מנהגי שבת הגדול

א. בשנה בה חל ערב פסח להיות בשבת, לדעת המהרי"ל וה"חק יעקב" באו"ח (סימן תל סק"ג) וסיעתם, מקדימין דרשת שבת הגדול לשבת ז' בניסן ולא בשבת של ערב פסח. וכן כתב במשנה ברורה שם (סק"ב). אבל בערוך השולחן שם (סעיף ה) חולק על כך וכותב: "וזהו לדידהו שהיו אומרים דיני פסח בדרשה, והיו צריכים להודיע להם קודם הפסח מה יעשו. אבל לדידן שכל מי שיש לו שאלה שואל מהרב, ודרשתנו הוי בענינים אחרים, אנו דורשים בשבת ערב פסח"

ב. כל הפיוטים של שבת הגדול, כולל אמירת פרקי ההגדה במנחה של שבת הגדול מתחילת "עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו", נאמרים בשבת של ערב פסח אחרי חצות, ולא בשבת שלפני כן (באר היטב או"ח סימן תל סק"ב והאחרונים).

ג. יש אומרים שאין מפטירים בשבת הגדול "וערבה", אלא כשחל ערב פסח בשבת (הלבוש בסימן תל ובאר היטב שם ס"ק א). אבל אנו נוהגין להפטיר "וערבה" בכל שבת הגדול מטעם שכתב הלבוש הנ"ל דכתיב בה: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא" (מלאכי ג כג), שהוא דומה לבשורת הגאולה של משה במצרים, כמו שכתב בלבוש התכלת. והגר"א בסוף ימיו צוה להפטיר "וערבה" בשבת הגדול שאינו חל בערב פסח, והיה אומר שאם חל ער"פ בשבת אין להפטיר וערבה, כמבואר במעשה רב. חילוקי שיטות אלו תלויות בסוגית הש"ס בעירובין (מג ב) ובפסחים (יג א), שאין אליהו בא בערבי שבתות ובערבי ימים טובים, אבל יתכן שיבא בשבת עצמה אם אין תחומין למעלה מעשרה.

בדיקת חמץ

ערב פסח שחל להיות בשבת, בודקין את החמץ לאור הנר ביום ה' בערב, אור ליום ו' י"ג בניסן. מיד אחרי צאת הכוכבים מברכין על הבדיקה וגם מבטלין את החמץ ע"י אמירת "כל חמירא וחמיעא" כמו בשאר השנים. ויצניע מיד את החמץ שנועד לאכילה ביום ו' ובשבת, כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת ביום שישי.

תענית הבכורים

השנה מכיון שאי אפשר לבכורים לצום בערב פסח, יש אומרים שעליהם לצום ביום ה' י"ב בניסן, או להשתתף ביום זה בסעודת מצוה, כגון בסיום מסכת, כמנהג העולם. ויש אומרים שבשנה בה חל ער"פ בשבת אין מתענים הבכורים כלל, מכיון שאי אפשר לצום בזמן הקבוע בערב פסח, קיימא לן בצום של מנהג, כיון דנדחה ידחה. אבל המנהג של ותיקין הוא לערוך סיום מסכת לבכורים ביום ה' (עי' שו"ע הל' פסח סימן תע ס"ב וברמ"א).

תפילת שחרית ביום שישי

א. אין צריך להקדים השנה תפילת שחרית ביום שישי, כיון שאין איסור חמץ נוהג ביום זה.

ב. בתפילת שחרית ביום שישי י"ג בניסן אומרים השנה "מזמור לתודה" ו"למנצח".

אפיית מצת מצוה

א. גם השנה אופים מצת מצוה ביום שישי אחרי חצות היום, אע"פ שאפיית מצת מצוה בכל השנים קשורה עם זמן הקרבת קרבן פסח והשנה קרבן פסח היה נשחט בין הערביים בשבת, תקנו כך לעשות זכר לשאר שנים.

ב. בזמן אפיית מצת מצוה השנה, אין צריך לומר "כל פירורין שיפלו מעיסה זו והדבוק בכלים יהיה הפקר", משום שאופים את המצה לפני זמן איסור חמץ.

הכשרת כלים

אלו שלא הכשירו כלים לפסח עד ליום שישי י"ג בניסן, מותר להם להכשיר את הכלים גם ביום שישי במשך כל היום.

מכירת חמץ

א. יש לערוך גם השנה את מכירת החמץ לגוי ביום שישי עד שעת ביעור חמץ, כמו בכל השנים, כדי שלא יבואו לטעות בשאר השנים. ומותר בכל זאת לחנוונים למכור לצרכנים מהחמץ המכור כבר לגוי ביום שישי לאחר חצות כיון שהמכירה חלה קצת לפני כניסת השבת.

ב. על הרבנים מוכרי החמץ לגוי לציין בשטר מכירת החמץ לגוי, כי המכירה תחול שעה קלה לפני כניסת השבת.

ביעור חמץ ביום שישי

א. אע"פ שעדיין אוכלים חמץ כל יום שישי, שורפין את החמץ גם השנה ביום שישי בסוף שעה חמישית, כמו בכל השנים, כדי שלא יבואו לטעות בשאר השנים לבער החמץ אחר חצות היום שהוא לאחר זמן איסורו

ב. אין אומרים בזמן ביעור החמץ ביום שישי "כל חמירא וחמיעא", מכיון שבין כך צריך לבטל החמץ בשבת לפני זמן איסורו.

ג. ביום שישי מבערין כל שיירי החמץ, מנקין וגונזין את כל כלי החמץ, ומשיירין בשמירה מזון חמץ לשתי סעודות שבת, לליל שבת ולסעודת הבוקר, כמו ששנינו במס' פסחים (מט א): "ארבעה עשר שחל להיות בשבת, מבערין את הכל מלפני השבת דברי ר' מאיר".

הכנות לסדר

א. יש לצלות את הזרוע ל"סדר" מערב שבת כדי שלא יצטרכו לצלות אותה בליל החג.

ב. את עלי החסה לצורך מרור יש לבדוק מתולעים מערב שבת.

ג. יש להניח את עלי החסה במקרר או במקום לח כדי שלא יכמשו עד ליל הסדר.

ד. אין לשים את עלי החסה במים ביום שישי, שאם יהיו מונחים במים עד ליל הסדר יהיה עליהם דין כבוש מעת לעת, שלדעת הפוסקים אין יוצאים ידי מרור הכבוש במים.

תבשילי שבת

א. אין מבשלין לשבת זו, של ערב פסח, תבשילי חמץ. ואין להכין תבשילים הנדבקים בכלים, כדי שלא יצטרכו להדיחם אחרי האכילה בשבת משום איסור חמץ, דבר האסור בשבת, כיון שאין צורך בכלים אלו בשבת. ואם עבר ובשל והמאכל דבוק בקדירה, יש לגרד החמץ ביד ולהדיחו מעט כדי להעביר החמץ הדבוק בכלי, ואע"פ שהוא לא לצורך שבת, מתירים בדיעבד משום איסור חמץ.

ב. נהגו במדינות אלו לבשל ביום שישי את כל מאכלי שבת בכלי פסח, אבל אסור לערות התבשילים לצורך סעודות שבת מכלי פסח לכלי חמץ, שלא יאסרו כלי הפסח ע"י עירוי לכלי חמץ, כמו שכתב הפרי מגדים (באשל אברהם, סי' תמד ס"ק ד). לכן יש לערות מכלי ראשון של פסח לכלי שני של פסח שהוא קר, וממנו מותר לערות לכלי חמץ, מכיון שאוכלים חמץ בסעודות אלו.

סעודת ליל שבת

א מותר עפ"י דין לאכול מצה בליל שבת אור לי"ד בניסן ללחם משנה. ולנוהגים שלא לאכול מצה כל חודש ניסן, אם יש מצה עשירה (האפויה במי פירות ללא שום טיפת מים) עדיף לא להשתמש כלל בלחם משנה חמץ כי אם במצה עשירה, ואז נפטרים מבעיית ערבובי הכלים והמאכלים. ומברכין על מצה עשירה המוציא לחם וברכת המזון, כל שקובע סעודה עליה כמו פת הבאה בכיסנין, כמבואר באו"ח (סימן קסח ס"ו). וסעודת שבת, הקובעת למעשרות, קובעת גם לברכת המוציא ולברכת המזון, כמבואר בשערי תשובה שם (ס"ק ט) בשם כתב יד קדמון. וגם לחולקין על כך, מכיון שהיא באה במקום סעודת קבע ואוכלים ממנה כשיעור סעודה, נקראת קביעות.

ב. אם אין מצה עשירה ואינם רוצים לאכול מצה כשרה גם בליל שבת, לפי מנהגם, משתמשים בלחם משנה של חמץ. והתבשילים שנתבשלו בכלי פסח, אם הם קרים מעבירים אותם לכלי חמץ ואוכלים בכלי חמץ. ואם הם חמים אפשר לנהוג ע"י העברה לכלי שני של פסח כנ"ל.

ג כדי להמנע ממכשול, נהגו לאכול בליל שבת ובשבת בבוקר, על מפה מיוחדת, חלות חמץ ומאכלים קרים שנתבשלו בכלי פסח והועברו לכלי הגשה של חמץ. ואחרי הסעודה יש לנער את המפה ולגנוז אותה בין כלי חמץ.

ד. עכשיו שמצויים לקנות בזול כלי הגשה של קרטון וסכו"ם פלסטיים לשימוש חד-פעמי, אפשר לפטור את הבעיה ע"י השימוש בכלי הגשה חד פעמיים חדשים, שיערו בהם את התבשילים מכלי הבישול של פסח, ויאכלו אותם על מפת החמץ עם הפת.

ה. קיימת גם אפשרות נוספת, שיטלו ידיים ויאכלו החמץ במקום מיוחד, ואחרי כן ינקו את הידיים וישטפו את הפה מן החמץ ויעברו לאכול את תבשילי פסח על שולחן של פסח.

ו. יש לשמור את שיירי החמץ וללקט את הפירורים שנשארו לאחר סעודת הלילה, כדי להשליכם לזבל ולהפקירם למחרת בזמן הביטול.

תפילת שבת

א. מקדימים להתפלל בשבת זו בהשכמה כדי להספיק לאכול חמץ לפני זמן איסורו.

ב. זמן התחלת איסור אכילת חמץ השנה, תשל"ז, הוא: בירושלים בשעה 9.05 בבוקר, ובאזור ת"א בשעה 9.12. בשאר חלקי הארץ לפי המצב האסטרונומי-טופוגרפי של אותו מקום. ולמעשה ההבדלים בין שאר חלקי הארץ, כולל איזור התעלה והחרמון, הוא לכל היותר כ-12 דקות, וכדאי להקדים ולהפסיק את אכילת החמץ בצפון הארץ ובבקעת יריחו משעה 9.00.

ג. אין אומרים בשבת זו יוצרות של שבת הגדול, כדי שיספיקו לגמור סעודת שבת לפני זמן איסור חמץ.

סעודת שבת

א ממהרים בסעודת שבת לגמור לפני זמן איסור אכילת חמץ, אם אוכלים חלות חמץ או לחם, בשבת בבוקר.

ב. מברכין "המוציא לחם" על לחם משנה של חמץ, ויש להזהר שלא לפזר פירורים. אבל יותר נכון להכין מצה עשירה כפי המבואר לעיל בסעודת ליל שבת בתור לחם משנה, ולברך עליה ברכת המוציא ובסוף ברכת המזון, משום שקובעים עליה סעודת שבת כנ"ל.

ג. אסור לאכול מצה כשרה ביום השבת כמו בכל ערב פסח. איסור זה כולל גם מצה מטוגנת כמבואר בפרי מגדים או"ח (סי' תעא באשל אברהם ס"ק ח). אבל מצה מבושלת במים רותחים מותר לאכול בשבת בבוקר בערב פסח, לדעת הגרע"א (שו"ע שם על המ"א סק"ח). ומברכים עליה המוציא וברכת המזון, ויוצאים בהן משום לחם משנה אם הן שלמות ולא נתפוררו במים הרותחים.

ד. אם אוכלים חמץ בשבת, אין לאכול על המפה עליה עומדים פמוטי השבת, משום שצריך לנער את המפה מפירורי חמץ, ולגנוז אותה כנ"ל. וראוי להשתמש בכלי הגשה של קרטון ובסכו"ם פלסטיים חד-פעמיים ולזרוק אותם אחרי האוכל כנ"ל.

ה. ביחס לתבשילים יש לנהוג כמו שכתבנו לעיל בליל שבת, או לאכול בשבת אוכל קר שהתבשל בכלי פסח והועבר קר לכלי חמץ כנ"ל.

ו. יש נוהגים לחלק את סעודת שחרית של שבת לשתים, במידה ויש להם זמן מספיק, ולברך באמצע הסעודה ברכת המזון ולשהות קצת אחרי כן וליטול ידים פעם נוספת, כדי לצאת ידי סעודה שלישית בפת. אבל רוב העולם אין נוהגין כך.

ז. אם נשאר חמץ בעין יתנהו לגוי. ואם אין גוי, יזרוק הכל לזבל לפני זמן ביעור חמץ. ויש לטאטא את הבית בשינוי, במטלית יבשה, כדי לנקותו מפירורי חמץ.

ח. בסוף השעה החמישית, בזמן ביעור החמץ בשנים רגילות שהוא השנה בירושלים בשעה 10.23 ובת"א 10.30, לאחר שהוציא לזבל את כל החמץ

וגנז את כלי החמץ, יש לבטל את החמץ ולומר "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי דחמיתיה ודלא חמיתיה דבערתיה ודלא בערתיה" וכו'.

ט. לאחר הסעודה, אם השתמש בכלי חמץ, יש לקנח הכלים ביבש. ואם דבוק שם חמץ אפשר להדיח את הכלים הדחה קלה במים קרים ולגנוז אותם כנ"ל.

י. אין לסדר את השולחן והמושבים בשבת לצורך "סדר פסח" ולא להכין את אביזרי הסדר כגון החרוסת וכיוצא בזה בשבת.

יא. לדעת ה"פרי מגדים באו"ח (סי' תעא, "אשל אברהם" סק"ח) אסור לטלטל את מצות המצוה (שמורה) בשבת, כי מכיון שאסור לאכול מצה בערב פסח, הן נחשבות למוקצה.

יב. מקדימין להתפלל מנחה גדולה ואומרים אחריה סדר קרבן פסח.

יג. אחרי תפילת מנחה אוכלים סעודה שלישית מתבשילי פסח כגון חמין, דגים או פירות וכיוצ"ב, אבל לא יאכל לשובע לאחר שעה עשירית שהיא אחרי הצהרים, כדי שיאכל המצה בלילה לתיאבון. עפ"י הזוהר הקדוש, יוצאין ידי סעודה שלישית בלימוד תורה, כמו שהביא במגן אברהם או"ח (סימן תמד סק"ב).

יד. מי שנזכר בשבת שלא מכר את חמצו לגוי, יזכה את החצר בה נמצא החמץ, יחד עם החמץ, במתנה לגוי, ע"י מסירת המפתח לחבירו עבור הגוי שמכירו, לזכות לגוי שקנה החמץ של כל העיר או המדינה. ויש מתירין להקנות לגוי אפילו ע"י קנין סודר מכיון שזה לצורך מצוה.

טו. הנשים המדליקות נרות של יום טוב במוצאי שבת, עליהן לומר לפני כן: "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".

טז. אחרי צאת השבת ואחרי ברכת המבדיל יכולות הנשים לבשל ולהכין את תבשילי הסדר ואביזריו.

----------------------------------------------------------

(נ.ב. 

א. מה שמביא מרן הגאון זמנים זה של שנת תשל"ז [כמו שרשם במפורש]. 

ב. מצה עשירה שיש כיום [מצות יין - פפושדו] זו לא מצה עשירה רגילה; ולכן יש בזה מחלוקת גדולה, שלרב עובדיה זה כשר לפסח, ולרב אליהו זה ספק חמץ ואסור לאכלו).