"הבאים ישרש יעקוב", כ"ז, ו':

יעקוב שלימא ישראל סבא קדישא בביאה הזו לארץ אחרי גלות ארוכה כזו של כול ישראל עובר יהודי ויהודייה ישראלי וישראלייה אחד אחד ועושה להם טיפול עד כדי שורש שורשי השורשים שלהם ומנקה אותם מכול הקליפות שניצטברו בהם בגלות וזורק אותם על השאינם ישראל והשאינם ישראליות נג"ע ר"ע מט"ט חבלה מלאכי קליפה שין דלתים ושדתות ומזיקים ספירן דמסאבותא ונישמות ספירן דמסאבותא ובנוקבא אגרת בת מחלת נעמה ולילית אשמדאי וסמא"ל שמחזאי עזא ועזאל והגויים שסביבותינו מתמלאים קליפים והופכים לצוררי ישראל רעים מלכות שטן עמלק בילעם עשו ולנו נישאר רק לטאטא אותם מהעולם אחרי שיעקוב גומר את העבודה של טיהורנו והשכר ש עממי עבר ודיקלה שכאן שהיו הכלי הורקה שלנו לקליפתינו שבגלות הוא שהם יוותרו וישרדו מכול הגויים שלאט לאט יאבדו את מקור קיום קומת חיות שלהם עוד עשרות אלפי שנים וזה שכרם לעתיד לבוא אלה שהם לא מעוררים לכך אך זו היא הבטחת יעקוב לעבר כשלמד איתו 14 שנה תורה מגיל 63-77 לפני שירד לחרן.