"והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" (במדבר לג,נג). '"והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה" - על דעתי זו מצות עשה היא, יצוה אותם שישבו בארץ ויירשו אותה כי הוא נתנה להם ולא ימאסו בנחלת ה'. ואלו יעלה על דעתם ללכת ולכבוש ארץ שנער או ארץ אשור וזולתן ולהתישב שם יעברו על מצות ה'. ומה שהפליגו רבותינו (כתובות קי) במצות הישיבה בארץ ישראל, ושאסור לצאת ממנה, וידונו כמורדת האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל, וכן האיש - בכאן נצטווינו במצוה הזו, כי הכתוב הזה היא מצות עשה. ויחזיר המצוה הזו במקומות רבים, "באו ורשו את הארץ" (דברים א ח)' וכו' (רמב"ן). יש מצוות עשה לרשת את הארץ ולהתיישב בה, והיא חמורה ביותר כיון שכאן זה המקום בו אנו מתחברים לה' באמת, ואף התורה באמיתיותה ושלמותה זה דווקא בארץ (ספרי "עקב", מג), לכן עצם מציאותנו בארץ זה גילוי שם ה' לעומת חו”ל שזה כביכול כעין ע”ז (כתובות קי,ב). אולי לזה רומז הנביא ירמיהו: "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה" (ירמיהו ב,ז). '"אל ארץ הכרמל" - לארעא דישראל דהות מנצבא ככרמלא. פירש: נטועה כיער' (רש"י). 'אל ארץ הכרמל – מה שסמך אותה אל הכרמל לפי שהארץ הנעבדת בשדות ובכרמים ואילנות טובים נקרא כרמל, ולפי שארץ ישראל היתה כן כמו שכתוב עליה "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון" וגו׳ (דברים ח׳:ח׳) קראה ארץ הכרמל. יונתן תרגם: לארעא דישראל דהות מנצבא ככרמלא' (רד”ק). הנביא מתאר את א"י ככרמל, בפשט בא לומר שהארץ היתה טובה, כך שה' עשה עמם חסד שהביאם לארץ, והם במקום זאת חטאו ובגדו בו עם ע"ז. אולם אולי זה בא לרמז על הקשר בין בנ"י לא"י, ש"כרמל" זה גם גרעיני תבואה, כמו שנאמר בדין חדש (רש"י; ויקרא כג,יד), ולכן רומז לבנ”י, כמו שנאמר בירמיהו מקודם: “קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה'” (ירמיהו ב,ג). '"קודש ישראל" – כתרומה. "ראשית תבואתה" - כראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב כן כל אוכליו יאשמו, כן תרגם יונתן' (רש"י). שזה בא לרמז שבנ"י קדושים לה' כתרומה, וזה קשור לארץ שנקראת "כרמל" לומר שבחיבור בנ"י לארץ מתגלה הקדושה בבנ"י כעין תרומה; שבזה מרימים את כל העולם לקדושה, כעין בתרומה שמה שנשאר בחולין קשור לקדושה ע"י שחלקו התעלה כתרומה, וכך מרים את החולין שנשאר. אולי זה נרמז ב"כרמל" כקיצור של 'כרמ – מל', שמרמז על ענבים (כרם) ועל חיטים (מלילות) [או שכרמל מרמז על חיטים: 'כרמל - רך ומל' (מנחות סו,ב), וכן על ענבים שזה אותיות 'לכרם' – שהטוב הזה דומה לכרם שאדם שמח בטובו], שזה מרמז על שבעת המינים שנשתבחה בהן א”י שנאמר בהם תבואה ופירות: “ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח,ח), לכן מרמז על דגן (מלילות) ועל עצים (כרם) [ובכלל כרמל זה מקום פורח וצומח כמו שפרש הרד"ק כך שכולל הכל]. זה מרמז על הקדושה ותיקון העולם, כרמז לתיקון עץ הדעת, שחלקו חז"ל: 'דתניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון; רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט, כא) "וישת מן היין וישכר". רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר (בראשית ג, ז) "ויתפרו עלה תאנה". ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). לכן כנגד דברי ר"מ ור"י נרמז על דגן וגפן, כרמז לתיקון העולם מחטא עץ הדעת, שזה ע"י חיבור לא"י בה הקדושה שורה ומחכימה את האדם: 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (ב"ב קנח,ב), שבזה זהו תיקון לעץ הדעת שפגם בדעת, ולכן זה מתגלה בצמחים שמרמזים על עץ הדעת. אמנם לא נרמז כאן על תאנה, כיון שבה אין גילוי של דבר הקשור לדעת (אלא רק מזוהה בשל השימוש בו לכיסוי ערוותם), או שזה נרמז בעצם שם כרמל שזה נטוע כיער, ולכן מרמז על עצים גדולים ותאנה הוא עץ גדול, כך שמרמז גם עליו. א"י היא ארץ קדושה עד שהשכינה אפילו שורה בפירותיה (ב"ח, טור סימן ר"ח), כך שזה מרמז על מעלת הארץ בגילוי קדושה שמכניס קדושה בכל המציאות, ולכן יש בזה תיקון לעץ הדעת, ולכן נרמז על א”י ב”כרמל” שזה רמז לטוב פירות א”י. כיון שטוב הארץ ככרמל קשור לקדושה בעולם שחלה ע”י חיבור לבנ”י, לכן בגלות הארץ נעשית שוממה: ”והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה” (ויקרא כו,לב), כי לא שייך בהם גילוי קדושה, אלא להיפך. זכינו שבחזרתנו ארצה הארץ החלה שוב להצמיח בעין יפה ומתקיים בנו: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). יהי רצון שנזכה לגאולה השלמה בבי"א.