בס''ד                פרשת פקודי: האם צריך לחגור גארטל כהכנה לתפילה

פתיחה

לאחר שבפרשות הקודמות, פירטה התורה את הדרך בה יש לבנות את המשכן וכליו, בגדי אהרון וכו', בפרשת השבוע כותבת התורה שבני ישראל עשו כאשר ציווה אותם ה', והשלימו את עשייתם: ''כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' אֶת־מֹשֶׁ֑ה כֵּ֤ן עָשׂוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת כָּל־הָעֲבֹדָֽה''. הרמב''ן (מ, ב) מעיר, שלמרות שבפסוקים לא מובא בפירוש באיזה סדר יש להקים את המשכן, כיוון שנאמר "והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר", לא הצורך הכתוב להזכיר את כל סדר ההקמה. וכן קיצר בפרשה זו בעניינים נוספים:

''תקים את משכן אהל מועד: לא פירש לו בצואה זו סדר ההקמה, כאשר פירש במעשה ויתן את אדניו וישם את קרשיו. והיה זה, מפני שכבר הראה אותו ההקמה במראית העין, כמו שאמר והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר. וכן קיצר ואמר ושמת שם את ארון העדות, ולא הזכיר ואל הארון תתן את העדות, כי בהזכירו את ארון העדות יבין זה, כי לא יקרא הארון כן רק בהיות בו לוחות העדות... וכן קצר בעניין השולחן והמנורה... וקיצר בעניין לבישת אהרן ובניו.''

בעקבות התורה הכותבת בין השאר על בגדי אהרון בהם שימש לפני ה', נעסוק השבוע בבגדים עמהם יש לעמוד לתפילה. נראה את מחלוקת הפוסקים בפירוש הגמרא במסכת שבת, מחלוקת שמשפיעה על השאלה האם יש עניין לחגור גארטל בתפילה. כמו כן, נעסוק בשאלה האם ניתן ללבוש מכנסיים קצרים בתפילה, והאם ניתן להיות שליח ציבור בחולצה קצרה.

היכון לקראת אלוקיך

הגמרא במסכת שבת (י ע''א) דנה בחיוב אדם להתפלל מנחה, וכותבת שבמקרה בו הוא החל בפעולה מסוימת (כמו להסתפר או להתרחץ), הוא לא חייב להפסיקה, אם יש שהות שתאפשר לו התפלל עד שיעבור זמן מנחה. הגמרא מוסיפה, שכאשר מדובר בתפילת ערבית, במקרה בו הסיר את חגורו, לא מטריחים אותו ללבוש אותו שוב אפילו אם יעבור הזמן, שכן תפילת ערבית רשות.

למעשה כפי שראינו בעבר (ויצא שנה ג'), למרות שהגמרא כותבת שתפילת ערבית רשות, בפועל עם ישראל קיבל אותה על עצמו כחובה. עם זאת, מדוע כאשר אדם הסיר את חגורו הוא פטור מתפילה, והרי ניתן להתפלל גם ללא חגורה? הגמרא מיישבת, שכיוון שנאמר בספר עמוס: ''הִכּ֥וֹן לִקְרַאת־אֱ-לֹהֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל'', אין להתפלל ללא הכנה, והחגורה מהווה הכנה.

מחלוקת הראשונים

מדוע יש בחגור הכנה לתפילה? נחלקו הראשונים:

א. התוספות (ד''ה טריחותא) כתבו, ששימת חגורה היא חלק מההתכוננות לתפילה. עם זאת, כפי שנראה מדברי הרמב''ם (תפילה ה, ה), אין חובה לחגור חגורה בדווקא, וייתכן שניתן להראות התכוננות לתפילה בדרכים נוספות, כמו ניקוי הבגדים, שימת כובע וכדומה. מכל מקום, כפי שהדגיש הר''ן (ד ע''א בדה''ר, ד''ה ומהא), התכוננות זו נצרכת רק בתפילה בה עומדים לפני המלך, ולא בשאר ברכות בהן אין עומדים לפני המלך. ולראייה, בני בבל (שבת שם) שהיו מתירים חגורם לפני ברכת המזון. ובלשונו:

''ומהא שמעינן, דאפילו מי שלובש מכנסים שאין לבו רואה את הערוה, אסור להתפלל בלא חגורה משום הכון לקראת אלוקיך ישראל. מיהו (= אמנם), דווקא לעניין תפילה דהיינו שמונה עשרה, אבל שאר ברכות שריין (= מותרים) בלא חגורה, דהא חברין בבלאי הוו שרו המייניהו, ומברכין המוציא וברכת המזון.''

ב. רבינו ירוחם (נתיב ג', חלק ד') הביא שיש מפרשים המסבירים, שכאשר הגמרא כותבת שיש בחגורה הכנה לתפילה, אין הכוונה שיש לעשות פעולת הכוונה כלשהי על מנת להתכונן לעמידה לפני ה', אלא יש צורך דווקא בחגורה, שכן בעבר היו נוהגים ללכת בפני הגדולים עם חגורה, ולכן גם בתפילה כאשר עומדים לפני ה', יש לעמוד לפניו כדרך שעומדים לפני אנשים גדולים.

ג. מחזור ויטרי (מובא בתוספות שם) בגישה שלישית הצועדת בכיוון שונה, סבר שמטרת החגורה להפריד בין הערווה לבין הלב, דרישה אותה מציבה הגמרא במסכת ברכות (כה ע''ב), ונראה שזו היא ההכנה הנדרשת לתפילה[1]. כפי שהסיקו התוספות משיטתו, בזמננו שיש גומי למכנסיים המפרידים בין הלב לערווה, אין צורך בחגורה מיוחדת.

להלכה

דנו האחרונים בפסק ההלכה:

א. השולחן ערוך (צא, ב) פסק כדעת התוספות, שיש לשים חגורה לפני התפילה כדי להתכונן, ולא הזכיר את האפשרות להתכונן בדרכים אחרות. עם זאת, כפי שהדגיש הר''ן ופסק השולחן ערוך (שם), דין זה נכון רק ביחס לתפילה, אך לפני שאר ברכות אין צורך בכך. ב. המשנה ברורה (שם, ד) כתב, שרבים לא נוהגים להקפיד על כך, והביא כנימוק שיטת רבינו ירוחם, שייתכן שהחגורה נצרכת דווקא במקום בו רגילים לעמוד בחגורה לפני גדולים. עוד הוסיף, שמכל מקום יש בשימת חגורה מידת חסידות.

מה הדין לדעת השולחן ערוך במקרה בו התפללו ללא חגורה? הב''ח (שם, ד) כתב, שאמנם לפי דעת התוספות צריך לחזור להתפלל, אך כיוון שלדעת מחזור ויטרי המתפלל בלי חגורה יצא, שכן בזמן הזה גומי המכנסיים מפסיק בין הלב לערווה, בדיעבד ניתן לסמוך על שיטתו. הביאור הלכה (שם, ד''ה צריך) חלק וכתב שגם לדעת התוספות בדיעבד אין צריך להתפלל, שהרי ההכנה לתפילה מהווה רק מעלה, ובוודאי שאינה מעכבת. מכל מקום למעשה, שניהם סוברים שאין צריך להתפלל שוב.

כיסוי הלב והערווה

הגמרא במסכת ברכות (כה ע''א) כותבת בשם רב הונא, שיש חילוק באופן הלבוש בו ניתן להתפלל, לבין אופן הלבוש בו ניתן לומר קריאת שמע. בקריאת שמע, כיוון שלא עומדים לפני המלך, די בכיסוי הערווה, ואילו בתפילה, יש לכסות בנוסף לערווה גם את הלב (עם זאת, בדיעבד אם התפלל ללא גופיה וכדומה, יצא ידי חובה). אמנם, כפי שעולה מהגמרא במסכת שבת שראינו לעיל, זה הרובד הבסיסי, אך ישנם גם חיובים נוספים בלבוש, ולכתחילה יש להתלבש לפני התפילה כשם שעומדים לפני אנשים גדולים.

נפקא מינה לרמת החיוב תהיה, שבמקרה בו אדם נמצא ללא לבוש בסיסי, אין לו להתפלל עד שיתלבש, גם אם יחמיץ תפילה במניין משום כך. לעומת זאת בשביל ללבוש לבוש מהודר, אין להחמיץ את מעלת תפילה במניין (שיש לדון עד כמה היא אכן חובה). עם זאת יש להוסיף, שההגדרה של לבוש מכובד משתנה לפי המקומות, ולדוגמא במקומות בהם מקובל ללכת במכנסיים קצרים, מותר להתפלל כך לכתחילה[2]. וכפי שסיכם הרב רבינוביץ' (שיח נחום סי' ה')

''לעניין מכנסיים קצרים הדבר תלוי בכבוד הציבור, ואף דבר זה תלוי במנהג המקום. יש מקומות בעיקר ביישובים חקלאיים, וכן גם במקומות בילוי בקיץ, שהרבה בני אדם מתהלכים במכנסיים קצרים, ודבר זה מקובל ביניהם ואין בכך שום פגיעה בכבוד התפילה, ויש מקומות שבהם אין הדבר מקובל, ונהרא נהרא ופשטיה.''

הגדרת פוחח

עד כה כאשר ראינו את הדיון סביב לבוש לתפילה, דנו במקרה בו אדם עומד ומתפלל לעצמו. אולם, כאשר אותו מתפלל משמש כשליח ציבור, ייתכן שהדין משתנה. הגמרא במסכת מגילה (כד ע''א) כותבת, ש'פוחח' יכול לפרוס על שמע, דהיינו להוציא את הציבור ידי חובה בברכות שמע, אך לא יכול לקרוא בתורה, לשמש כשליח ציבור, ולשאת כפיו. נחלקו הראשונים מה הוא פוחח:

א. רש''י (ד''ה פוחח) פירש, בהתבסס על דברי מסכת סופרים, שהכוונה למי שכרעיו נראים, והוסיף (ע''ב, ד''ה קטן) שהאיסור הוא משום 'לא יראה בך ערוות דבר'. הרב משה פיינשטיין (יו''ד ג, סח) פירש, שאין הכוונה שממש ערוותו נראית, שכן אם אכן כך, הוא אסור בכל הברכות ולא רק להיות שליח ציבור. לכן דחק ופירש, שהכוונה שאיש זה קרוב להיות במצב של גילוי ערווה. ובלשונו: 

''וצריך עיון בפוחח שפורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה, שפירש רש"י במגילה דף כ"ד שיש בזה גלוי ערוה, הא זה אסור אף שאין לו בגדים ולמה רק לקרות בתורה ולעבור לפני התיבה אסור, הא אסור הוא אף להוציא אזכרה ודברי תורה מפיו, ואולי כוונתו שאפשר לבא לגלוי ערוה וצריך עיון.''  

ב. הרמב''ם (תפילה ח, יב) חלק ופירש, שהכוונה למי שכתפיו מגולות. הקדים את הרמב''ם, הרי''ף (טו ע''א בדה''ר), שהביא ראייה לכך מהפסוק בספר ישעיהו (כ, ב) ''וּפִתַּחְתָּ֤ הַשַּׂק֙ מֵעַ֣ל מָתְנֶ֔יךָ... וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק כַּאֲשֶׁ֥ר הָלַ֛ךְ עַבְדִּ֥י יְשַׁעְיָ֖הוּ עָר֣וֹם וְיָחֵ֑ף'', אותו מתרגם התרגום ''כמה דאזל עבדי ישעיהו פוחח ויחף'', מכאן שההולך עם שק פתוח, דבר הגורם לכתפיים להיות מגולות, נקרא פוחח.

ג. הטור (או''ח נג) על פי הבנת הב''ח, צעד בגישה שלישית. להבנת הב"ח, למרות שהטור כתב שמי שכתפיו וזרועותיו מגולות נקרא פוחח, אין הכוונה ששני התנאים נצרכים, אלא די באחד מהם, שכן אין זה כבוד המקום. משום כך, מי שזרועותיו מגולות נחשב פוחח, וגם מי שזרועותיו מכוסות, אך הבגד נקרע באזור הכתפים, גם הוא נחשב פוחח.

הגדרת זרועות מגולות

להלכה פסק השולחן ערוך (נג, יג) כמו הבנת הב''ח בטור, שמי שכתפיו או זרועותיו מגולים, לא יכול לשמש כשליח ציבור. הגר''א (שם, ד''ה והוא) והמשנה ברורה (שם, לט) חלקו וסברו שהלכה כדעת הרמב''ם, שכדי ייחשב כפוחח צריך שגם כתפיו יהיו מגולות, ולכן הלובש חולצה קצרה יכול לשמש כשליח ציבור. נחלקו האחרונים בדעת השולחן ערוך, מה הכוונה 'זרועות' מגולות:

א. הרב עובדיה (יחוה דעת ד, ח) כתב, שהכוונה לחלק בין הכתף למרפק. ראייה לכך הביא מדברי התוספות (מנחות לז ע''א ד''ה קיבורת), שכאשר כתבו שיש להניח תפילין על הקיבורת, פירשו שהכוונה שיש לשים תפילין על המקום התפוח בחלק הנקרא 'זרוע', שהוא בין הכתף למרפק. להבנתם, החלק בין המרפק לבין כף היד, נקרא קנה, ולא זרוע. משום כך כתב הרב עובדיה, הלובש חולצה קצרה שאינה מכסה את המפרק, לא יכול לכתחילה לשמש כשליח ציבור, אך אין צורך ללבוש חולצה ארוכה. ובלשונו:

''בסיכום: הלובש חולצה בשרוולים קצרים, המכסים את הזרוע עד המרפק, מותר לו להיות שליח צבור להוציא את הצבור ידי חובתם, אבל אם השרוולים קצרים ביותר, עד שחלק מהזרוע העליון, שבין המרפק לכתף, מגולה, אינו רשאי לשמש שליח צבור, שאין זה כבוד הצבור, אבל יחיד המתפלל לעצמו, מותר לו מן הדין להתפלל בשרוולים קצרים.''

ב. הרב הדאיה (ישכיל עבדי ז, קונטרס אחרון) חלק וסבר, ששליח ציבור צריך להיות עם חולצה ארוכה בדווקא. הוא כתב, שכיוון ששליח ציבור מייצג את הציבור כלפי הקב''ה, לא ייתכן שבגדיו יהיו פחות מכובדים מאשר ההולך לפגוש את נשיא המדינה. וטען שברור שההולך לפגוש את נשיא המדינה, לא יבוא בחולצה עד המרפק, אלא יכסה את ידיו עד פרק כף היד.    

שבת שלום! קח לקרוא למשפחה, או תעביר בבקשה הלאה שעוד אנשים יקראו^[3]...