"מכרה כיום את בכורתך לי" (כה, לא)

מקובל לומר שעשו מכר את הבכורה ליעקב תמורת נזיד העדשים. אבל הדבר אינו מפורש בפסוקים, ואפשר לפרש בדרך אחרת:

אפשר שיעקב קבע כתנאי לנתינת הנזיד לעשו, שעשו יסכים למכור את הבכורה ליעקב. לפי זה, לשון "מכרה כיום", אין פירושו שימכור עכשיו, אלא שיתחייב למכור. ולכן היה צורך בשבועה, כדי לתת תוקף להתחייבותו, כי הבטחה למכור גרידא אין לה תוקף בלי שבועה (עי' ס' ההתחייבות, לר"א ורהפטיג, פרק חמישי); אבל אילו היה מוכר מיד, המכר היה חל גם בלי שבועה.

אחרי שעשו הסכים, יעקב ערך סעודה טקסית עם לחם והנזיד, לציון ההסכם. לפי פירוש זה מובן מדוע נתן לו לחם (שכלל לא ביקש מנמנו) - כחלק מסעודה לציון ההסכם; ואילו הנזיד היה התמורה לבכורה, לא היה צריך לתת לו לחם.

מכל מקום נראה שגם המכירה התבצעה באותו יום, אף לפני הסעודה, שהרי כתוב "וימכור את בכורתו ליעקב" (פסוק לג) לפני תיאור הסעודה.

ותמורת מה מכר ליעקב את הבכורה? ברור שנתן לו תמורה, שאם לא כן אין זה מכר אלא מתנה. אבל נראה שהיה זו תמורה נמוכה, שהרי אמר "למה זה לי בכורה" (פסוק לב), כלומר שאינו צריך אותה כלל,  וכן נאמר "ויבז עשו את הבכורה" (פסוק לד).