בס"ד פרשות בהר בחוקתי: האם יש להעדיף קנייה מיהודי על פני קנייה מגוי

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה, שכאשר אדם מוכר מוצר לעמיתו, אין לו להונות אותו במחיר: ''וְכִֽי־תִמְכְּר?וּ מִמְכָּר? לַעֲמִיתֶ?ךָ א?וֹ קָנֹ?ה מִיַּ?ד עֲמִיתֶ?ךָ אַל־תּוֹנ?וּ אִ?ישׁ אֶת־אָחִֽיו''. כפי שראינו בעבר (בהר שנה ו'), הגמרא במסכת בבא מציעא (נ ע''א) כותבת, שאונאה נחשבת כזו רק אם המוצר נמכר בשישית יותר ממחירו בשוק (שכן בפחות מסכום זה ישנה מחילה), ושהעסקה בטלה רק אם המוצר נמכר בלמעלה משישית מערכו, אבל אם האונאה הייתה בשישית בדיוק, רק חוזר כסף האונאה, אך העסקה נשארת בעינה.

אולם, כנכתב אז וכפי שהעיר הרב אשר וייס (משפטי ארץ ג'), כלל לא בטוח שבזמן הזה חלים דיני אונאה ומשתי סיבות. סיבה ראשונה, למעט מוצרים בפיקוח ממשלתי, קשה להגדיר מה נחשב מחיר השוק, שכן מעבר לכך שטווח המחירים רחב מאוד, המחיר מושפע גם ממיקום החנות, עלות התחזוקה ועוד, ולכן הגיוני להכלילם במחיר. סיבה שניה, כיוון שהיום ניתן בלחיצת כפתור להשוות מחירים, קונה שלא משווה נחשב כמי שיודע שיש הפרש ומוחל מראש על כך, וזה מבטל דין האונאה. ובלשונו:

''יתרה מזאת. בכלכלה המודרנית מקובל שכל אחד מוכר במחיר המשתלם לו, והלוקח הוא זה שסוקר את השוק כדי לקבוע את המחיר המתאים לו. כיוון שבדיקה זו מוטלת על הקונה ולא על המוכר, ייתכן שהרי זה כאילו התנו במפורש 'על מנת שאין לך עליי הונאה... אמנם גם היום נראה שיש להחיל דיני אונאה על מוצרים שמצויים בפיקוח ממשלתי ואפילו בפער קטן משישית, וכפי שכתב ערוך השולחן.''    

בעקבות הפסוק שראינו בפתיחה, נעסוק השבוע בתשובה נוספת של הרב אשר וייס, ובשאלה כאשר קונים מוצר או מזמינים בעל מקצוע לתיקון כלשהו, האם יש להעדיף פועל יהודי על פני פועל גוי, למרות שהמחיר אותו דורש היהודי גבוה יותר. נראה מחלוקת הפוסקים בעניין, ולדעת הסוברים שיש חובה להעדיף יהודי, עד איזה פער מחירים חובה זו קיימת.

קנה מיד עמיתך

כאמור בפתיחה, בפרשת השבוע כותבת התורה ''וְכִֽי־תִמְכְּר?וּ מִמְכָּר? לַעֲמִיתֶ?ךָ א?וֹ קָנֹ?ה מִיַּ?ד עֲמִיתֶ?ךָ אַל־תּוֹנ?וּ אִ?ישׁ אֶת־אָחִֽיו''. בנוסף להלכות הרבות בהלכות ריבית הנלמדות מפסוק זה, בתורת כהנים (פרשה ג, א) למדים ממנו שכאשר ישנה אפשרות לקנות גם מיהודי וגם מגוי, עדיף לקנות מהיהודי. וכמו כן, כאשר מוכרים סחורה, עדיף למכור ליהודי ולא לגוי.

אמנם דברי תורת כהנים לא הובאו בגמרא, אך ישנן שתי גמרות מהן עולה עיקרון דומה. הגמרא במסכת בבא מציעא (עא ע''א) כותבת, שכאשר יהודי וגוי מבקשים הלוואה, יש להלוות ליהודי, למרות שהגוי משלם ריבית על הלוואתו כך שקיים הפסד בהלוואה ליהודי. והגמרא במסכת עבודה זרה (כ ע''א) כותבת, שישנה העדפה לתת לגר תושב בהמה שנהייתה נבלה (וכלשון הפסוק 'לֹ?א תֹאכְל?וּ כָל־נְ?בֵלָה לַגֵּ?ר אֲשֶׁר־בִּשְׁעָרֶ?יךָ תִּתְּנֶ?נָּה וַאֲכָלָה'), מאשר למכור אותה לנכרי (וכהמשך לשון הפסוק 'א?וֹ מָכֹר? לְנָכְרִ?י')  למרות שיש בכך הפסד כספי.  

קנייה ביוקר

התשב''ץ (ג, קנא) למד ממקורות אלו, שיש להעדיף קנייה מיהודי על פני גוי, אפילו כאשר מדובר בהפסד משמעותי. וכתב, שלא ייתכן שהמקור בתורת כהנים דן במקרה בו היהודי והגוי מציעים מחיר שווה, שאז יש להעדיף את היהודי, שכן זה דבר פשוט, וכפי שהגמרא במסכת בבא בתרא (קח ע''א) כותבת שיש להעדיף מכירה של שדה לשכן, לו יש שדה צמודה, מאשר לאדם לו אין שדה במקום קרוב. אלא וודאי שמדובר במקרה בו היהודי מוכר ביוקר, ובכל זאת יש להעדיפו, וכפי שעולה מדברי הגמרות שראינו.

משום כך, כאשר הוא דן בסוחרי קהילה שעשו הסכם ביניהם, שכל המוכר ליהודי, עליו להוסיף זוז יותר מאשר במכירה לגוי, ההסכם בטל, שכן הסכם זה בניגוד להלכה הקובעת שאין למכור ליהודי ביוקר. והוסיף, שלמרות שתוספת המחיר אינה גבוהה משישית, וכאמור בדיני אונאה בפחות משישית המקח קיים כי אנשים מוחלים על תוספת זו, הרי זה רק במקרה בו מחיר המקח גבוה במקרה, שאז ישנה מחילה שכן לא ניתן לדייק מחיר המקח, אבל אין זה שייך כאשר ממסדים מחיר יותר גבוה. ובלשונו:

''ומעתה, איך עלתה על לב לתקן תקנה של איסור למכור ביותר לישראל מהעכו"ם, זה בכלל אל תונו. דאף על גב דלית ביה שתות, וקיימא לן דפחות משתות לית ביה דין אונאה משום דאית ביה מחילה, היינו היכא דזבין סתמא ואשתכח ביה טופינא, דאמרינן דכיון דפחות משתות הוא דרכן של בני אדם למחול לפי שאי איפשר לצמצם שוייו של מקח, ודרכן להוסיף או לפחות עד שתות, אבל להתנות מעיקרא למיעבד זביני טפי משוייה, אפילו בפחות משתות איכא איסורא.''

הרמ''א בתשובה (סי' י), גם הוא צעד בשיטה זו. הוא דן במקרה בו יהודי הוציא מהדורה מתוקנת של דברי הרמב''ם, הכוללת הערות והגהות, ומאוחר יותר גוי הוציא מהדורה שלא כוללת הגהות ותיקונים, אך זולה משמעותית. ונקט, שחובה לקנות מהיהודי בדווקא, שהרי כפי שעולה מדברי התורת כהנים, יש להעדיף קנייה מהיהודי, גם כשהמחיר גבוה יותר וכדמשמע מהגמרא.

עוד הוסיף, שבמקרה זה ישנן סיבות נוספות מדוע להעדיף ספרי היהודי. אחת מהן, דברי הגמרא במסכת כתובות (יט ע''ב) הפוסקת, שיש איסור לאדם להשאיר בביתו ספר תורה בלתי מוגה, בגלל הטעויות העלולות לצאת מכך. ולכן וודאי שבזמן הזה הוא הדין לספרי פוסקים, מהם שואבים הלכות ועליהם מבוססת התורה שבעל פה, שאין להשאירם בלתי מוגהים כאשר יש חלופה טובה יותר. ולכן גם מסיבה זו, יש להעדיף את ספרי הרמב''ם המוגהים של היהודי, על הספרים המשובשים של הגוי.

פער המחירים

לדעת הסוברים שיש להקדים יהודי לגוי, עד איזה פער מחירים יש להקדימו? על כך נחלקו האחרונים:

א. המגילת אסתר (ספר המצוות, שורש ו') סבר, שגם כאשר מדובר בהפסד מרובה יש להעדיף יהודי על פני גוי. ולראייה, שלמרות שיש דין הקדמת נתינת נבלה לגר על פני מכירה לגוי, בכל זאת כתבה הגמרא גם שיש להעדיף הלוואה ליהודי על פני הלוואה

לגוי בריבית. ומדוע? והרי ניתן היה ללמוד דין זה בקל וחומר מהדין שצריך לתת נבלה לגר תושב. אלא כפי שכתבו התוספות (עבודה זרה שם), בנתינת נבלה, יש הפסד קטן ליהודי ורווח גדול לגר תושב, שכן בסביבת היהודים באותה תקופה לא היו גרים גויים רבים (לטענתם), וממילא מחירה היה נמוך. בהלוואה ליהודי בלא ריבית לעומת זאת, יש הפסד גדול לטענת המגילת אסתר, ולכן לא ניתן ללמוד דין זה מדין נתינת נבלה לגר, והגמרא הייתה צריכה לימוד מיוחד שגם כאן יש להעדיף את היהודי[1]. ובלשונו:

''למה הוצרך הפסוק לומר שעמי ונכרי עמי קודם, תיפוק לן מנבלה שכתוב בה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי, ודרשו חכמים להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי, אם כן כל שכן יהיה ישראל ונכרי שיקדם ישראל לנכרי. אני אומר... משום דהוה אמינא דוקא לגבי נבלה שלא היה בה ריוח כל כך במכירתה כמו שכתבו התוספות, אבל בהלואת נכרי ברבית שיש בו ריווח גדול, אימא שהלואתו תקדם להלואת ישראל ובפרט אחרי היותו עשיר, קמשמע לן קרא.''

ב. הרב אשר וייס (פרשת בהר) חלק וסבר, שרק כאשר מדובר בפער מועט יש להקדים את היהודי על הנכרי, ולראייה התוספות שהביא המגילת אסתר, שיש לתת נבלה לגר רק מפני שמדובר בהפסד מועט. כך סבר גם הרב משה פיינשטיין (אגרות משה יו''ד ג, צג), ולכן כאשר דן האם אדם צריך ללוות מבנק של גויים בריבית, בשביל יהודי שאינו יכול ללוות בגלל קשיים כלכלים, פסק שמוטל עליו לעשות כך רק אם הריבית שישלם לבנק בשביל חברו העני, מועטת, שכן ביותר מכך אין חובה עליו להפסיד.

כיצד יישבו את קושיית המגילת אסתר, שהייתור של נתינת הלוואה ליהודי לכאורה מלמד שיש לעשות כך אפילו בהפסד מרובה? ניתן להסביר, שגם אם אכן ניתן היה ללמוד דין זה בקל וחומר, בכל זאת ראתה הגמרא צורך לכתוב הלכה זו, שכן נתינת נבלה היא דבר הקורה באקראי, מה שאין כן הלוואה שעלולה להתרחש פעמים רבות. ובלשון הרב אשר וייס:

''הרי דיש לבכר ישראל על פני נכרי אף כשיש בכך הפסד. אמנם לכאורה פשוט שאין זה אלא בהפסד מועט, אבל בהפסד מרובה פשיטא דאין חיוב להקדים ישראל לגוי, דאם לא כן, אין לדבר סוף, דאטו נצטוה האדם לתת את כל כספו במתנה לחבירו ולהפסיד ממונו וכל זאת כדי שלא לקנות מגוי... ונראה פשוט דכן הדבר אם החברה הנכרית יעילה יותר מהחברה היהודית, או בעניין שיש טרחה יתירא להתעסק עם החברה היהודית, דכל כהאי גוונא מותר לו להעסיק את הנכרי.''

ג. הרב ישראלי (משאת בנימין סי' כב) במעין גישת ביניים סבר, שעד פער של שישית בין המחירים יש להעדיף את היהודי. וביאר, שהפסוק ממנו למדים שיש לבכר יהודי על פני גוי, הוא הפסוק העוסק באיסור אונאה. וכיוון שבאיסור אונאה בפחות משתות תולים שבדיעבד המתאנה מוחל והמקח אינו בטל, באותו פסוק באה התורה ללמד, שכאשר מדובר במקח וממכר או בהזמנת פועל ומדובר בעמיתך, יש להעדיפו, ולכן מסתמא מדובר בשיעור מעט פחות משישית שם יש מחילה באונאה.

קנייה בשווה  

בשו''ת תועפת ראם (או''ח סי' כב) חלק וסבר, שאין חובה לקנות מישראל כאשר מחירו גבוה יותר ממחיר הגוי. משום כך, דחה דברי השואל, שסבר שיש לאסור על קניה מגוי בפסח סוג סירופ הנעשה מסוכר, בגלל שפרנסת היהודים שמוכרים לאחר הפסח יין ישן, תיפגע. מה עוד, שבמקרה בו הוא דן יש גם עניין של שמחת יום טוב, שתהיה שתיה טעימה מצויה, וגם בגינה אין לאסור (וכן שהגויים הללו מעסיקים יהודים, ואם כן מדוע עדיפים המוכרים היהודים מהם).

הוא דחה את הראייה מהגמרא בבא מציעא שיש להעדיף הלוואה ליהודי על פני הלוואה לגוי בריבית, שכן מעבר לכך שבמקרה זה לא מדובר בהפסד ממון, אלא רק במניעת רווח (שלא כמו במקרה בו קונים מוצר ביוקר, שאז יש ממש הפסד), הרי שיש מצוות עשה להלוות ליהודי, ואם כן סביר שיש להפסיד כסף כדי לקיים מצווה, אך לא בסתם משא ומתן. גם את הראייה ממסכת עבודה זרה המעדיפה נתינת לגר על פני מכירה לגוי דחה, שם מדובר בהפסד מועט, ואקראי. ובלשונו:

''ואם היטיב לראות דברי הרמ''א, ידע כבוד תורתו שבמחילת כבוד רבינו הרמ''א, ראיותיו אינם מוכרחות. דמה שכתב ראייה מהא דלישראל מצווה להלוות ללא ריבית ולנכרי בריבית, ישראל קודם, נוסף על הדחיה שדחה שם דהוי רק הפסד רווח, יש לסתור הדבר מעיקרא, דשם כיוון שהחיוב על ישראל להלוות לחברו ויש בכך מצוות עשה, ומשום הכי אף על גב דיכול להלוות לנכרי בריבית, ישראל קודם, דמה בכך שלוקח ריבית מנכרי, במה יפקע כח המצווה.''

כיצד ידחה את הראייה מדברי התורת כהנים, שם כתוב שיש להעדיף יהודי על פני גוי? בתועפת ראם לא התייחס לכך, אך הרב אשר וייס (פרשת בהר) כתב שניתן לדחות ראייה זו ממספר כיוונים. ראשית, בדברי התורת כהנים לא מובא במפורש שיש להקדים ישראל לנכרי גם כאשר יש פער מחירים, וייתכן שדברי התורת כהנים נאמרו גם כשאין פער. ועל אף שיש מקום לשאול אם כן מה החידוש והרי לכאורה דבר זה ברור, דחק הרב אשר וייס, שאכן אין בזה חידוש יוצא דופן.

שנית, גם אם המדרש בתורת הכהנים דן במקרה בו יש פער מחירים, ייתכן שאין הדברים בתורת חיוב גמור, אלא בתורת מצווה ומידת חסידות שראוי להקדים ישראל לגוי גם כאשר יש בקניה זו הפסד. כך גם הסביר מדוע הרמב''ם והשולחן ערוך השמיטו הלכה זו, שכן אין דרכם להביא את כל דברי החסידות המובאים בגמרא ובמדרשים. (עם זאת ביחס לגר תושב, אין קושיה מדוע השמיטו השולחן ערוך, שכן סבר שדין זה אינו נוהג בימיו, והשולחן ערוך מביא רק דינים שנהגו בימיו).

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...