'דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן; ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת, וכתבו לו: (בראשית א, כז) "אלקים ברא בראשית", (בראשית א, א) "אעשה אדם בצלם ובדמות", (בראשית א, כו) "ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי", (בראשית ה, ב) "זכר ונקבה בראו" ולא כתבו בראם, (בראשית יא, ז) "הבה ארדה ואבלה שם שפתם", (בראשית יח, יב) "ותצחק שרה בקרוביה", (בראשית מט, ו) "כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס", (שמות ד, כ) "ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם", (שמות יב, מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות ארבע מאות שנה", (שמות כד, ה) "וישלח את זאטוטי בני ישראל", (שמות כד, יא) "ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו", (במדבר טז, טו) "לא חמד אחד מהם נשאתי", (דברים ד, יט) "אשר חלק ה' אלקיך אתם להאיר לכל העמים", (דברים יז, ג) "וילך ויעבוד אלהים אחרים אשר לא צויתי לעובדם", וכתבו לו "את צעירת הרגלים" ולא כתבו לו (ויקרא יא, ו) "את הארנבת", מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה; שלא יאמר: שחקו בי היהודים והטילו שם אשתי בתורה' (מגילה ט,א-ב). הזקנים שתרגמו את התורה ליוונית שינו 15 דברים מפני הצורך (מוסבר במפרשים מה העניין בכל שינוי). נראה שלא במקרה יצא שינוי בחמשה עשר דברים, אלא שזה רומז לכך שהיה בזה התערבות בתורה שלא כראוי, שהרי שינו ממה שהתורה אמרה, והרי ברור שאין לשנות דבר מהתורה, שהכל דברי אלקים חיים. לכן בעצם היה כאן יסוד לכפירה בתורה, כאילו היא אינה אלקית שלכן אפשר לשנותה. שזהו בשל שהיסוד לתרגומה ע"י תלמי לא היה כי רצה להכיר תורת ה' אמת, שבזה אין בעיה לתרגם, כמו שתרגמו את התורה בכניסה לארץ לשבעים לשון: "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך והקמת לך אבנים גדלות ושדת אתם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך למען אשר תבא אל הארץ א‍שר ה' אלקיך נתן לך ארץ זבת חלב ודבש כאשר דבר ה' אלקי אבתיך לך" (דברים כז,ב-ג [אמנם יש מחלוקת {ראה ברמב"ן} האם תרגמו את כל התורה לשבעים לשון או רק את מניין המצוות]. ומעניין שכאן מדובר על כתיבה בכניסה לארץ, שאז התורה מתורגמת כראוי, להבדיל מתרגום השבעים שנעשה במצרים שאז מתגלה שלא כראוי...). (וכן מצינו תרגום אונקלוס ויב"ע בהם אין בעיות מצד עצם התרגום). אלא שתלמי רצה שהתורה תתורגם כעין חכמת לימוד כשאר החכמות שבעולם, ולכן אם היו מתרגמים כאמת היה מבין בזה דברים אחרים, כיון שלא היה בא להבין את הדברים כראוי, שלא היה בא לשאול את החכמים, אלא היה מבין מעצמו ומעוות, בשל שלא ראה בזה חכמת ה' שגם קשורה לאמונה בה', אלא כלימוד שאפשר להבינו כרצונו. לכן הפריד בין החכמים, כדי שלא יבררו יחד ויתגלה בזה חכמת הזקנים שדנים ומבררים את האמת, אלא יתרגמו כמו שהיא בלי גילוי חכמים (אמנם אסף זקנים כיון שמדובר בתורה אז רצה שתהיה כביכול תורה מדוייקת, ולכן פנה לחכמים שהם יודעים טוב תורה). (אולי לכן במסכת סופרים [א,ח] מובא ששינו 13 דברים, כעין רמז לי'ג מידות שהתורה נדרשת בהם, שזה נתון לחכמים שמבררים כראוי את רצון ה' בתורה. שבלית ברירה היו צריכים לשנות בתרגום שלא כראוי כיון שזה מנותק מהאמת השלמה כראוי שהתורה מסורה ביד חכמים לכוון לאמת). אולי זהו שורש לקלקול גילוי תורה, ולכן זה היה השורש למה שבהמשך התגלה במתיוונים, שבאו להתחבר לחכמת יוון ובריחוק מהתורה; ובהמשך אף היוונים גזרו גזרות נגד התורה, בימי אנטיוכוס, כיון שזה המשך של עיוות מהחיבור הראוי לתורה. אולי לכן התגלה ששינו 15 דברים כעין רמז לגילוי עמלק שבא בשל ריחוק מהתורה: "ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם" (שמות יז,ח). 'אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֵין רְפִידִם – אֶלָּא רִפְיוֹן יָדַיִם. לְפִי שֶׁרִפּוּ יִשְׂרָאֵל יְדֵיהֶם מִדִּבְרֵי תוֹרָה, לְכָךְ בָּא שׂוֹנֵא עֲלֵיהֶם. לְפִי שֶׁאֵין הַשּׂוֹנֵא בָּא אֶלָּא עַל רִפְיוֹן יָדַיִם מִן הַתּוֹרָה' וכו' (מכילתא על הפס'). ובעקבות מלחמתו נאמר: "ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז). '"ויאמר משה" - כי יד על כס י'ה, ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נא' כסא, ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו' וכו' (רש"י). הרי שמה שנאמר י'ה, שזהו חצי משם ה', קשור לעמלק, כך נראה שנרמז ששינו 15 דברים שזה בגימטריה י'ה, כרמז שזה פגיעה בגילוי תורה (ובפרט שרפו ידיהם מתורה, כך שלא למדו את התורה שהיתה בידם, כעין שבתרגום השבעים זה מציאות שקיימת תורה, אבל בלי גילוי של לימוד התורה ע"י בנ"י שלומדים כראוי, שהרי הוצרכו לשנותה; ויוצא כעין ביטול תורה, כיון שיוצא שאין זו תורת ה' אמת). וכמו שעמלק ציער את ישראל, כך גם היוונים. וכמו שמעשה עמלק התגלגל לבסוף עד שקשור לחורבן ירושלים ('רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: "תמחה את זכר עמלק". וכתוב אחד אומר: "כי מחה אמחה" (שם יז יד). כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה. כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה. אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'" (ירמ' ג יז). לפיכך מחה אמחה. ונאמר, "כי יד על כס יה מלחמה לה'" (שמ' יז טז)' [תנחומא "כי תצא" סימן יא]), כך היוונים בסוף הגיעו לידי חילול המקדש (כיון שהתורה זהו היסוד הפנימי של המקדש, שהארון עם הלוחות נמצא בקה"ק. לכן פגיעה בתורה סופה פגיעה במקדש). לכן נעשה שישנו אותם זקנים 15 דברים כרמז שיש בזה פגיעה בתורה וסופה בפגיעה במקדש, כמו שקרה במציאות. עד שקמו החשמונאים ונלחמו על התורה ונגד היוונים, והיה בזה גילוי של ישראל (שנלחמו) שזהו מגלה על כח חכמים שהם גילוי ישראל שלומדים כראוי את התורה, ונגד יון שתרגמו ליוונית כחכמה מבין שאר החכמות שהיוונים התפארו שהם אוהבי חכמה. במסכת סופרים (א,ח) נאמר ששינו ב-13 דברים, אולי זה רומז לחיוב בתו"מ שמתחייבים בגיל 13; שהיוונים רצו חכמה בלי גילוי של אמונה, כאילו התורה היא סתם חכמה ולא קשורה למעשה - לקיום רצון ה'. לכן היה זה גילוי מעוות לתורה. לכן נאמר במגילת תענית שהיה חושך שלושה ימים ('בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך, והחשך בא לעולם שלשה ימים' [מגילת תענית, ימי הצומות]) כעין כנגד שלושת ימי ההגבלה בו ישראל התקדשו לקראת מתן תורה, כראוי לקבלה בקדושה; לעומת זאת בתרגום התורה ליוונית שזה היה בלא גילוי קדושה אז התגלה שלושה ימים של חושך (היפך מתורה שהיא אור: "כי נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג]). אולי גם רמזו בזה שזה השורש להתגלות גזרות יון בהמשך, ששלושה ימים כנגד ש-יון היא הגלות השלישית, והתגלה בחושך כנגד גילוי גלות יון: '"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן; שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב"ר ב,ד). עוד נראה שהיה בזה כרמז שתלמי היה מלך במצרים, ולכן כעין רמז במתגלה בנאמר שלושה ימים של חושך במצרים ("ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם" [שמות י,כב- כג]). שהחושך למצרים היה כדי להמית את מי שלא רצה ללכת אחר ה': '"ויהי חשך אפלה" וגו' "שלשת ימים" - חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו אותן ג' ימים (בש"ר), ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה שלא קמו איש מתחתיו, יושב אין יכול לעמוד ועומד אין יכול לישב (ש"ר ע"ש). ולמה הביא עליהם חשך? שהיו בישראל באותו הדור רשעים ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הם לוקין כמונו' וכו' (רש"י). שכך בתרגום התגלה כתרגום חכמת חול ולא כגילוי חכמת ה' שנתנה בקדושה וכדי ללכת אחר ה', לעשות את רצון ה'. לכן בהמשך (לאחר שנים רבות) התגבר הפגם שהיוונים פעלו בו, עד שרצו לבטל לגמרי את ההליכה אחר ה' וגזרו נגד קיום תו"מ; עד חנוכה שאז עמדו כנגדם מתתיהו ובניו הכהנים, שהם (הכהנים) האמונים על לימוד תורה בישראל, ולכן התגלה דרכם מלחמה על קיום תו"מ כגילוי תורת ה' כראוי.