"וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה"

(בראשית מו, כח)

מפרש רש"י: "לְהוֹרֹת לְפָנָיו" - לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה.

בפרשת ויגש מתוארת עלייתו של יהודה, והכח הרוחני בעם ישראל תופס את הבכורה. שתי פרשות שלמות נתנו ליוסף את המקום שלו, כדי להדגיש שגם פעולתו בעולם הזה נדרשת, אולם כעת צריך להעמיד בראש את הייעוד הרוחני. הדרך לשם מתחילה מגלות ועבדות של בית יעקב במצרים. תקופה של טלטלות וחוסר שייכות שיוצר תחושה של זרות כלפי העולם הזה, ובכך מתברר שהיעד העיקרי ומגמת פניו של עם ישראל היא בניית העולם הרוחני. עם ישראל היה חייב לעבור מאתיים ועשר שנים גירות ועבדות, ובהמשך קרוב לאלפיים שנות גירות, כדי להרגיש שאינו שייך לעולם הזה.

כדי שיופיע הכוח של העולם העתידי, של יהודה ומשיח בן דוד, צריך ליצור בנפש צד מסוים של זרות כלפי העולם הזה - "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".

חלק מתהליך הצמיחה של עם ישראל, ושל כל אדם באופן אישי, הוא להתנתק לזמן מה מהעולם הזה. להרגיש זרות ולהתכנס בבתי כנסיות ובתי המדרשות. אנשים זחוחים, שמרוצים מחייהם בעולם הזה וטוב להם בו, על פי רוב יש להם חסך כלשהו בעולם הרוחני. הם צריכים לעבור תהליך של גירות שמוציאים את האדם מהמציאות הנוחה שלו, כדי להבין שהם אינם שייכים לעולם הזה באופן מלא.

הגירות הינה מצב של כתישה, קושי ומאבק מול העולם הזה, שמבהיר לאדם כי מקומו האמיתי גבוה יותר. האדם הפרטי פעולותיו בעולם הזה אומנם נדרשת, אך עליו להציב בראש את העניינים הרוחניים. לעיתים הוא יידרש לעבור גלות וטלטלות כדי להתנתק מהעולם הזה ולהפוך את הרוח למרכז חייו.

הרב סולובייצ'יק מתאר בספרו "איש האמונה הבודד", תחושה שלדעתו מלווה את האדם המאמין: הוא מבין מה הקב"ה רוצה בעולם, יודע שהעולם צריך להיות לא כפי שהוא עכשיו, ולכן הוא מרגיש בודד. אף פעם הוא אינו מרגיש לגמרי בנוח בעולם הזה. אומנם צריך להרגיש טוב בעולם הזה, ולכן הכוח של יוסף קיים בעולם, אך נדרש גם כוח שהעולם הזה יהיה זר לו. תפקידו של האדם הוא לבנות וליצור, אך עם זאת אדם צריך להרגיש גם קצת זרות וגלות בעולם הזה.

גם במישור הלאומי, למדינת ישראל יש אתגרים רבים בהווה, אך מעבר להם מחכה לה ייעוד עליון ונצחי. אנחנו עדיין קרובים יותר לשלב של יוסף, עם רצון להתנהל בעולם הזה ככל העמים, אך הדברים ילכו ויתבררו עד למימוש הקומה הרוחנית של עם ישראל. מוטב יהיה אם התהליך יתברר מתוך הכרה ומודעות, אך אם הוא לא יקרה כך - נצטרך גירות, עבדות ועינוי, עד שבסופו של דבר יתברר תפקידנו בעולמו של הקדוש ברוך הוא.

נאמר בגמרא: "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה". אדם מישראל אינו יכול לצחוק בפה מלא, כי המציאות עדיין אינה שלמה, משיח בן דוד עוד לא בא. לכן בחתונה, ברגע המאושר ביותר בחיי האדם, הוא שובר כוס, יש לזכור שהעולם הזה אינו שלם. יש מציאות שלמה שעדיין צריכה להתגלות.

הרב חגי לונדין, מהספר: "פרשה של הנפש"