"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקמו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם. ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'” וגו' (במדבר טז,א-ג). '"ויקח קרח”. מה כתיב למעלה מן העניין? "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצת” (במ' טו לח). קפץ קרח ואמר למשה: אתה אומר "ונתנו על ציצית" וגו' (שם), טלית שכלה תכלת, מה היא שיהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה: חיבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה?! בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה? אמר לו: חייבת במזוזה. אמר לו: כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות שיש בה, כולן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?! אמר לו: דברים אלו לא נצטווית עליהם, ומלבך אתה בודאם. הדא הוא דכתיב: "ויקח קרח”' (תנחומא “קרח” סימן ב [ובדומה בבמדבר רבה יח,ג]). (ראה בהרחבה ב'בארץ לא זרועה', מאמר '"כי כל העדה כלם קדשים" – האמנם?', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). מדוע קורח טען דווקא במזוזה ובציצית? מסביר ה'עץ יוסף' (במ”ר): 'טלית שכולה תכלת כו'. בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה הלעיג על שני מצות אלו דוקא. לפי ששניהם עשוים לזכרון. כי בציצית כתיב "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'”. וכמו כן מצות מזוזה בא לזכרון לאדם שיזוכר בה בה' בצאתו ובואו מן הבית. וקרח אמר שכיון שכל העדה כולם קדושים וצדיקים לא יצטרכו לדבר המזכיר להם ביראת החטא כי מעצמם הם נזהרים. ובטענות אלו היה מחניף את העם כדי שיסכימו אתו במחלוקתו. וכן כתיב בסוף "ויקהל עליהם קרח את כל העדה" (עיר גבורים). והבחיי כתב שבזה רמז משל על ישראל. כי המשילם לטלית שכולה תכלת ובית מלא ספרים. וכיון בזה לומר כי ישראל שכולם קדושים וכולם חשובים מלאים מן המעלות למה יצטרכו למשתררים ולמתנשאים עליהם. והמשיל המשתררים לחוט של תכלת שכרוך על השבעה חוטין כן הם מתגאים עליהם שיהיו כפותים תחת ידם. גם המשיל המשתררים למזוזה שהיא עומדת בחוץ וכולם כלויים מבפנים'. ביר' מובאת טענה נוספת של קורח: 'אמר לו: בהרת כגריס מהו? אמר לו: טמא. פרחה בכולו. אמר לו: טהור' (יר' סנהדרין י,א), נראה שבמדרש לא הביאו זאת, כיון שבאו לומר את טענותיו על הצד החיובי כגילוי שכולם קדושים ולכן לא צריך אותם (את משה ואהרן), שזה מתברר בשתי הטענות הראשונות, ולכן את זה הביאו במדרשים; לעומת זאת הטענה השלישית זה על הצד השלילי כרמז נגד משה, שהוא הבודד גילוי של רע, ולכן טען דבר שישמע שמעט זה טמא ודווקא המציאות שבכולם זהו הטהור; שכך גריס טמא אבל כאשר זה בכול הגוף אז טהור, שכך כשמשה ואהרן שולטים עליהם כאילו שלא כולם קדושים אלא דווקא רק הם, אז מתגלה חלקית שאז זה גילוי של טומאה, כעין גריס בהרת שהיא לבנה כעין רמז (בלבן) לטהור ונקי, אלא שמתגלה בזה טומאה כיון שאינו בכולו, שכך באי קבלת משה את הטענה שכולם קדושים והוא ואהרן משתררים עליהם זהו גילוי טומאה ולא רצון ה'. או בדומה, בכולם טען שאין היגיון בדברי משה, אלא שבציצית ומזוזה מרמז על שכלל בנ"י קדושים, לעומת זאת בנגע הוא רק בא לטעון שאין בדברי משה היגיון ולא שזה מרמז על בנ"י שהם קדושים (כי מדובר על טומאה ולא קדושה), ולכן זה לא הובא במדרשים. אולי גם יש הבדל בין ציצית ומזוזה שבשניהם זה טענה היגיונית של מעט קדושה מול הרבה, אבל בצרעת זו מחלה שהיא על טבעית כך שאין בה היגיון ולכן לא שייך לטעון על הרבה או מעט, לכן טען זאת אבל זה לא היה נחשב כ"ך חזק ועיקרי בטענותיו, ולכן לא הובא במדרשים. אולי (במדרש) הביא קורח את שתי המצוות האלו כעין רמז שאת כל המצוות משה אמר מדעתו, לכן אמר בציצית שזה על גוף האדם כרמז למצוות שבין אדם לחברו, ועל מזוזה שהיא בבית שבו האדם לעצמו וממילא שם זה כגילוי של בין אדם למקום (גם כרמז שה' נקרא מקום ע"ש שהוא מקומו של עולם, ולכן רומז בבית שהוא מרמז על מקומו של האדם). אולי אפשר שקורח טען בשתי מצוות אלו כרמז על עצמו שהוא הכי ראוי להיות הכה"ג, שנאמר עליו במדרש בהמשך: 'אמרו חכמינו זכרונם לברכה: חכם גדול היה קרח, ומטועני הארון היה, שנאמר: "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו” (במדבר ז ט)' (במדרשים שם). שהיותו חכם גדול זה נרמז בציצית שהבגד מרמז על מעמד לובשה (שכך בהיותו חכם גדול טליתו מכובדת [ומלאה בתכלת]), שכך הוא (קרח) כולו תכלת במעלתו, ומנושאי הארון נרמז בבית עם ספרים, כרמז למשכן – בית ה', שבו הארון – שבו הלוחות והתורה, ולכן לו מגיע להיות הכה"ג. עוד נראה שהיו שני חלקים במחלוקת קרח – הבלועים והנשרפים; לכן הבלועים שנבלעו עם ביתם וכל אשר להם, זה היה כנגד טענת קרח שראוי שהם ומשפחתם יהיו החשובים, וזהו רמז בבית עם ספרים – בית מלא קודש, כרמז שכל מי שבבית קדוש. הנשרפים נשרפו בהקריבם את הקטורת, שזה היה 250 נשיאי עדה שרצו לעבוד ככהנים, שכנגדם טען קרח בגד שכולו תכלת, שהם עצמם קדושים ולכן ראויים לעבוד ככהנים. עוד נראה שרמז קרח על טענתו שטען: '"כי כל העדה" – כל אחד מהם. "כלם קדשים" – מכף רגל ועד ראש, כמו שאמר ״והייתם קדשים לאלקיכם” (במדבר ט״ו מ״א)' (ספורנו; פס' ג). שכך ציצית מרמזת על כל אחד ואחד שהוא קדוש, שזהו שכל אחד מכוסה בטלית שכולה תכלת; ובית מלא ספרים מרמז על שכל הגוף כולו קדוש, שהגוף הוא בית לנשמה שהיא חלק אלוק כעין התורה שהיא אלוקית, וכל הבית מלא ספרים – שכולו מלא תורה, כעין שהנשמה ממלאת את כל הגוף, וכן התורה מקדשת את כל האדם (רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח אברים ושס"ה מצוות ל"ת כנגד הגידים) שזהו שכולו קדוש מכף רגל ועד ראש. אולי גם רמז לטענתו: '"ויקהל עליהם קרח”, אמר להם: "רב לכם כי כל העדה כלם קדושים”, וכולם שמעו בסיני "אנכי ה' אלקיך”. "ומדוע תתנשאו", אילמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו, הייתם אומרים. עכשיו כלם קדושים, [ו]מדוע תתנשאו?' (תנחומא שם סימן ד [ובמ”ר שם אות ו]). בנ"י שמעו בסיני את שתי הדברות הראשונות (ראה בהרחבה ב'תורת המועדים', מאמר 'עשרת הדברות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ולכן רמז לזה קורח: כנגד "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" רמז בציצית שזה לבוש של אדם, שבעיקר בצאתו החוצה לובש את בגדו החשוב שבו ארבע כנפות (שבבית לפעמים לא לובש את הבגד), וזהו כרמז לטלית, והתכלת מרמז לכסא הכבוד (מנחות מג,ב), שזהו האמונה בה' (שזהו מצוות "אנכי" וגו'). כנגד "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" זהו בית מלא ספרים, שהתורה כולה היא ההיפך מע"ז ('מגיד הכתוב שכל המודה בע”ג כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטווה משה ובמה שנצטוו האבות ובמה שנצטוו הנביאים, וכל הכופר בעכו”ם מודה בכל התורה' [ספרי; במדבר טו,כב]), וכל הבית מלא תורה ולא ע”ז, שאין ברשותך כלל ע”ז.