לימוד הלכות מתוך אפליקציה רמב"ם פלוס לכל אחד ואחת מישראל- הלכות נדרים - האם מותר לומר " נודר לך"

לימוד הלכות מתוך אפליקציה רמב"ם פלוס לכל אחד ואחת מישראל- הלכות נדרים - האם מותר לומר " נודר לך" - אסור ולמה אסור כל זאת ועוד בהלכות נדרים

נכתב על ידי אביהו ח, 25/6/2025

פֶּרֶק רִאשׁוֹן

נדרי איסר ולשונותיהם

שני מיני הנדרים וקיומם

א הַנֶּדֶר נֶחֱלָק לִשְׁתֵּי מַחֲלָקוֹת: הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן הוּא שֶׁיֶּאֱסֹר אָדָם עַל עַצְמוֹ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִים לוֹ, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר 'פֵּרוֹת מְדִינָה פְּלוֹנִית אֲסוּרִין עָלַי שְׁלשִׁים יוֹם' אוֹ 'לְעוֹלָם', אוֹ 'מִין פְּלוֹנִי מִפֵּרוֹת הָעוֹלָם' אוֹ 'פֵּרוֹת אֵלּוּ' 'אֲסוּרִין עָלַי', בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁיֶּאֱסֹר - הֲרֵי זֶה נֶאֱסָר בָּהֶן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם שְׁבוּעָה כְּלָל וְלֹא הַזְכָּרַת שֵׁם וְלֹא כִּנּוּי, וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ" (במדבר ל,ג) - שֶׁיֶּאֱסֹר עַל עַצְמוֹ דְּבָרִים הַמֻּתָּרִין. וְכֵן אִם אָמַר 'הֲרֵי הֵן עָלַי אִסָּר' - הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין. וְחֵלֶק זֶה - הוּא שֶׁאֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ 'נִדְרֵי אִסָּר'.

ב וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי הוּא שֶׁיְּחַיֵּב עַצְמוֹ בְּקָרְבָּן שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר 'הֲרֵי עָלַי לְהָבִיא עוֹלָה', אוֹ 'הֲרֵי עָלַי לְהָבִיא שְׁלָמִים' אוֹ 'מִנְחָה', אוֹ 'הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה' אוֹ 'שְׁלָמִים'. וְהָאוֹמֵר 'עָלַי' - הוּא הַנִּקְרָא 'נֶדֶר'; וְהָאוֹמֵר 'הֲרֵי זוֹ' - הוּא הַנִּקְרָא 'נְדָבָה'. וְהַנְּדָבָה וְהַנֶּדֶר מִמִּין אֶחָד הֵן, אֶלָּא שֶׁהַנְּדָרִים חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, וּנְדָבוֹת אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה: "(ו)נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ..." (דברים יב,יז). וְחֵלֶק זֶה - הוּא שֶׁאֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ 'נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ'.

ג וְדִינֵי הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן וְעִנְיָנוֹ, הֵם שֶׁאָנוּ מְבָאֲרִים בַּהֲלָכוֹת אֵלּוּ. אֲבָל דִּינֵי נִדְרֵי הֶקְדֵּשׁ וּמִשְׁפְּטֵיהֶם כֻּלָּם יִתְבָּאֲרוּ בִּמְקוֹמָם, בְּהִלְכוֹת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת (פרקים יד-יז).

ד מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלַּתּוֹרָה שֶׁיְּקַיֵּם אָדָם שְׁבוּעָתוֹ אוֹ נִדְרוֹ, בֵּין שֶׁהָיָה מִנִּדְרֵי אִסָּר בֵּין שֶׁהָיָה מִנִּדְרֵי הֶקְדֵּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ" (שם כג,כד), וְנֶאֱמַר: "כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (במדבר ל,ג).

כב 'כַּהֵיכָל שֶׁאֹכַל לְךָ', 'הֵיכָל שֶׁאֹכַל לְךָ', 'לֹא הֵיכָל שֶׁאֹכַל לְךָ' - אָסוּר. 'הֵיכָל שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ', 'כַּהֵיכָל שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ', 'לֹא הֵיכָל שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ' - מֻתָּר, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁנִּשְׁבָּע בַּהֵיכָל שֶׁלֹּא יֹאכַל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

הנודר הנאה מחברו

כג1 הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ 'מֻדָּר אֲנִי מִמְּךָ' - מַשְׁמַע דָּבָר זֶה שֶׁלֹּא יְדַבֵּר עִמּוֹ; 'מֻפְרָשׁ אֲנִי מִמְּךָ' - מַשְׁמַע דָּבָר זֶה שֶׁלֹּא יִשָּׂא וְיִתֵּן עִמּוֹ; 'מְרֻחָק אֲנִי מִמְּךָ' - מַשְׁמָעוֹ שֶׁלֹּא יֵשֵׁב עִמּוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְכֵן אִם אָמַר לוֹ 'מְנֻדֶּה אֲנִי לְךָ' אוֹ 'מְשַׁמַּתְנָא אֲנִי מִמְּךָ'.

כג2 אֲבָל אִם אָמַר לוֹ 'מֻדָּר אֲנִי מִמְּךָ שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ' אוֹ 'מֻפְרָשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ' אוֹ 'מְרֻחָק אֲנִי מִמְּךָ שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ' - הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכֹל לוֹ, וְאִם אָכַל כַּזַּיִת מִכָּל נְכָסָיו - לוֹקֶה מִשּׁוּם "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" (במדבר ל,ג). כד אָמַר לוֹ 'מְנֻדֶּה אֲנִי לְךָ שֶׁלֹּא אֹכַל לְךָ' - אֵינוֹ אוֹכֵל לוֹ, וְאִם אָכַל, אֵינוֹ לוֹקֶה. אָמַר לוֹ 'נַדֵּינָא מִמְּךָ' - הֲרֵי זֶה אָסוּר לֵהָנוֹת לוֹ.

כה הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ 'הֲרֵי עָלַי כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים אִם אֹכַל לְךָ, שֶׁמִּנִּדְרֵיהֶם נָזִיר וְקָרְבָּן וּשְׁבוּעָה', וְאָכַל - חַיָּב בְּכֻלָּן. וְכֵן הָאוֹמֵר 'הֲרֵי עָלַי כְּנִדְבוֹת כְּשֵׁרִים, שֶׁמִּנִּדְבָתָם נָזִיר וְקָרְבָּן' - הֲרֵי זֶה חַיָּב. כו1 אָמַר 'הֲרֵי עָלַי כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים' אוֹ 'כְּנִדְבוֹת כְּשֵׁרִים', 'שֶׁאֹכַל לְךָ' אוֹ 'אִם אֹכַל לְךָ' - הֲרֵי זֶה אָסוּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ. אָמַר 'כְּנִדְרֵי כְּשֵׁרִים' - לֹא נִתְחַיֵּב כְּלוּם, שֶׁאֵין הַכְּשֵׁרִים נוֹדְרִין בְּדֶרֶךְ אִסּוּר וָכַעַס.

כו2 אָמַר 'כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים הֲרֵינִי', וְהָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו - חַיָּב בִּנְזִירוּת; 'כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים עָלַי' - חַיָּב קָרְבָּן; 'כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים שֶׁלֹּא אֹכַל מִמֶּנּוּ' - חַיָּב בִּשְׁבוּעָה, כַּנּוֹדֵר.

הנודר בתורה

כז הַנּוֹדֵר בַּתּוֹרָה, כְּגוֹן שֶׁאָמַר 'פֵּרוֹת אֵלּוּ עָלַי כָּזוֹ' - לֹא אָמַר כְּלוּם, וְאֵינוֹ צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה עַם הָאָרֶץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בַּנְּדָרִים. כח נָדַר בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ - הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב בָּהּ 'אִסָּר' וְ'נֶדֶר'. נְטָלָהּ בְּיָדוֹ וְנָדַר בָּהּ - הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנָּדַר בְּמַה שֶּׁכָּתוּב בָּהּ. כט הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ 'נַשְׁכִּים וְנִשְׁנֶה פֶּרֶק' - עָלָיו לְהַשְׁכִּים וְלִשְׁנוֹת, שֶׁזֶּה כְּמוֹ נֶדֶר הוּא, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹצִיאוֹ בִּלְשׁוֹן נֶדֶר.

הנודר הנאה מאשתו

ל הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ 'הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִמִּי' אוֹ 'כַּאֲחוֹתִי' אוֹ 'כַּעָרְלָה' אוֹ 'כְּכִלְאֵי הַכֶּרֶם' - הֲרֵי זֶה כְּאוֹמֵר עַל הַפֵּרוֹת 'הֲרֵי אֵלּוּ כִּבְשַׂר חֲזִיר'; כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֻתָּר לְאָכְלָן, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ (לעיל ח-ט), כָּךְ מֻתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. אֲבָל אִם אָמַר לָהּ 'הֲרֵי אֲנִי מֻדָּר מִמֵּךְ הֲנָאָה', אוֹ 'הֲנָאַת תַּשְׁמִישֵׁךְ אֲסוּרָה עָלַי' - הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (להלן יב,ט).

פֶּרֶק שֵׁנִי

יחסי הדיבור והמחשבה; הפקר

פיו ולבו שווים

א אֶחָד הַנּוֹדֵר מִפִּי עַצְמוֹ, אוֹ שֶׁהִדִּירוֹ חֲבֵרוֹ וְאָמַר אָמֵן, אוֹ דָּבָר שֶׁעִנְיָנוֹ כְּעִנְיַן אָמֵן, שֶׁהוּא קַבָּלַת דְּבָרִים. ב1 אֵין הַנּוֹדֵר נֶאֱסָר בְּדָבָר שֶׁאָסַר עַל עַצְמוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו וְיִהְיֶה פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁבוּעוֹת (ב,י-יב).

ב2 אֲבָל הַמִּתְכַּוֵּן לִנְדֹּר בְּנָזִיר וְנָדַר בְּקָרְבָּן, בְּקָרְבָּן וְנָדַר בְּנָזִיר, בִּשְׁבוּעָה וְנָדַר, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִנְדֹּר וְנִשְׁבַּע, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר 'תְּאֵנִים' וְאָמַר 'עֲנָבִים' - הֲרֵי זֶה מֻתָּר בִּשְׁנֵיהֶם, וְאֵין כָּאן נֶדֶר.

ג הַנּוֹדֵר עַל דַּעַת אֲחֵרִים - הֲרֵי זֶה כְּנִשְׁבָּע עַל דַּעַת אֲחֵרִים. וְכֵן הַנּוֹדֵר וְחָזַר בּוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר, אוֹ שֶׁמִּחוּ בּוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר וְקִבֵּל - הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְדִין כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים בַּנְּדָרִים - כְּדִינָן בַּשְּׁבוּעוֹת.

ביטול נדרים מראש

ד מִי שֶׁהִתְנָה קֹדֶם שֶׁיִּדֹּר וְאָמַר 'כָּל נֶדֶר שֶׁאֶדֹּר מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים, הֲרֵינִי חוֹזֵר בָּהֶם' אוֹ 'הֲרֵי הֵם בְּטֵלִים', וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, וְאַחַר כָּךְ נָדַר: אִם הָיָה זוֹכֵר הַתְּנַאי בְּשָׁעָה שֶׁנָּדַר - הֲרֵי נִדְרוֹ קַיָּם, שֶׁהֲרֵי בִּטֵּל הַתְּנַאי בְּנֶדֶר זֶה; וְאִם לֹא זָכַר הַתְּנַאי אֶלָּא אַחַר שֶׁנָּדַר - אַף עַל פִּי שֶׁקִּבֵּל הַתְּנַאי בְּלִבּוֹ, וְקִיֵּם הַתְּנַאי, הֲרֵי הַנֶּדֶר בָּטֵל, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹצִיא עַתָּה הַחֲזָרָה בְּפִיו, כְּבָר הִקְדִּים הַחֲזָרָה לַנֶּדֶר וְהוֹצִיאָהּ בְּפִיו מִקֹּדֶם. וְיֵשׁ מִי שֶׁמּוֹרֶה לְהַחֲמִיר, וְאוֹמֵר: וְהוּא שֶׁיִּזְכֹּר הַתְּנַאי אַחַר שֶׁנָּדַר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר.

ה מִי שֶׁהִקְדִּים אֶת הַתְּנַאי לְשָׁנָה אוֹ לְעֶשֶׂר וְאַחַר כָּךְ נָדַר, וְנִזְכַּר בְּשָׁעָה שֶׁנָּדַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּנַאי, וְשָׁכַח עַל אֵי זֶה דָּבָר הִתְנָה וְכֵיצַד הָיָה הַתְּנַאי: אִם אָמַר 'עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה אֲנִי עוֹשֶׂה' - אֵין נִדְרוֹ נֶדֶר, שֶׁהֲרֵי בִּטְּלוֹ; וְאִם לֹא אָמַר 'עַל דַּעַת רִאשׁוֹנָה אֲנִי עוֹשֶׂה' - כְּבָר בִּטֵּל הַתְּנַאי וְקִיֵּם הַנֶּדֶר, שֶׁהֲרֵי זָכַר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר שֶׁיֵּשׁ שָׁם תְּנַאי, וְאַף עַל פִּי כֵן נָדַר.

ו יֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁאָמַר: אֵין כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ נוֹהֲגִין אֶלָּא בַּנְּדָרִים בִּלְבַד, לֹא בַּשְּׁבוּעוֹת. וְיֵשׁ מִי שֶׁמּוֹרֶה שֶׁדִּין הַנְּדָרִים וְהַשְּׁבוּעוֹת בְּעִנְיָנוֹת אֵלּוּ אֶחָד הֵם, וְכִי יֵשׁ לוֹ לְהַקְדִּים תְּנַאי לִשְׁבוּעָתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בַּנְּדָרִים.

נדר שאינו מפורש

ז סְתָם נְדָרִים - לְהַחֲמִיר; וּפֵרוּשָׁן - יֵשׁ בּוֹ לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר. כֵּיצַד? הָאוֹמֵר 'הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ', וּ'כְיֵין נֶסֶךְ' - אוֹמְרִין לוֹ 'מֶה הָיָה בְּלִבְּךָ?': אִם פֵּרֵשׁ וְאָמַר 'כְּבָשָׂר מָלִיחַ שֶׁלְּקָרְבָּן' וּ'כְיַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ' 'הָיָה בְּלִבִּי' - הֲרֵי זֶה אָסוּר; וְאִם אָמַר 'לֹא הָיָה בְּלִבִּי אֶלָּא תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדָה זָרָה' וְ'יַיִן שֶׁנִּתְנַסֵּךְ לָהּ' - הֲרֵי זֶה מֻתָּר. וְאִם נָדַר סְתָם - הֲרֵי זֶה אָסוּר.

ח וְכֵן הָאוֹמֵר 'הֲרֵי הַפֵּרוֹת הָאֵלּוּ עָלַי חֵרֶם': אִם כְּחֵרֶם שֶׁלְּבֶדֶק הַבַּיִת - אָסוּר; וְאִם כְּחֶרְמֵי כֹּהֲנִים - מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מָמוֹן שֶׁלָּהֶן, וְאֵין בָּהֶן אִסּוּר; וְאִם סְתָם - אָסוּר.

ט 'הֲרֵי הֵן עָלַי כַּמַּעֲשֵׂר': אִם כְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה - אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרְבָּן שֶׁהִקְדִּישׁוֹ בְּיָדוֹ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ (לעיל א,יג); וְאִם כְּמַעְשַׂר דָּגָן - מֻתָּר; וְאִם סְתָם - אָסוּר.

י 'הֲרֵי הֵם עָלַי כַּתְּרוּמָה': אִם לִתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נִתְכַּוֵּן - הֲרֵי זֶה אָסוּר; וְאִם לִתְרוּמַת הַגֹּרֶן נִתְכַּוֵּן - מֻתָּר; וְאִם סְתָם - אָסוּר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

כלשון אותו המקום ואותו הזמן

יא בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמָקוֹם שֶׁמַּשְׁמַע כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ שָׁם שְׁנֵי עִנְיָנוֹת. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן שֶׁאֵין קוֹרְאִין 'חֵרֶם' סְתָם אֶלָּא לְחֶרְמֵי בֶּדֶק הַבַּיִת בִּלְבַד, וְאָמַר שָׁם 'הֲרֵי הֵן עָלַי חֵרֶם' - הֲרֵי זֶה אָסוּר; וְכֵן אִם הָיָה דַּרְכָּן שֶׁאֵין קוֹרְאִין 'חֵרֶם' סְתָם אֶלָּא לְחֶרְמֵי כֹּהֲנִים - הֲרֵי זֶה מֻתָּר; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה; שֶׁאֵין הוֹלְכִין בִּנְדָרִים אֶלָּא אַחַר לְשׁוֹן אַנְשֵׁי אוֹתוֹ מָקוֹם בְּאוֹתוֹ זְמַן.

יב הַנּוֹדֵר בְּחֵרֶם, וְאָמַר 'לֹא הָיָה בְּלִבִּי אֶלָּא חֶרְמוֹ שֶׁלַּיָּם', שֶׁהִיא הַמִּכְמֹרֶת; נָדַר בְּקָרְבָּן, וְאָמַר 'לֹא הָיָה בְּלִבִּי אֶלָּא בְּקָרְבְּנוֹת הַמְּלָכִים'; אָמַר לַחֲבֵרוֹ 'הֲרֵי עַצְמִי עָלֶיךָ קָרְבָּן', וְאָמַר 'לֹא הָיָה בְּלִבִּי אֶלָּא לְאָסְרוֹ בְּעֶצֶם שֶׁהִנַּחְתִּי לִי לִהְיוֹת נוֹדֵר בּוֹ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק'; נָדַר שֶׁלֹּא תֵּהָנֶה לוֹ אִשְׁתּוֹ, וְאָמַר 'לֹא הָיָה בְּלִבִּי אֶלָּא אִשְׁתִּי רִאשׁוֹנָה שֶׁגֵּרַשְׁתִּיהָ', וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ מִדְּבָרִים שֶׁמַּשְׁמָעָן לְכָל הָעָם אִסּוּר, וְהוּא אוֹמֵר 'לֹא נִתְכַּוַּנְתִּי אֶלָּא לְכָךְ וּלְכָךְ': אִם הָיָה הַנּוֹדֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים - הֲרֵי זֶה מֻתָּר, וְאֵין צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם; וְאִם הָיָה עַם הָאָרֶץ - מַרְאִין בְּעֵינָיו שֶׁזֶּה נֶדֶר, וְשֶׁהוּא אָסוּר, וּפוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר וּמַתִּירִין לוֹ. וּבֵין שֶׁהָיָה תַּלְמִיד חֲכָמִים אוֹ עַם הָאָרֶץ - גּוֹעֲרִין בָּהֶן, וּמְלַמְּדִין אוֹתָן שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ מִנְהָג זֶה בַּנְּדָרִים, וְלֹא יִהְיוּ נוֹדְרִין דֶּרֶךְ שְׂחוֹק וָהֶתֶל.

יג וְכֵן הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ 'הֲרֵי אַתְּ עָלַי כְּאִמִּי', אוֹ 'פֵּרוֹת אֵלּוּ עָלַי כִּבְשַׂר חֲזִיר', שֶׁאֵין כָּאן נֶדֶר, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ (לעיל א,ח; א,ל): אִם הָיָה הַנּוֹדֵר תַּלְמִיד חֲכָמִים - אֵינוֹ צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם; וְאִם הָיָה עַם הָאָרֶץ - צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם, וּמַרְאִין בְּעֵינָיו שֶׁאִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה, וְשֶׁאוֹתָן הַפֵּרוֹת אֲסוּרִין, וּפוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר וּמַתִּירִין לוֹ נִדְרוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בַּנְּדָרִים.

הפקר

יד הַהֶפְקֵר - אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נֶדֶר, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ נֶדֶר, שֶׁאָסוּר לוֹ לַחֲזֹר בּוֹ. וּמַה הוּא הַהֶפְקֵר? הוּא שֶׁיֹּאמַר אָדָם 'נְכָסִים אֵלּוּ הֶפְקֵר לַכֹּל', בֵּין בַּמִּטַּלְטְלִין בֵּין בַּקַּרְקָעוֹת. וְכֵיצַד דִּין הַהֶפְקֵר? כָּל הַקּוֹדֵם וְזָכָה בּוֹ - קָנָהוּ לְעַצְמוֹ, וְנַעֲשָׂה שֶׁלּוֹ. וַאֲפִלּוּ זֶה שֶׁהִפְקִיר, דִּינוֹ בּוֹ כְּדִין כָּל אָדָם: אִם קָדַם וְזָכָה בּוֹ - קָנָהוּ.

טו הַמַּפְקִיר לָעֲנִיִּים אֲבָל לֹא לָעֲשִׁירִים - אֵינוֹ הֶפְקֵר, עַד שֶׁיַּפְקִיר לַכֹּל, כַּשְּׁמִטָּה. וְהַמַּפְקִיר עֲבָדָיו הַגְּדוֹלִים - קָנוּ עַצְמָם; וְהַקְּטַנִּים - כָּל הַקּוֹדֵם בָּהֶם זָכָה, כִּשְׁאָר כָּל הַמִּטַּלְטְלִין. טז1 הַמַּפְקִיר אֶת הַקַּרְקַע - כָּל הַקּוֹדֵם וְהֶחֱזִיק בָּהּ, זָכָה.

טז2 דִּין תּוֹרָה, אֲפִלּוּ הִפְקִיר בִּפְנֵי אֶחָד - הֲרֵי זֶה הֶפְקֵר, וְנִפְטָר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ (תרומות ב,יא). אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֵינוֹ הֶפְקֵר עַד שֶׁיַּפְקִיר בִּפְנֵי שְׁלשָׁה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אֶחָד זוֹכֶה אִם רָצָה, וְהַשְּׁנַיִם מְעִידִין.

טז3 הָאוֹמֵר 'הֲרֵי זֶה הֶפְקֵר, וְזֶה' - הֲרֵי הַשֵּׁנִי סְפֵק הֶפְקֵר. וְאִם אָמַר 'וְזֶה כְּמוֹ זֶה' אוֹ שֶׁאָמַר 'וְגַם זֶה' - הֲרֵי הִתְפִּיס הַשֵּׁנִי, וְיִהְיֶה הֶפְקֵר וַדַּאי.

יז הַמַּפְקִיר אֶת שָׂדֵהוּ וְלֹא זָכָה בָּהּ אָדָם - כָּל שְׁלשָׁה יָמִים יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; אַחַר שְׁלשָׁה יָמִים אֵינוֹ חוֹזֵר, אֶלָּא אִם קָדַם וְזָכָה בָּהּ, הֲרֵי הוּא כְּזוֹכֶה מִן הַהֶפְקֵר, בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר.

יח הָאוֹמֵר 'שָׂדֶה זוֹ מֻפְקֶרֶת לְיוֹם אֶחָד', 'לְשַׁבָּת אַחַת', 'לְחֹדֶשׁ אֶחָד', 'לְשָׁנָה אַחַת', 'לְשָׁבוּעַ אֶחָד': עַד שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ הוּא אוֹ אַחֵר - יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ; וּמִשֶּׁזָּכָה בָּהּ, בֵּין הוּא בֵּין אַחֵר - אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וּמִפְּנֵי מָה יֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר כָּאן עַד שֶׁיִּזְכּוּ בָּהּ? מִפְּנֵי שֶׁזֶּה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא, שֶׁאֵין אָדָם מַפְקִיר לִזְמַן קָצוּב.

יט דָּבָר הַמֻּפְקָר שֶׁבָּא אַחֵר וּשְׁמָרוֹ, וְהָיָה מַבִּיט בּוֹ שֶׁלֹּא יִטְּלֶנּוּ אָדָם - לֹא קָנָהוּ בַּהַבָּטָה; אֶלָּא עַד שֶׁיַּגְבִּיהוֹ, אִם הָיָה מִטַּלְטְלִין, אוֹ יַחֲזִיק בַּקַּרְקַע כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹנִין הַלָּקוֹחוֹת.

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי

בין נדר לשבועה

ההבדלים בין נדר לשבועה

א אַרְבָּעָה דְּבָרִים יֵשׁ בֵּין נְדָרִים לִשְׁבוּעַת בִּטּוּי: שֶׁשְּׁבוּעַת בִּטּוּי - אֵין שְׁבוּעָה חָלָה עַל שְׁבוּעָה, וּבַנְּדָרִים - יָחוּל נֶדֶר עַל נֶדֶר; הַמַּתְפִּיס בַּשְּׁבוּעָה פָּטוּר, וּבַנְּדָרִים חַיָּב; אֵין שְׁבוּעַת בִּטּוּי חָלָה אֶלָּא עַל דִּבְרֵי הָרְשׁוּת, וּנְדָרִים חָלוֹת עַל דִּבְרֵי מִצְוָה כְּדִבְרֵי הָרְשׁוּת; שְׁבוּעַת בִּטּוּי חָלָה עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ וְעַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, וּנְדָרִים אֵינָן חָלוֹת אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ.

נדר על נדר

ב כֵּיצַד יָחוּל נֶדֶר עַל נֶדֶר? הָאוֹמֵר 'הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן אִם אָכַלְתִּי כִּכָּר זוֹ, הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן אִם אֹכְלֶנָּה, הֲרֵי עָלַי קָרְבָּן אִם אֹכְלֶנָּה'*, וַאֲכָלָהּ - חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה.

התפסה בנדרים

ג כֵּיצַד הַמַּתְפִּיס בַּנְּדָרִים חַיָּב? שָׁמַע חֲבֵרוֹ שֶׁנָּדַר, וְאָמַר 'וַאֲנִי כָּמוֹךָ' בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר - הֲרֵי זֶה אָסוּר בְּמַה שֶּׁנֶּאֱסַר בּוֹ חֲבֵרוֹ. שָׁמַע הַשְּׁלִישִׁי זֶה שֶׁאָמַר 'וַאֲנִי', וְאָמַר 'וַאֲנִי'; אֲפִלּוּ הָיוּ מֵאָה, וְכָל אֶחָד מֵהֶן אוֹמֵר 'וַאֲנִי' בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּרוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ - הֲרֵי כֻּלָּן אֲסוּרִין.

ד וְכֵן הָאוֹמֵר 'הַבָּשָׂר הַזֶּה עָלַי אָסוּר', וְחָזַר וְאָמַר אֲפִלּוּ אַחַר כַּמָּה יָמִים 'וְהַפַּת הַזֹּאת כַּבָּשָׂר הַזֶּה' - הֲרֵי הַפַּת נִתְפְּסָה, וְנֶאֶסְרָה. וְחָזַר וְאָמַר 'וּדְבַשׁ זֶה כַּפַּת הַזֹּאת', 'וְיַיִן זֶה כִּדְבַשׁ זֶה' - אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה, כֻּלָּן אֲסוּרִין.

ה הֲרֵי שֶׁמֵּת אָבִיו אוֹ רַבּוֹ הַיּוֹם וְנָדַר שֶׁיָּצוּם אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְצָם, וּלְאַחַר שָׁנִים אָמַר 'הֲרֵי יוֹם זֶה עָלָיו כְּיוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו אוֹ רַבּוֹ' - הֲרֵי זֶה אָסוּר לֶאֱכֹל בּוֹ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי הִתְפִּיס יוֹם זֶה וַאֲסָרוֹ כְּיוֹם הָאָסוּר לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ.