"ותמלא הארץ אותם" -"ועלה מן הארץ".

---------------------------------------------------

 שני ביטוי מפתח אלו בפרשה חשיבותם רבה ומאד.

ולא עוד , שהם גם מתפרשים שניהם בפרשנות כפולה - משלימה.

הנה אם כן הביטוי הראשון : "ותמלא הארץ אותם" י.

יכול שיתפרש כפשוטו שהם כל כך רבו שמילאו הארץ פיזית . 

אך מנגד יכול שהכתוב גם מרמז על נפסדותה של הגלות . 

שבני ישראל ,מתערים בה בגלות ,סופגים את מלוא תרבותם של הגויים, עד כי אותה ארץ גלות  "ממלאת" אותם  גם במרעיה בתרבותם הקלוקלת..

 היותר מורכב הוא הביטוי השני.. 

האם באמת פרעה חשש שבני ישראל ינצלו שעת כושר לעלות ממצרים לארץ. 

הנה אם כן, גם כאן הפרשנות לכאורה כפולה :

 האחת כאמור נטישת מצרים [בריחת כוחות ומוחות] ועליה לארץ  .

והשנייה לכאורה יותר ריאלית : עם ישראל יתעלה להיות השליט בבני הארץ : 

"יעלה" = יתעלה 

מיושבי הארץ.

 והנה הנקודה העיקרית בכלל איננה מה חשב ואמר פרעה....

 אלא מדוע הקב"ה שם בפיו ביטוי זה של :  "ועלה מן הארץ".

 אלא שזו הייתה דרכו  של הקב"ה לרמז מה שטמון כבר בביטוי האחר  :

 "אנוכי אעלך - גם עלוה" לאמור :  

יש : גאולת "בעיתה" והיא גאולת שמיים בבחינת  - "אנוכי אעלך".

 אך תמיד קיימת גם האפשרות המועדפת הנוספת לדחוק בקב"ה לקיים : "אחישנה".

 בכך שמגלים מסירות נפש וגילוי חיבה רבה כל כך לארץ ישראל, עד שמחליטים לעלות ויהי מה

 ובכל מחיר [כך עשו החלוצים הראשונים לאחר גלות אלפיים .לא חיכו למשיח ובאו למסור הנפש בעבור הארץ והדבר נמשך גם כיום שארץ ישראל נקנית בייסורין...]

נ.ב. רשימה זו משלימה רשימה קודמת : " על קלקולה של הגלות בלשון ובשם ..." מצויה באתר "חידוש" ,בית מדרש אינטרנטי.

 משה אהרון