במלחמת ששת הימים ישראל נלחמה ששה ימים וכבשה את א"י בגבולותיה הרחבים; שיא החשיבות היה בכיבוש ירושלים (מצד שהיא שיא הקדושה, וכן היא מקום המלוכה, וכן כל א"י מקופלת תחת ירושלים [כמובא בזוהר], כמו שאמר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, שלכן כך נעשה במלחמה, שיבוש כלל שטחי א"י לגבולותיה בא יחד עם כיבוש ירושלים), אבל גם חברון היא עיר חשובה ביותר, כיון ששם קבורים האבות [שזה חשוב מעצם היותם אבותינו, ובשל קדושתם, וכן להם הובטחה הארץ שנתנה לנו בזכותם], וכן שם החל דוד את דרכו במלוכה כך שיש בה גילוי של מלכות. ישראל כבשה את ירושלים ביום השלישי למלחמה, ולמחרת ביום הרביעי למלחמה כבשו את חברון. נראה שיש קשר בין החזרות לארץ, כמו שמובא בגמ' לגבי החזרה השניה לארץ, שזהו לאחר גלות בבל: 'כדתניא (שמות טו טז): "עד יעבר עמך ה׳ עד יעבר עם זו קנית", "עד יעבור עמך ה'" זו ביאה ראשונה, "עד יעבור עם זו קנית" זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים: ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא' (ברכות ד,א). 'ביאה ראשונה - שבאו בימי יהושע. ביאה שנייה - כשעלו מגלות בבל בימי עזרא. ראויים היו ליעשות להם נס - לבוא ביד רמה. אלא שגרם החטא - ולא הלכו אלא ברשות כורש וכל ימי מלכי פרס נשתעבדו להם לכורש ולאחשורוש ולדריוש האחרון' (רש"י). שנראה שזה מרמז על כלל החזרות לארץ, שמה שנאמר ביאה שניה מעבר לפשט שזהו החזרה מבבל, יש גם רמז לחזרה בדורותינו; שמה שנאמר 'ביאה שניה' הכוונה לה ולביאות שבהמשך הדורות (שלכן מובא רק שנים, שזה מתחלק ביאת מצרים וביאת שאר הדורות). שלו זכו היתה הגאולה מגיעה בבית שני (שלכן בנו את הבית השני בצורה שבין הבית הראשון לאחרון), וממילא היה יוצא שלא היו אלא רק שתי ביאות; אלא שחטאו ולכן לא זכו לגאולה. אולם כיון שהיה בביאה השניה שורש של קשר לחזרה בגאולה, אז ממילא בפס' שנרמז עליו נרמז גם על תהליך גאולתנו כיום. ובדורותינו אכן עלו ביד רמה והשתחררנו משעבוד לאומות. מלחמת ששת הימים היא מהמלחמות שלנו, ואף מהחשובה שבהם, שבה נעשה לנו נס לכיבוש גדול של הארץ והורדת הסכנה הגדולה שהיתה אז. והנה יהושע נלחם וכבש ששה עממין, שהגרגשי עזב את הארץ מפני המלחמה ולא נלחם עם ישראל ('דאמר רבי שמואל: שלש פרסטיניות שלח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ: מי שהוא רוצה להפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי (מלכים ב יח) "עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם" זו אפריקי' [יר' שביעית ו,א]), וכך התגלה במלחמת ששת הימים בה כבשנו את הארץ לגבולותיה הרחבים, בגילוי של שש כנגד זה. בנוסף, מלחמת יהושע היתה שבע שנים, וזה בשל שיהושע התעכב מלכבוש את הארץ ("ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה" [יהושע יא,יח]. 'אמרו זכרונם לברכה: כתיב ביהושע (יהושע א, ה): "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ". והיה צריך יהושע לחיות מאה ועשרים שנה כמשה רבינו. ולמה נתקצרו עשר שנים? שבשעה שאמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" וגו', אף על פי שנתבשר בשורות מות, לא אמר: מחר אני מת מה יועיל לי שאנקם במדין? אלא נזדרז לכל אותו ענין, שנאמר: "וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה". אבל יהושע לא עשה כן. כשבא להלחם עם שלשים ואחד מלכים, אמר: אם אני הורגם, מיד אני מת כשם שאירע למשה רבינו. מה עשה? התחיל באחד ומעכב במלחמתן, שנאמר (יהושע יא, יח): "יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה". אמר לו הקדוש ברוך הוא, וכך עשית, הריני מקצר שנותיך עשר שנים. אמר דוד (משלי יט, כא): "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ" וגו'' [תנחמא "מטות" סימן ד]). להבדיל מיהושע שעיכב את המלחמה, אצלנו בששת הימים רצו ופעלו לכבוש כמה שיותר מהר, ולכן זה מתגלה כעין בהפחתה, ולכן במקום גילוי של שבע (שנים) זה התגלה בששה (ימים) כגילוי של הפחתה. אצל יהושע שעיכב את כיבוש הארץ היה זה כעין פגיעה בארץ, וכעין מזכיר קצת את חטא המרגלים שפעלו למניעת כניסה וכיבוש הארץ. והנה במרגלים נענשו: "במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את תנואתי" (במדבר יד,לד ['"את תנואתי" - שהניאותם את לבבכם מאחרי. תנואה לשון הסרה, כמו (במדבר ל) "כי הניא אביה אותה"' (רש"י)]). לכן נראה שהתגלה דימוי בין מלחמת יהושע ומלחמותינו (בהיותם כעין מוקשים כמו שאמרנו) בשש במקום שבע בגילוי שמצידנו (גילוי של מהירות מצידנו), וכך גם התגלה משמים שמתחלפים שנה ביום, כעין היפך מחטא המרגלים. במלכים שיהושע כבש נאמר ברשימה: "מלך יריחו אחד מלך העי אשר מצד בית אל אחד. מלך ירושלם אחד מלך חברון אחד" וגו' (יהושע יב,ט-י), שזה ע"פ הסדר של מה שכבש (אמנם נלחם בחמשת המלכים יחד, כשבתוכם היו מלך ירושלים ומלך חברון, אבל כנראה שבסדר המלחמה – בהתקלות מול האויב היה הסדר ע"פ מה שנאמר בפס' כאן, וכן נאמר הסדר הזה בפרק י' [פס' ג-ה]; או שזה ע"פ סדר חשיבותם וגודלם), שכך גם מתגלה בששת הימים ביום השלישי כבשו את ירושלים וביום הרביעי כבשו את חברון, כנגד מספרם וסדרם שהובא בפס' של הניצחון על המלכים, שמלך ירושלים הובא השלישי, ומלך חברון הובא הרביעי.