"ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" (בראשית כא,לג).'"לדוד אל תתחר במרעים". זהו שאמר הכתוב (משלי כג, יז): "אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים". ובמה תקנא? (משלי כג יז) "בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם”. … שאלמלא הקנאה שקינא אברהם להקב"ה לא היה קונה שמים וארץ. ואימתי קינא? כשאמר למלכי צדק: כיצד יצאתם מן התיבה?. אמר לו: בצדקה שהיינו עושים. אמר לו: וכי מה צדקה היה לכם לעשות? וכי עניים היו שם? והלא לא היה אלא נח ובניו, ועל מי הייתם עושים צדקה?. אמר לו: על החיה והבהמה והעוף; לא היינו ישנים כל הלילה אלא היינו נותנין לפני זה ולפני זה. פעם אחת איחרנו את עצמנו ויצא אבי משובר. אותה שעה אמר אברהם: מה אלו אלולא שעשו צדקה עם בהמה חיה ועוף לא היו יוצאין משם, ובשביל שאיחר עצמו כמעט קיבל שכרו ונשבר, אני אם אעשה עם בני אדם שהם בדמות וצלם של המלאכים על אחת כמה וכמה שאנצל מן הפגעים. מיד (בראשית כא לג) "ויטע אש"ל”. אכילה שתיה לויה' (מדרש תהלים, לז). (מלכי צדק הוא שם, נראה שהדגישו כאן ששמו מלכי צדק כדי להדגיש שאמר איך מתגלה מלכו של עולם שזה ע"י עשיית צדקה וחסד כמו שעשה בעצמו בתיבה. [אולי גם כרמז שיש פעמים שצריך להילחם ברעה, שגם זה התגלות של הצד החיובי (שרחמים על אכזרי זה מגיע מנקודת אכזריות, ולכן: 'אמר רבי אלעזר: כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים' וכו'. תנחומא "מצורע סימן א), לכן מובא שמו מלכי צדק שזה שמו שמובא כשאברהם חזר ממלחמתו בארבעת המלכים]). אולי כיון שאברהם למד משם מה היה בתיבה שלכן ניצלו (שזהו צדקה), ובתיבה הם היו מנותקים מהחטאים שהיו נפוצים קודם בעולם, ובהם היה יסוד לתיקון עולם חדש, כך ששני הדברים קשורים (חסד ותיקון עולם), אז אמר אברהם שהוא יעשה יותר מהם, שיפיץ שם ה' בעולם ויעמיד עולם חדש מתוקן, וכל זה בגילוי חסד. שזהו שינצל מהפגעים, שלא נראה שהכוונה מחשש להינזק בעולם, אלא מפגעים שבאים לעולם מהחטא, שבא לתקן את העולם. לכן הקים אש"ל שבזה חסד ויחד עם זה עשה קידוש השם, שהפיץ שם ה' בעולם ובזה בא לתקן את העולם: '(בראשית כא, לג) "ויטע אשל בבאר שבע". אמר ריש לקיש: מלמד שעשה פרדס ונטע בו כל מיני מגדים. רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר: פרדס, וחד אמר: פונדק. בשלמא למ"ד פרדס היינו דכתיב "ויטע", אלא למ"ד פונדק מאי ויטע? כדכתיב (דניאל יא, מה) "ויטע אהלי אפדנו" וגו'. "ויקרא שם בשם ה' א'ל עולם" אמר ריש לקיש: אל תיקרי ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו; אמר להם: וכי משלי אכלתם?! משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם' (סוטה י,א-ב). 'ונטע בו - לההנות עוברים ושבים. פונדק - ללון שם אורחים, ולשון אש"ל נוטריקון הוא אכילה שתיה לויה, שהיה מאכילן ומשקן ואח"כ מלווה אותן. ויטע אהלי אפדנו - פסוק הוא בדניאל על אחד מהמלכים. אלא ויקריא – למד לבריות לקרות שם בשם ה' א'ל עולם. כיצד לאחר שאכלו ושתו – משלו, היו עומדין לברכו לאברהם, והוא אומר להם וכי משלי אכלתם' (רש"י). אברהם הקים פרדס או פונדק, והאכיל שם אנשים ובכך הפיץ את שם ה' בעולם, שהקריא את שם ה' על פיהם (וזה גם למ"ד פרדס, שהרי את זה אומר ר"ל שהוא גם אומר פרדס). נראה שעשה זאת כעין רמז כנגד מה שעשה נח בתיבה, שנח בנה תיבה ואליה הכניס את החיות, שם היו במשך שנה, שזה כולל לינה כמו שאדם לן בפונדק, ונח הביא להם אוכל ושתיה בתיבה, וכך עשה אברהם; ואח"כ היה מלווה אותם כדי שירגישו המשכיות ויחס מיוחד וכך זה ישפיע עליהם חזק גם בהמשך (להמשכיות קריאתו בשם ה' ששם בפיהם), כמו שהבריות שיצאו מהתיבה המשיכו עם התיקון שנעשה שם (שנח הרגילם בהפרדה בין סוגי החיות, שלא לבא מין על שאינו מינו). (אולי למ"ד פרדס זה היה כדי להדגיש את האוכל, שזהו ששם אמר לאברהם כמה טרחו באוכל. ולמ"ד פונדק זה כדי לדמות לתיבה שהיתה כעין פונדק, וכן הפס' שמביאים זה ממלך, שכך אברהם בא כמייצג את מלכות ה' בעולם). אולי גם אברהם עשה כעין רמז לנעשה בתיבה שעשו צדקה עם בהמה חיה ועוף; שבכשרות בהמה זו הגדלה בבית וחיה היא הגדלה בחוץ – חית בר; ובטמאות בהמה היא אוכלת עשב, ואילו חיה טורפת בשר (רמב"ן; בראשית א,כד). לכן כנגד בהמה נתן אוכל, שאת הבהמה הכשרה אוכלים תדיר ולכן זה כרמז לבהמות הכשרות, וממילא כנגד החיות זה שתיה; ומצד הטמאות החיות הן טורפות בשר ולכן לא ראוי להראות כנגדם חסד ולכן כנגדם זהו שתיה. שאוכל ושתיה באים יחד, כמו שנחשבים יחד כאחד בחמשת העינויים של יוה"כ (וכן יש דעה שכשצמא זה מעכב בברהמ"ז מהתורה: 'יש אומרים שאינו חייב לברך מדאורייתא אם לא שתה והוא תאב לשתות' [רמ"א; שו"ע או"ח קצז,ד]), ולכן בהמות וחיות שזה די דומה זה כנגד אכילה ושתיה. וכנגד העופות עשה לויה, כרמז שמוליך: “כי עוף השמים יוליך את הקול" (משלי י,כ). (וכן מלווהו שבזה ירגיש האורח המשכיות ולכן יספר את זה הלאה). נאמר על זה שאברהם הקנה לה' שמים וארץ, כך שזה כרומז שהדגיש בזה את יסודות העולם שמתגלים בקדושה, וכן זה כנגד התיבה שיצרה גילוי של עולם חדש שמחובר לקדושה (שנעשה כעין מעמד שמחבר לקדושה בעולם, ומרמז על ארון הברית; ראה ב'תורת המקרא' “נח", למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א) שזהו: 'שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' (אבות א,ב). לכן אברהם הביא אוכל כנגד הקרבנות: '"וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'”, פתח במזבח וסיים בשלחן. רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר על אדם, עכשיו שלחנו של אדם מכפר עליו' (חגיגה כז,א). 'שולחנו מכפר עליו – בהכנסת אורחין' (רש"י). וכן אברהם הקריא בפיהם את שם ה', כך שהיה בזה כעין ד"ת, ולכן: ' … שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאלו אכלו משלחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר (יחזקאל מא) "וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'” (אבות ג,ג). 'כאילו אכלו משלחנו של מקום. שמעלה עליהם כאילו הקריבו קרבנות' (תויו"ט). שתיה כנגד תורה: “הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה,א). לויה כנגד גמ"ח, שמלווהו זה דגש של מעלת החסד; שבזה גדול חסד מצדקה (שזה אחד משלושת הדברים שבהם הוא גדול יותר [וכאן אברהם עשה יותר מנח שעשה צדקה]), שחסד זה גם במעשה ללא ממון: 'צדקה בממונו, גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו' (סוכה מט,ב). 'גמילות חסדים בין בגופו – כגון ... מלוה חבירו בדרך' (רש"י). אולי כרמז לדימוי לתיבת נח אברהם הקים את האש"ל בב"ש, שהבאר של מים, כרמז למבול, ושבע כנגד שנח היה אז בן 600 שנה כך שזהו התחלת המאה השביעית שלו (והמבול היה שנה, עד גיל 601 כך שלא שייך לרמז על 6 כרמז לגיל 600 עגול, אע”פ שהוא כבר שייך למאה השביעית, שהרי יש כאן גם מספר 1. אולי גם כרמז לסיום בגיל 601 שזה כעין רמז במספרים 6+1 שזהו 7 שאברהם בא להמשיך את מעשיו של נח ולהעלותם ברמה).