התהוות האירועיות של ה"יום השמיני".

----------------------------------------------------

פרשת שמיני - פרשת השבוע , פותחת  במינוח האופייני לימי והבריאה

 לאמור : "ויהי" - "ויהי ביום השמיני".

 ובכל זאת הוויה זו של היום השמיני על כל מהותו הפולחנית ,שונה היא - ובתכלית 

היא הוויה אירעית שאיננה חלק מהווית הנצח של שבעת ימי הבריאה.

הנה אם כן מנקודת מוצא זו, אולי נטיב להבין את כל תהליך : 

 ובעיקר את הצורך המוקדם  ל - "מילוי ידם" של הכהנים.

ראשית את שבעת ימי המילואים חייבים היו הם לעשות - בשהייה ב"אוהל מועד".

במעטפת אירעית כסמל של מהות  : של אירעיות לכל התהליך ולכל המהות.

 

שבעה ימי תוכן של מהות אירעית : 

משל גם מחד לפייס את הנצח של הבריאה.

  ומנגד גם כאילו לקבל הסכמתם והסכמת הבריאה.

 שהרי כל פולחן הקורבנות  איננו אלא "נגיסה" במהות החיים של הבריאה.

 

רק  לאחר מילוי הידיים בשבעת הימים כאמור נולדה הסמכתם של הכוהנים.

  לפעילות הפולחן כאמור.

 שוב הדגש הוא כי הוויית היום השמיני - יום מימוש ההסמכה לפולחן ,היא הוויה שמחוץ לבריאה,

 ה"ויהי" של היום השמיני איננו בהוויה של  : "ויהי אור".

 אלא של ויהי אש של מוקד - אש מכלה....

 הנה אם כן,הוויית היום השמיני ,איננה ממין הנצח של הבריאה .

 סופה להתבטל  : להפוך את היום השמיני לבסוף כעוד יום רגיל כמו כל יתר הימים.

משה אהרון .