'ת"ר: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין - ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך ... מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה' (שבת כא,ב). בחנוכה נקבע מצוות הדלקת נרות כיון שנעשה בו נס במנורת המקדש. וזה התגלה בנס חנוכה שניצחו את היונים שהם גילוי של החושך: '"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן; שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב"ר ב,ד); לכן הניצחון עליהם מתגלה באור (בנס המנורה). אולי נקבע שלוש רמות של הדלקה שמרמזים על הנס, כיון שבמנורת המקדש היה שייך תמיד גילוי של נס הארכת זמן הדלקה, שזהו בנר המערבי, וזה היה מראה על השראת השכינה: '(ויקרא כד, ג) "מחוץ לפרכת העדות באהל מועד", עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל ... מאי עדותה? אמר רבא: זה נר מערבי, שנותנין בה שמן כנגד חברותיה וממנה היה מדליק ובה היה מסיים' (מנחות פו,ב). לכן בנס פך השמן ראו כגילוי משמים להשראת השכינה שעזרה להם לנצח את היוונים. והנס בנר המערבי לא היה תמידי אלא: 'תנו רבנן: ארבעים שנה ששמש שמעון הצדיק ... והיה נר מערבי דולק, מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה' וכו' (יומא לט,א), לכן כנגד זה שיש שלושה גילויים: דולק תמידי (כבימי שמעון הצדיק), לפעמים דולק, ולפעמים כבה; אז תיקנו שלוש דרגות כנגדם (נר איש וביתו כנגד שהנר נכבה [שזה המצוה המינימלית, הכי נמוכה, וכן הגילוי הנמוך ביותר בנר המערבי], כך שהראיה הוא מכך שבמקדש היו פעמים [אחרות] שכן דלק, וזהו גילוי כנגד הבית, דבר השייך בגילוי שיש לפעמים בבית המקדש. נר לכל אחד כנגד הפעמים שדלק לפעמים [שזה הדרגה האמצעית] שזה הראה שהיו צדיקים באותו יום, ולכן זה מתגלה בכל אחד שמקיים תו"מ וכך הגיעו לרמה שראוי שידלק תמיד. מהדרין מן המהדרין כנגד זמנים שדולק תמיד [שזה הדרגה הגבוה], וזהו שמאיר מאוד, שיש בו הרבה נרות בחנוכיה, כנגד שהאנשים צדיקים ביותר אז). זמן החנוכה קשור לזמן שהיה אמור המשכן לקום: 'א"ר חנינא: בכ"ה בכסליו נגמר מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, כמו שכתוב "ביום הראשון באחד לחדש תקים את משכן", והיו ישראל ממלמלין על משה לומר למה לא הוקם מיד? שמא דופי אירע בו? והקב"ה חשב לערב שמחת המשכן בחדש שנולד בו יצחק, דכתיב "לושי ועשי עוגות", ואמרו לו "שוב אשוב אליך". ומעתה הפסיד כסלו שנגמרה בו המלאכה! אמר הקב"ה: עלי לשלם. מה שלם לו הקב"ה? חנוכת חשמונאי, וכן מרחשון עתיד הקב"ה לשלם לו' (ילקו"ש; נ"ך רמז קפד). הגילוי בחנוכה זה טהרת המקדש, ששולם לזמן הזה שהיה ראוי לקום בו המשכן. ובפרט שיש במשכן גם קשר לגילוי חנוכה והשכינה שמוכחת בנר מערבי ונס פך השמן, כיון שגם המשכן הוא גילוי של השראת שכינה: 'דבר אחר: "משכן העדות", עדות לכל האומות, שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד? כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריה, עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. אמר משה: ריבונו של עולם, ומי מודיע לאומות שנתרצית? אמר לו: לך אמור להם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). לכך כתיב "משכן העדות", שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל' (תנחומא "פקודי" סימן ב). כך שבמשכן יש גילוי של השראת שכינה, וזה כמו המתגלה בנר המערבי (השראת השכינה), ולכן יש קשר בין הזמן הזה (שהיה אמור לקום המשכן) לגילוי נס פך השמן בחנוכה. אולי גם יש עניין של רמז לאור במשכן (שלכן קשור עם גילוי האור בנס פך השמן בחנוכה), שהוא מעיד על תיקון לעגל; והעגל נעשה ע"י כעין עיוורון, שהשטן כעין סימא את עיני ישראל שיראו לא נכון וכך גרם לחטא העגל: 'אמר ר' יהושע בן לוי: מ"ד (שמות לב, א) "וירא העם כי בושש משה"? אל תקרי בושש, אלא באו שש. בשעה שעלה משה למרום אמר להן לישראל: לסוף ארבעים יום בתחלת שש אני בא. לסוף מ' יום בא שטן ועירבב את העולם. אמר להן: משה רבכם היכן הוא? אמרו לו: עלה למרום. אמר להן: באו שש; ולא השגיחו עליו. מת, ולא השגיחו עליו. הראה להן דמות מטתו. והיינו דקאמרי ליה לאהרן: (שמות לב, א) "כי זה משה האיש" וגו'' (שבת פט,א). לכן זהו כעין שהעגל נעשה ע"י החשכת עיניהם של ישראל מהאמת, ע"י ראיית שקר. לכן המשכן שהוא מעיד על התיקון לעגל הוא מתגלה כאור. ובכלל כעניין כללי, כיון שהמשכן מראה על כפרה על העגל, זהו גילוי של אור, שמאיר את עיני העולם שנעשה כפרה לעגל. עוד אפשר שהמשכן מראה כפרה על חטא העגל, וזה בא עם הלוחות השניים שה' הביא במקום הלוחות הראשונים, וסלח (כשירדו אלינו הלוחות השניים). וכדי שלא יהיה כראשונים ציוה שיעשה בנסתר ('"ואיש לא יעלה עמך" - הראשונות על ידי שהיו בתשואות וקולות וקהלות שלטה בהן עין רעה, אין לך יפה מן הצניעות' [רש"י; שמות לד,ג]). לכן מתגלה במשכן אור שמאיר לעולם שקיבלנו תורה (שהיה נתינה בהסתר ולכן צריך להודיע זאת) ונסלח לנו העגל. או כעין אור שרואים דרך קדושה, שלא כראשונים ששלטה בהם עין הרע (כעין שרואה ע"י הרעה במקום שאור הקדושה יאיר לו את ראיתו). בנוסף, שורש המשכן הוא קה"ק ששם הארון עם הלוחות (ואף הנר המערבי מכוון לשם), ולכן זה מתגלה באור, כנגד התורה שנמשלה באור: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג); שכך גם האור במנורה כרומז על שניצחנו את היוונים (וכך בוטלו הגזרות) ולכן יכולים לקיים תו"מ להאיר באור תורה.