שִׁוִּ֬יתִי יְהוָ֣ה לְנֶגְדִּ֣י תָמִ֑יד כִּ֥י מִֽ֝ימִינִ֗י בַּל־אֶמּֽוֹט׃
שאלו פעם לזקן :
יפרש מר ,מהו "שויתי ה' לנגדי תמיד. ?
והשיבם כך :
שמצווה האדם תמיד, לעניין ההתייחסות, שכל אדם משל הוא כאלוהים ממש [שזו משמעות הצלם" :העתק ומעשה השויון כאמור].
וכל כך, שה' לא בכדי לא נראה בעולם כי כך ביקש הוא להתגלם בעולמו - בתחפושת האדם.- כל אדם
ולא עוד ,שמי המקיים כאמור זוכה כיעקב אביו באותה הזכות העצומה של : "מעשה המשוואה".
שהרי מיעקב אבינו למדנו כי גם כלפי עשיו נכון היה הוא לומר : שראה פניו כראות פני אלוהים....
והנה ה"דובדבן" שבקצפת מי שמרגיל עצמו כאמור לראות בכל אדם משל מבטא הוא "פני אלוהים". ומתייחס אליו בהתאם , זוכה להמשך הכתוב לאמור : מימיני בל אמוט.
שהקב"תמיד מתהלך עימו לימינו - לאחוז בו שלא ימוט.
דבר תורה זה נכתב לעילוי נשמת אימי : סרח בת טאווז מנוחתה עדן ,שהשבוע חל יום פקידתה.
משה אהרון
