"בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט,א). '"בחדש השלישי", זה שאמר הכתוב: "הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת" (משלי כב כ). אמר רבי יהושע ברבי נחמיה: זו תורה שאותיותיה משולשים, אל"ף בי"ת גימ"ל. והכל היה משולש: ...  הסרסור משולש: מרים אהרן ומשה' (תנחומא "יתרו" סימן י). התורה נתנה בחודש השלישי, וגילוי נוסף של שלישי זהו מי שהיו השליחים (להבאת התורה), שזהו משה אהרן ומרים. זה לא סתם שבשניהם התגלה גילוי של שלוש זה כמות זה (כיון שהם השליחים), אלא זה רומז לדבר עקרוני, בדור ההוא המנהיגים של הציבור היו משה אהרן ומרים, כך שהם מייצגים את השלטון – שזה דבר חשוב, שההשפעה של גילוי תורה בעולם נעשה ע"י בנ"י שנמצאים עם שלטון בא"י (בחו"ל אין הנהגה של שלטון שלם לבנ"י), שכך זה משפיע לגילוי תורה בכל העולם; כיון שאנשים מקבלים השפעה מאדם מכובד בעיניהם, שאז מעריכים אותו ומושפעים ממנו, לכן דווקא כשיש שלטון מסודר לישראל בא"י, שרואים שלטון והנהגה מכובדים זה נותן את ההשפעה של גילוי תורה לכל העולם. זה מרומז בפס': "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל" (דה"י א כט,כג), שיש גילוי כסא ה' בעולם ע"י גילוי מלכות חזקה ומצליחה, שכך אצל שלמה נאמר שיושב על כסא ה' – שמגלה על ה' בעולם במלכותו, וזה בא יחד עם ההצלחה והמנהיגות שכולם שומעים לו, שאז זה מראה על הנהגה כראוי, וכך זה מגלה בעולם את כסא ה'. אולי לכן התורה נתנה ב-ו' סיון, ש-שש מרמז על היום השישי בבריאה, וכך נרמז ביתור אות בפס' כמו שדרשו חז"ל: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי", ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). ביום השישי נברא האדם שלו ניתן כל העולם, הוא המנהיג שמשפיע על כל הבריאה (שלכן העולם תלוי בקבלת התורה שלנו), וכן כרמז לאדם (שנברא אז) שאנו עושים השפעה על בני האדם להיות מתוקנים ללכת כרצון ה' בעולם (כמו שלזה נברא העולם – ללכת כרצון ה'); שכך ו' סיון מרמז שאנו משפיעים תורה לכל בני האדם ומתקנים את כל העולם, וזה קשור לכך שיש לנו הנהגה מסודר ומכובדת, שכך משפיעים את התורה לעולם. שזהו כרמז בשישי לאדם שהוא המשפיע לכל הבריאה, שכך אנו משפיעים לכל הבריאה – על האנשים ועל כל העולם כולו, וזה קשור להנהגה שלנו (כמו שאדם נברא להנהיג את העולם שנברא), לכן זהו ו' סיון – ו' בחודש השלישי. אולי רמז בחודש השלישי כנגד חזקה, שיש לנו חיבור מהותי לתורה, כמו שבחזקה הדבר טבוע בו (כעין שור מועד, שבשלוש פעמים מוכח כמועד), כך התורה טבועה בנו; אבל שלא יראה כאילו זה טבוע בנו אבל לא נח לנו בתורה, לכן ניתן ביום השישי כרמז במילה שש, למילה שש, שנו ששים לעשות את התורה – "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" (תהלים קיט,קסב). אולי גם כרמז שמתן תורה יכול היה להיות דווקא לאחר יציאת מצרים, שלכן זהו הלשון הרביעית בגאולה ("ולקחתי") כיון שמצד אחד זהו מטרת יציאת מצרים, ומצד שני בלי היציאה ממצרים אי אפשר היה לקבל את התורה, שעבדות לה' זה רק כשאיננו תחת יד זר שזה מעכב מגילוי שם ה' עלינו כראוי (כמו שלכן לא קוראים הלל בפורים בשל: 'רבא אמר: בשלמא התם (תהלים קיג, א) "הללו עבדי ה'" ולא עבדי פרעה, אלא הכא "הללו עבדי ה'" ולא עבדי אחשורוש?! אכתי עבדי אחשורוש אנן!' [מגילה יד,א], כמו שהסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, שכוונתו שכאשר אנו תחת שלטון זר זה פוגע בגילוינו כעבדי ה' בשלמות), וכן אי אפשר היה לקבל את התורה במצרים הטמאה. לכן נרמז על הבסיס, על היציאה ממצרים, אבל מודגש על גילוי של האמונה (כרמז לצד הרוחני שמתגלה בעקבות יציאת מצרים, וכן שבקבלת התורה אנו באים כדי לתקן את כל העולם ולכן כגילוי האמונה בעולם שנעשה ביציאת מצרים), לכן נרמז על צד האמוני שהתגלה ביציאת מצרים, שזה היה בגילוי המכות שבאו בהתראה (שבמכה עצמה התגלה ההוכחה לעניין האמוני), שבאו לגלות מול דברי פרעה שלוש יסודות באמונה (מלבי"ם; שמות ז,יד), וההתראות היו בשתי המכות הראשונות בכל סדר מכות שזהו כשני עדים לכל יסוד, שכך יוצא שיש שלוש יסודות אמונה שהתגלו (ע"פ סדר המכות 'דצ"כ עד"ש באח"ב'), ולכן בחודש השלישי; והיו ששה התראות ולכן זה ב-ו' בחודש (כעין שהחודש – החלק הגדול הכללי היה שלוש שכך בגילוי הגדול – בסדרים זהו שלוש, ובקטנה - בפרטים היו ששה התראות, כך בקטנה – בימי החודש זהו ששה). אולי גם כרמז נאמר: 'וא"ר יהושע בן לוי: מאי דכתיב (שיר השירים ה, יג) "לחייו כערוגת הבושם"? כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים. וכיון שמדיבור ראשון נתמלא דיבור שני להיכן הלך? הוציא הקב"ה הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון, שנאמר (שיר השירים ה, יג) "שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר", אל תקרי שושנים אלא ששונים' (שבת פח,ב). שלכן כרמז ב-ו' סיון, ש-ו' רומז לשש אותיות שיש במילה "שושנים", ובחודש סיון שהוא החודש השלישי כרמז לשלושת אותיות "מור". אולי התורה נתנה בחודש סיון שהוא החודש השלישי כרמז לשלושת האבות, וזהו כנאמר בתנחומא (שם): 'מזרע משולש: אברהם יצחק ויעקב', וכך גם כרמז שאת התורה יש מצווה ללמד להמשך הדורות (שעיקר מצוות ת"ת זה ללמד, שכך נאמר בפס' "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם" וגו' [דברים יא,יט]), וזה ב-ו' סיון ש-שש הוא כפול משלוש, כרמז שההמשך בדורות נעשה ע"י שיש את מצוות פו"ר שהיא להוליד שנים, ולכן כעין על שלוש אבות יש ששה ילדים אותם יש לחנך לתורה (אמנם לבת אין מצוה ללמוד תורה, אבל גם לה יש להעביר את האמונה וידיעת המצוות); כמו"כ כעין רמז שנים לכל אחד כרמז שיש שני סוגי בנים, יש הילדים הפיזיים, ויש את התלמידים שקרואים בנים ('"לבניך" - אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום, שהתלמידים קרויים בנים' וכו' [ספרי; דברים ו,ז]), או שזה כרומז שלא רק את הבנים יש מצווה ללמד אלא גם את הנכדים: 'כשם שחייב אדם ללמד את בנו כך הוא חייב ללמד את בן בנו, שנאמר "והודעתם לבניך ולבני בניך"' (רמב"ם; הל' ת"ת א,ב). אולי גם כרמז שקיבלנו את התורה כהמשך האבות שנבחרו, שיש בנו נשמה קדושה המתאימה לגילוי תורה, לכן זה מרמז על התושב"ע שהיא גילוי התורה שמתגלה אצלנו; לכן יש גילוי של החודש השלישי כרמז לשלושת האבות, ויש גילוי של היום השישי כרמז לתושב"ע שבה ששה סדרים: 'אמר ר"ל: מאי דכתיב (ישעיהו לג, ו) "והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת" וגו'? "אמונת" זה סדר זרעים, "עתיך" זה סדר מועד, "חוסן" זה סדר נשים, "ישועות" זה סדר נזיקין, "חכמת" זה סדר קדשים, "ודעת" זה סדר טהרות' וכו' (שבת לא,א). קבלת התורה נתנה דווקא מתוך אחדות שהתגלה בחנייתם ביום ביאתם לסיני: 'גדול הוא השלום, שבכל המסעות כתיב "ויסעו ויחנו" נוסעין במחלוקת וחונין במחלוקת. בזמן שבאו לסיני חנו חנייה אחת, "ויחן שם ישראל" (שמות יט). אמר הקב"ה: הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום, ונעשו חנייה אחת - הרי השעה שאתן להם את תורתי' (פרק השלום), לכן זה כרמוז בסדר זרעים שבו יש את המשניות על מתנות עניים ותרו"מ, שבהתחשבות ונתינה לאחר נעשה אחדות (וכן אותו יום באו לסיני, כעין רמז לביאתם לארץ שאז יתחייבו במצוות התלויות בארץ שמופיעות בסדר זרעים). ביום השני (שבת פז,א) נאמר להם "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" (שמות יט,ו), לכן זה מזכיר את סדר מועד בו יש שבת וחגים שזה גילוי של היותנו גוי קדוש שלכן שומרים שבת (שגוי ששבת חייב מיתה), וכן אנו מקדשים את החודשים וכך קובעים את החגים ושומרים אותם. ביום השלישי אמר להם את מצוות הגבלה מסיני (שבת שם), שזה כנגד סדר נשים, כיון שמתן תורה היה כעין נישואין ('"ביום חתונתו" - יום מתן תורה שעטרוהו להם למלך וקבלו עולו' [רש"י; שה"ש ג,יא]), ומתן תורה היא הסיבה שלכן היה את ההגבלה שנאמרה להם. בנוסף, זה היה היום האחרון בו יכלו להיות עם נשיהם לפני מתן תורה (שהצטוו למחרת לפרוש מנשיהם), ולכן זה כגילוי נשים. ביום הרביעי פירשו מנשיהם (שבת שם), שזה כדי שלא יצא מצב שתפלוט זרע ותטמא ולא תוכל לקבל את התורה בטהרה, לכן זהו כעין סדר נזיקין, שנעשה כדי שלא יצא נזק (או להיפך, שהיום השלישי כנגד נזיקין, שאז הצטוו על ההגבלה מסיני, שמי שיעלה יענש [שמות יט,יב-יג] ולכן זהו כסדר נזיקין בו יש דיני סנהדרין, עונשים ונזקים; והיום הרביעי שבו פרשו מנשיהם זהו כנגד סדר נשים בו דיני הקשר לנשים). ביום החמישי משה בנה מזבח (שמות כד,ד; רש"י), והקריבו: "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים" (שם כד,ה), לכן זה מרמז על סדר קודשים. ביום הששי קיבלו את התורה ובכך נטהרו מטומאת הנחש: 'שבשעה שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן' (שבת קמה,ב-קמו,א), וכן במתן תורה פסק המוות מישראל (עד שחטאו בעגל. ע"ז ה,א), שזהו טהרה מטומאת חטא עץ הדעת והחטא שממית. ועוד, היו יומיים בהם התכוננו לקבלת התורה ולכן התקדשו עד שביום קבלת התורה נעשו טהורים לגמרי מטומאת מצרים ויכלו לקבל את התורה בטהרה; ולכן זהו כנגד סדר קודשים וטהרות. שנאמר "ויאמר ה' אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם" (שמות יט,י), שכך כעין כרמז כנגד קודשים (אמנם הכוונה לזימון [רש"י], אבל הביטוי התקדשות מרמז על קודשים. או כרמב"ן שהנשמר מטומאה נקרא מקודש; ולכן כעין רומז לקודשים שמתקדש בהקרבתו), ואז ביום השישי בסוף נעשים טהורים וראויים לקבלת התורה. אולי גם כרמז שהעולם התקבע בזכות קבלת התורה (שבת פח,א), ולכן רומז לעולם שהוא מתחלק לשלוש של אלפיים שנה (בגילוי תורה וקדושה – גאולה): 'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם: שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח' וכו' (ע"ז ט,א). לכן כנגד זה מתן תורה הוא בחודש סיון שהוא החדש השלישי, וביום ו' כרמז שזה יוצא ששת אלפי שנה. (נראה שגם זה נרמז בתושב"ע שהיא קיום התורה בפועל בעולם, שבתחילת האלף הראשון העולם נברא ולכן זהו כרמז לסדר זרעים שהוא על גידולים שנוצרים. האלף השני כנגד סדר מועד, שעדיין לא הגיע הזמן שיקבלו את התורה ולכן עדיין ה' נתן לעולם להתקיים ולא להיחרב אע"פ שעדיין ישראל לא קיבלו את התורה. האלף השלישי כנגד סדר נשים, שקבלת התורה היתה כעין חתונה. האלף הרביעי כנגד נזיקין, שבו יש את חורבן הבית שהוא צרה גדולה וכל הצרות שהגיעו באלפיים שנה אח"כ כעין המשכו ולכן זהו נרמז בנזיקין. האלף החמישי כנגד קדשים, שבו היו צרות רבות בגלות ומסרו נפש על קידוש השם, כעין עלו כקרבן. האלף השישי כנגד טהרות שבו סוף הזמן שניתן אפשרות לעולם להתאחר בגאולה, כך שבו נעשה הטהרה הסופית של העולם.