מנהג רוב קהילות ישראל להפטיר בשלוש השבתות שבתקופת ימי בין המצרים, ב"תלתא דפורענותא" - שלוש הפטרות תוכחה ופורענות, וכך מתחילות שלושת ההפטרות:

"דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים" (ירמיהו א, א)

"שִׁמְעוּ דְבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ירמיהו ב, ד)

"חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָי͏ִם" (ישעיהו א, א)

חכמינו ראו במילה הראשונה שמתחילה את כל אחת משלושת הפטרות אלו, רמז במה עלינו להשתפר ובכך ב"ה לבטל מעלינו פורענויות:

"דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ" - מרמז על כך שעלינו לשפר את דיברונו ולדבר דברים טובים, ולא חלילה דברים לא טובים: לשון הרע, ניבולי פה וכו'.

"שִׁמְעוּ דְבַר ה' " - מרמז על כך שעלינו לשאוף ולשמוע דברים חיובים וטובים, ולא חלילה לשמוע דברי רכילות, לשון הרע וכו'.

"חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ" - מרמז על כך שעלינו לראות/לחזות דברים צנועים, ולא חלילה לתת לעיניים לתור ולראות מראות לא צנועים.

הרב הגאון בן ציון מוצפי שליט"א