר למיתתה מופיע חטא מי מריבה, אז מכאן שגם היא עצמה חטאה במשהו, לכן מודגש בסמיכות לפרה אדומה כדי לומר שהיא לא חטאה. הפרשיה מתחילה בכך שבאו למדבר צין, ומזהים חז"ל את המקום כחלק ממדבר סיני: 'דאמר ר' יוסי בר' חנינא: ה' שמות יש לו: מדבר צין - שנצטוו ישראל עליו' וכו' (שבת פט,א), כך שנראה שבא לרמז שמיתת צדיקים שמכפרת זה מכח התורה שבהם, שבמיתתם משפיעים לכלל ישראל חיבור לתורה (ע"י שסופדים אותם, ומדברים שמעלת תורתם וכדו'), שזהו שנקרא ע"ש שנצטוו עליו – כרמז שבמיתתם של הצדיקים כעין מצווים לנשארים לדבוק בתורה. לכן נאמר כאן "כל העדה" כרמז שכל דור המדבר מתו: '"כל העדה" - עדה השלמה. שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים' (רש"י). כרמז שחיים אמיתיים זה בחיבור לתורה (ברכות יח,א-ב), שכך כאן נרמז על קשר לגילוי תורה בחיים. ויותר מזה, גזרת המיתה במדבר חלה ע"י חטא העגל וחטא המרגלים יחד: '"ארבעים שנה" - לא מת אחד מהם פחות מבן ס'; לכך נגזר ארבעים כדי שיהיו אותם של בני עשרים מגיעין לכלל ששים. ושנה ראשונה היתה בכלל, ואע"פ שקדמה לשלוח המרגלים, לפי שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם. וזהו שנאמר (שמות לב) "וביום פקדי" במרגלים "ופקדתי עליהם חטאתם”. ואף כאן נא' "תשאו את עונותיכם" ולא עונכם, שתי עונות – של עגל ושל תלונה. וחשב להם במנין חייהם מקצת שנה ככולה, וכשנכנסו לשנת ששים מתו אותם של בני עשרים' (רש"י; במדבר יד,לג). ממילא כאן שמתו כל דור המדבר זה כעין שכבר נענשו גם על חטא העגל, וזה כעין יוצר בעולם מחילה ע"י העונש, ולכן זה קשור (שדומה) לפרה אדומה שמכפרת על מעשה העגל. שכל זה בא לומר גילוי של תורה, שמוריד בזה את פגימת גילוי התורה שנעשתה ע"י העגל, וכך מתגלה כח התורה בעולם; שזהו מקור הכפרה במיתת הצדיקים – הקשר לחיבור תורה בבנ"י. לכן זה מופיע לאחר פרשת קורח, שהוא חלק על משה ובא לבטל את התורה, שזה ההיפך מהנרמז כאן במיתת הצדיקים; וחלק על נשיאותו של אליצפן, שכך כאן במיתת הצדיקים יש להם השפעה על העם כעין הנשיא, שמשפיעים בעם תורה. מיתת מרים היתה בנשיקה, כמו שמובא בגמ': ' … אמר ר"א: מרים נמי בנשיקה מתה, דאתיא "שם שם" ממשה. ומפני מה לא נאמר בה "על פי ה'”? שגנאי הדבר לומר' (ב"ב יז,א). יוצא שמיתת מרים בנשיקה נלמד ממשה בג"ש, שזה לימוד בתושב"ע – שעובר במסורת דרך הת"ח, וזה לא נאמר במפורש בפס' כמו בשאר (כאברהם וכו' [שמופיע קודם בגמ']); שבזה רמז למיתת צדיקים שמשפיע מכח התורה, כמו שנלמד בג"ש ממשה, שמשה הוא מוסר התורה, וג"ש זה דרך הת"ח, שכך במיתת צדיקים מתגלה כח התורה שנמצא באדם, וכך משפיע תורה לכלל ומכפר עליהם, גם אם כלפי חוץ זה לא נראה כ"ך (כעין שלא מפורש בפס'). וזהו בנשיקה כעין חיבור לפה ה', כרמז לפה שממנו יוצא הדיבור, שכך רמז לדבר ה' (כעין המתגלה מהפה), שזהו התורה. לכן לא שלטה בה מלאך המוות (שזהו מיתת נשיקה, כמובא בגמ' – 'לא שלט בהן מלאך המות'), כיון שע"י חיבור לתורה מתקשר למעמד שלפני חטא העגל שאז מלאך המוות לא שלט בישראל (ע"ז ה,א). אולי לכן הבאר בזכות מרים ('"ולא היה מים לעדה" – מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים' [רש”י. פס' ב]. 'ר' יוסי בר' יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל. אלו הן: משה ואהרן ומרים, וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן ומן. באר בזכות מרים … מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר (במדבר כ, א) "ותמת שם מרים", וכתיב בתריה "ולא היה מים לעדה"' וכו' [תענית ט,א]), שכאן במיתתה נלמד שהבאר בזכותה, וכאן במיתתה נרמז שקשורה למשה (בג"ש – שמתה בנשיקה כמשה), שזה בא לרמז שהבאר בזכותה בשל מעשיה בקשר למשה, שזהו שעמדה על שפת היאור להצילו, ולכן זכותה התגלתה בגילוי של מים וחיים, שזהו הבאר (שאי אפשר לחיות בלי מים). אולי אפשר שפרה אדומה נאמרה ונעשתה הרבה מאוד שנים לפני מיתת מרים, ומה שנאמר דווקא כאן אחרי כ"ך הרבה זמן, הסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא' "חוקת") שזה כדי להביא יחד את ארבעת סוגי הטהרה, שלכן זה נאמר כאן סמוך לכניסה לארץ, בשל טהרת הארץ (ראה שם). לפי זה אולי לכן הוסמך בין מיתת מרים לפרה אדומה כאן, כרמז לקשר לא"י, שגם היא מכפרת ('היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל - א"י מכפרת עליו, שנא' (ישעיה לג) "העם היושב בה נשוא עון”, ועדיין דבר תלי בדלא תלי. (ירמיה נא) "כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל”, ועדיין דבר תלי בדלא תלי. ועדיין אין אנו יודעים אם פורקים עונותיהם עליה ואם נושאים עונותיהם עליה! כשהוא אומר "וכפר אדמתו עמו" - הרי פורקים עוונותיהם עליה ואין נושאים עונותיהם עליה' [ספרי; דברים לב,מג]). לפי זה אולי לכן זכתה מרים שבזכותה הבאר כרמז שזה מתגלה דרכה בשל שהיא אמרה לעמרם אביה שיוולד להם בן שיגאל את ישראל: '(שמות טו, כ) "ותקח מרים הנביאה אחות אהרן" וגו'. אחות אהרן ולא אחות משה? אמר רב עמרם אמר רב, ואמרי לה אמר רב נחמן אמר רב: מלמד שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל. וכיון שנולד משה נתמלא כל הבית כולה אור, עמד אביה ונשקה על ראשה. אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתיך. וכיון שהטילוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה, אמר לה: בתי היכן נבואתיך? והיינו דכתיב (שמות ב, ד) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו", לידע מה יהא בסוף נבואתה' (סוטה יב,ב-יג,א), שבזה עודדה את ישראל לגאולה (וזה קשור לכך שהלכה ליאור שזה מקום מים, כעין הבאר), שיגאלו וילכו חזרה לא"י (לכן האומר זהו רב עמרם או רב נחמן בשם רב, כרמז ש'עמרם' אבי משה היה מנהיג ישראל כעין רב, וע"י נבואתה של מרים נעשה נחמה ['נחמן'] לכל ישראל שיגאלו). ועל א"י נאמר: "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר" (דברים ח,ז), לכן זכתה שבזכותה יתגלה גילוי של מים בבאר. בפרט שהמים בא"י מביאים לקדושה, שהם תלויים לגמרי ביד ה' שיוריד את הגשמים: '"כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא” - כן שיטת פרשיות הללו: צריכים אתם לשמור את מצוות ה' אלקיכם, כי הארץ הזאת טובה מארץ מצרים לשומרי מצוות, ורעה מכל הארצות ללא שמורים. "כי הארץ אשר אתה בא שמה" אינה כארץ מצרים שאין צריכים למטר, ובין טובים ובין חטאים בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם; אבל ארץ ישראל אם אתם שומרים מצוות "עיני ה' אלקיך בה" להשקותה במטר השמים "מרשית השנה ועד אחרית שנה" לתת מטר בעת הצורך, "והיה אם שמע תשמעו" וגו' "ונתתי" וגו' ותאכלו לשובע בלא טורח. ואם לאו "ועצר את השמים ולא יהיה מטר"' (רשב"ם; דברים יא,י). לכן זה דומה לבאר שהיא באר ניסים שבאה ישירות מה', שלא כדרך הטבע כלל, ולכן מביא לדבקות בה' כעין המים של א”י. אולי כרמז שבנבואתה על משה, עמרם אביה נישקה על ראשה, שזה כעין מתקשר שמתגלה עכשיו בהקשר למי הבאר, שכאן בעקבות מיתתה פסק המים, והיא מתה במיתת נשיקה ע"י ה' (כעין שנשקה אביה בנבואתה על משה). אולי לכן נאמר שבאו "בחדש הראשון", שהודגש הזמן כאן כרמז לגאולת מצרים שבעקבותיה נקבע חודש ניסן כחודש הראשון ("החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" [שמות יב,ב]. 'וטעם "החדש הזה לכם ראש חדשים", שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים – שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש; כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר' [רמב"ן]), כרמז שהבאר קשורה למרים בזכות נבואתה על משה כגואלם של ישראל.