הלקח מפרשת קורח שלא נלמד - "האיפכא".

----------------------------------------------------------

 וכי למה טרחה התורה לפרט אבותיו של קורח עד "לוי" אלא לרמז לך 

 שקורח שונה היה מהם. שהוא תמיד היה בבחינת :"ויקח קורח".

 שתמיד היה רק לוקח מהציבור  מבלי לתת מעצמו דבר.

 כעין - מטה שדוף ,שאף פעם לא מניב שקדים וצימוקים לבני עמו

 שגם לא היה הוא : "בן יצהר" כשמן הטוב גם בדיבורו .

אלא ההפך בכל דיבור היה בו :מין "שיסוע" לעם.......

 לא היה הוא : "בין קהת" - אותו המנמיך ומקהה עצמו בנמיכות ובצניעות.

 ואף לא היה :"בן לוי" בן לוויה ראוי לבני עמו.

להיותו תמיד סמוך וקרוב אליהם בכל עקה ומצוקה

 כך גם, אותם שחברו עימו  . :

"דתן" - אותו שמנכס הדת לעצמו ולגחמתו.

 ו"אבי רם" - אותו הרודף תמיד כבוד כאב רם ומורם מעם.

 

הנה כי כן, כשם שהתורה בקשה לנוסס לדראון עולם את קורח .

 כך גם בקשה לרמוז שאסור לדחות או ולהתעלם מה"איפכא" . 

שיש ויהיו בעתיד בעלי מחלוקת כנגד השליטים, שיהיו צודקים וראויים

 אותם שיענו על : "בן יצהר", "בן קהת" ו"בן לוי".

 אותם שלא לוקחים וחיים על חשבון הציבור אלא נותנים לו לציבור מעצמם והונם.

 

מנגד גם רמזה התורה על מנהיגים ראויים הנתקלים בבני קורח בהמשך , להיותם עושים שניים :

 ליפול על פניהם : להפגין צניעות ונמיכות עד שפניהם אך לקרקע. 

ושנית ,שמיד יעמידו עצמם לבחירה מחדש..............