ט' באב - הסיפור האמיתי

נכתב על ידי אביעד חזני, 20/7/2010

 בס"ד

אחת ההלכות התמוהות ביותר בט' באב, היא ההלכה האומרת שאין אומרים תחנון ביום זה. התנ"ך מגדיר את ט' באב כ"מועד" - "קרא עלי מועד לשבור בחורי".
פסוק זה, תמוה הוא ביותר. כיצד ניתן לומר שהיום בו בורא עולם מעניש אותנו על חטאינו ושובר את בחורינו הוא מועד? ואף אם נאמר כך, הרי זה מועד עצוב וכואב, מדוע ההלכה אוסרת אמירת תחנון ביום זה?

אלא, שהלכה זו מפגישה אותנו עם היסוד העמוק ביותר של החורבן. פסוק זה מלמד אותנו את ההתייחסות הנכונה לגלות ולעונשים, לאבלות ולהמשכיות.

דומה הדבר לאדם הזוכה לביקור של המלך בביתו. אם המלך מגיע ורואה את כי ביתו של האזרח נקי לכבודו, אם הוא מבחין בכך שהאזרח מקפיד על חוקי המדינה ומשלם מסים במועדם - יעניק לו המלך מתנות מלבד עצם העובדה שהמלך בא לבקר בביתו.
אולם אם מגיע המלך ורואה כי אדם זה מזלזל במלוכה, הוא אינו שומר על חוקיה ומפר את דיניה - מיד יעניש אותו המלך ויבזה אותו ברחובות קרייה.
שני האזרחים עמדו לפני אותה המציאות, אל בית שניהם הגיע המלך וכיבד אותם בנוכחותו. האזרח הראשון, שהיה ראוי לביקור המלך - הרוויח מהביקור, ולעומתו האזרח השני, שלא היה ראוי לכך - נענש וסבל.

יום זה של ט' באב הוא יום של קירבה בינינו לבין בורא עולם. ביום זה, מידי שנה בשנה, יורד בורא עולם ובוחן את מצבו הרוחני של עם ישראל. זהו יום בעל פוטנציאל עצום, זהו יום של קירבה. אולם לצערנו - אנו עדיין איננו ראויים. עדיין רוחשת בתוכנו שנאת החינם, טרם הפנמנו את חשיבות המקדש, עוד לא תיקנו את חטאי הגלות.
"כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" - בכל שנה ושנה מחדש נחרב בית המקדש. בכל שנה ושנה ביום זה מגיעה הזדמנות נוספת לבנייתו, וכל דור שלא נבנה בימיו, כאילו נחרב בימיו.

"כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בבניינה". לא נאמר שהוא "יזכה ויראה" אלא שהוא זוכה ורואה. 
אבלות נכונה על ירושלים, אבלות המביאה לתיקון החטאים שהובילו לגלות - מביאה לבניין ירושלים.

"כל רודפיה השיגוה, בין המיצרים" מקונן ירמיהו במגילת איכה. מלבד הפירוש הפשוט, יש לפסוק זה פירוש נוסף: כל רודפי י-ה, כל רודפי ה', השיגוה בין המיצרים. ישנה יכולת אדירה להשיג את בורא עולם בבין המיצרים. זהו יום של קירבה. זהו מועד.

נזכור ולא נשכח כי בידנו הדבר. ביום זה בו אנו מתוועדים עם בורא עולם - יכולים אנו להביא לגאולה ביתר קלות ומהירות. נחפשה דרכנו ונחקורה. כל אחת ואחד מאיתנו יתבונן על מעשיו ודרכיו: האם הוא נמנע משנאת חינם? האם הוא נשמר מפגיעה בצניעות? האם הוא מקפיד על כבוד שמיים כראוי? האם הוא מגן על חייו ומעמדו של יהודי אחר?

לאור דברים אלו, מתורצות הקושיות מאליהם. יום זה הוא אכן מועד. זמן של קירבה לבורא עולם. עת בה אנו יכולים להביא לגאולה השלימה, ואין הדבר תלוי אלא בנו.

בשורות טובות!

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע