"ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו" (בראשית כה,כה). 'דתנא דבי ר' ישמעאל: בשכר שלשה "ראשון" זכו לשלשה "ראשון" – להכרית זרעו של עשו, לבנין בית המקדש ולשמו של משיח. להכרית זרעו של עשו, דכתיב (בראשית כה, כה) "ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער". ולבנין בית המקדש דכתיב (ירמיהו יז, יב) "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו". ולשמו של משיח דכתיב (ישעיהו מא, כז) "ראשון לציון הנה הנם"' (פסחים ה,א). 'באור הדרשא, כי בשביתת הרגל דפסח ודחג הסכות ונטילת לולב כתיב בכולם ראשון (פ׳ אמור), בפסח – ביום הראשון מקרא קודש, ובסכות – ביום הראשון שבתון, ובלולב – ולקחתם לכם ביום הראשון, ואמר על זה, שבזכות אלה שנקראו ראשונים זכו לג׳ ענינים שמתוארים בתאר ראשון, להכרית זרעו של עשו שנקרא ראשון כדכתיב כאן ויצא הראשון, וכן זכו לביהמ״ק דכתיב בי׳ (ירמיהו י״ז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, וגם זכו לשמו של משיח דכתיב בי׳ (ישעיהו מ״א) ראשון לציון הנה הנם. ומבואר בגמרא דס״ל לתנא דבי ר׳ ישמעאל דהלשון ביום הראשון שמא בעלמא דנקראו ראשון [לשון רש״י], ונראה הבאור דמפרש ביום הראשון לא ראשון בזמן רק ראשון במעלה. ושייכות הזכות מג׳ דברים אלה לג׳ לשונות אלו נראה, דהכרתת זרעו של עשו הוא לעומת הכרתת המצרים בצאת ישראל ממצרים, וא״כ יש לזה שייכות לפסח, ובזכות שמירת חג הסכות דכתיב בי׳ ראשון והוא ראשון במעלה יזכו לדבר מעין המאורע בו הנקרא ג״כ ראשון במעלה והוא בנין ביהמ״ק של שלמה וחניכתו שהי׳ בתג הסכות כנודע בכתוב, ובזכות מעלת מצות לולב המתואר ג״כ ראשון במעלה כמבואר יזכו לשמו של משיח המרומז בלולב ומיניו כמבואר באגדות ומדרשים' וכו' (ת"ת). אולי אפשר שהכרתת עשו קשור בפסח או בסוכות ע"פ המחלוקת: 'תניא, רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות ... בפסח נולד יצחק ... בתשרי עתידין ליגאל. ר' יהושע אומר: בניסן נברא העולם, בניסן נולדו אבות ... בפסח נולד יצחק ... בניסן עתידין ליגאל' (ר"ה י,ב-יא,א). שהזמן בו נולדו יעקב ועשו זה בניסן או תשרי, והם שני הפכים מלידתם ('קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן, ישבו שתיהן אל תאמן, חרבה קסרי וישבה ירושלים חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמן, שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה", אם מליאה זו חרבה זו אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"' [מגילה ו,א], הרי שע"פ רנב"י זה נאמר כבירור לגילוי בחייהם עוד בהיותם בבטן, כמו שנאמר על שיצא הראשון שזה ישר בלידתו, ויצא אדמוני כרמז למהותו הרצחנית: '"אדמוני" - סי' הוא שיהא שופך דמים' [רש"י בפס']), ולכן לפי זה הכרתתו שזהו הכרתת הרשעה שזה נעשה ע"י בנ"י מכח הקדושה, זה שמתגלה מכח גילוי הקדושה שנעשה בזמן זה שבגילוי יסודו, שזהו יו"ט של פסח או סוכות (כל תנא ע"פ דעתו). כמו כן יש גילוי של הגאולה בזמן ניסן או תשרי (כנגד שהעולם נברא אז, ולכן בו מתגלה הגאולה שזהו תיקון העולם לשלמות שלזה נברא; וכן בו נולדו האבות שהם היסוד של תיקון העולם), שכך הכרתת עשו תהיה לעתיד לבא בשביל תיקון העולם בגאולה, ולכן זה מתגלה ביו"ט שנמצא באותו זמן שהוא משפיע קדושה לתיקון העולם (שמגלה עולם קדוש) הוא משפיע להכרתת עשו. או שניסן או תשרי (שזה פסח או סוכות) שבהם יגאלו זהו שמו של משיח שמביא את הגאולה. או שבפסח וסוכות עולים למקדש ולכן זהו גילוי חיבור לה' (כמו שהיה גילוי ה' ביציאת מצרים, ובסוכות ששרתה עליהם השכינה ונעשו להם במדבר ניסים שמראים על גילוי ה'), שלעתיד יתרבה בעולם דעת ה' ותתבטל הטומאה ולכן יהיה חיבור שלם לה', שזה מתגלה כעין הגילוי שבפסח וסוכות שקשור לשמו של משיח. וכן העליה למקדש בחגים קשור למקדש (שאליו עולים), ולכן יש בו זכות שנזכה למקדש (שנוכל לעלות אליו). אולי אפשר גם שהכרתת עשו זה בפרט בעמלק שהוא שיא טומאת עשו (וימחה לעתיד לבא), ועמלק בא להזיק לישראל פעמיים – פעם ראשונה נלחם במלחמת עמלק ברפידים (שמות יז), ופעם שניה במלחמה בערד (רש"י; במדבר כא,א); בנוסף בא להזיק לישראל כשהלשין למצרים שבנ"י ברחו ממצרים (שזה לאחר יציאת מצרים לפני קריעת ים סוף. מכילתא; שמות יד,ה). לכן מצד אחד יש גילוי של עמלק בהקשר לפסח, שאז באו לפגוע בישראל כשיצאו ממצרים (בהלשנתם לפרעה שזה בזמן חוה"מ פסח), וכן במלחמה ברפידים שלפני מתן תורה שזהו הלשון הרביעית של גאולת מצרים ("ולקחתי"), ולכן בהקשר לגאולת מצרים של פסח יש כח למחיית עמלק בפרט, והכרתת עשו ככלל. ומצד שני המלחמה בערד היה ב(סוף )זמן המדבר, וכן המלחמה ברפידים כבר היתה בזמן היותם במדבר (לאחר שיצאו לגמרי ממצרים בקריעת ים סוף) כך שזה מתגלה בחג סוכות שכנגד הזמן שהיו במדבר, ולכן בקדושתו יש כח להכרתת עשו. עוד אפשר שכו"ע מודים שיצחק נולד בפסח, והוא היה קדוש וצדיק, ועשו לקח את החלק הרע שהתגלה מיצחק, אבל בסוף עשו יכרת וישאר רק הצד של גילוי הקדושה של יצחק, שזהו עיקרו; לכן בפסח יש כח של הכרתת (טומאת) עשו. בית מקדש נראה שקשור לחג סוכות כיון שבו מתגלה שה' הושיב את בנ"י תחת ענני הכבוד (סוכה יא,ב), כך שזהו גילוי של השראת השכינה שהיא גם מתגלה במקדש; בנוסף סוכות כנגד זמן הכניסה לארץ (הרוקח, הל' סוכה), וא"י קדושה ועם השראת השכינה, והשיא של זה הוא במקדש בירושלים, ולכן יש השפעת כח קדושה למקדש מכח סוכות. או שקשור לפסח כיון שבגאולת מצרים נאמרו חמש לשונות, שזה כולל מתן תורה ("ולקחתי") וביאה לא"י ("והבאתי"), והמקדש הוא בא"י והוא ההמשך של המשכן שהוא המשך של מתן תורה, כך שביסוד גאולת מצרים יש גילוי בעומקו כנגד המקדש. או שבארבעת המינים מבטאים שכל העולם של ה', כמו שמתגלה במקדש שלכן גם בו יש את הגילוי הזה בהנפה: 'א"ר יוחנן: מוליך ומביא למי שהארבע רוחות שלו, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו' (סוכה לז,ב), לכן יש בארבעת המינים גילוי כמו של המקדש ולכן מביא זכות למקדש. לקיחת ארבעת המינים קשורה לשמו של משיח, כיון שזה מרמז על אחדות ישראל שהיא קשורה בגאולה: 'ד"א: "פרי עץ הדר" אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים" אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. "וענף עץ עבות" אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. "וערבי נחל" אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו". ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה". לפיכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן"' (ויק"ר ל,יב). שהאחדות הזו שמביא להתעלות ה' מביאה לגאולה (שאז תהיה התעלות ה' שלמה): 'דבר אחר: "אתם נצבים היום", מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפלה לכם, עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: "והיה לך ה' לאור עולם" (ישע' ס יט). אימתי? בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת, שנאמר: "חיים כולכם היום" (דב' ד ד). בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת. ואלו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק משברן. וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: "בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו" וגו' (ירמיה נ ד). כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה' (תנחומא "ניצבים" סימן א), ממילא זהו שלקיחת ארבעת המינים קשורה לגאולה – לשמו של משיח. או שארבעת המינים מרמזים על הקב"ה: 'ד"א: "פרי עץ הדר" זה הקב"ה שכתוב בו (תהלים קד, א): "הוד והדר לבשת". "כפות תמרים" זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו (שם צב, יג) "צדיק כתמר יפרח". "וענף עץ עבות" זה הקב"ה דכתיב (זכריה א, ח): "והוא עומד בין ההדסים". "וערבי נחל" זה הקדוש ב"ה דכתיב ביה (תהלים סח, ה): "סולו לרוכב בערבות ביה שמו"' (ויק"ר ל,ט), שבארבעת המינים מרמזים על גילוי שם ה' בעולם, שזה יתגלה בשלמות לעתיד לבא, לכן זה מרמז על שמו של משיח שהכוונה לגאולה (ו'שמו' של משיח כרומז על גילוי 'שמו' של הקב"ה בעולם ע"י גילוי המשיח). או שבארבעת המינים זה הכרתת זרעו של עשו, כיון שבזה כח ההוכחה לניצחון על האומות: 'ד"א: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" הה"ד (תהלים קב, יח): "פנה אל תפלת הערער" וגו', שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהם, והן אומרין: נצחו ישראל, שנאמר (ש"א טו, כט): "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם". הוא שדוד אומר לישראל אם קיימתם מצות לולב שנקרא נעים שנאמר "נעימות בימינך נצח" הרי אתה מבושר שנצחת לאומות העולם, שנאמר "וגם נצח ישראל". לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם "ולקחתם לכם"' (ויק"ר ל,ג). ממה שנאמר בב"ר (סג,ח) יוצא שבזכות "הראשון" של לקיחת לולב נעשים כל השלושה (שם מובאים ארבעה דברים), וכן בויק"ר (ל,טז); אלא שזה לא כמו מה שמשמע מהגמ'. אם כי אפשר ליישב שבכל אחד יש גילוי כנגד כל שלושת הדברים (כמו שהבאנו), אלא שבכל אחד מהם יש הדגשה של כח חזק במיוחד שמתגלה במיוחד לאחד הדברים; או שאין הכוונה לומר שזה אחד מול אחד, אלא שהתגלה "ראשון" בשלושה דברים כדי לרמז שיש שלושה דברים (שנאמר בהם "ראשון") שמושפעים מאותם השלושה (שיש בכל אחד מהם זכות לשלושת הדברים, וביחד מתחזק זכות גמורה לשלושת הדברים כשנגדם).