'באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו' (ר"ה א,א). 'ראש השנה לאילן - לענין מעשר פירות, שאין מעשרין פירות אילן שחנטו קודם שבט, על שחנטו לאחר שבט, דבאילן אזלינן בתר חנטה. אי נמי נפקא מיניה לענין שנה שלישית של שמיטה שנוהג בה מעשר עני, שאותן פירות שחנטו מר"ה של שנה שלישית עד שבט דנין אותן כפירות של שנה שניה שעברה ונוהג בהן מעשר ראשון ומעשר שני, ומשבט ואילך נוהג בהן מעשר ראשון ומעשר עני' (ברטנורא). ט"ו בשבט הוא ר"ה השנה לאילנות, שבו מתחילה שנה חדשה לעניין מצוות תרו"מ. נראה כרמז שזה רומז על ענייני קדושה באדם (שזהו כגילוי של המצוות שמתחשבים בר"ה לאילן), כיון שהאדם כעין נמשל לעץ, "כי האדם עץ השדה" (דברים כ,יט), והתורה נמשלה בעץ: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג,יח), שכך יש רמז לגלוי תיקון האדם בהיותו עץ של קדושה – האדם שמחובר לתורה (אולי לכן שהאדם כעין עץ נרמז בפס' שמדבר על מלחמה, כרמז על מלחמה ביצה"ר ע"י חיבור לתורה: 'ת"ר: (דברים יא, יח) "ושמתם" סם תם, נמשלה תורה כסם חיים ... כך הקב"ה אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין; ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר (בראשית ד, ז) "הלא אם תטיב שאת", ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא' "לפתח חטאת רובץ"' וכו' [קידושין ל,ב]). הזמן הזה נקבע ע"פ הקשר (גם) של ירידת הגשמים: 'באחד בשבט ר"ה לאילן. מ"ט? אמר רבי אלעזר א"ר אושעיא: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועדיין רוב תקופה מבחוץ. מאי קאמר? ה"ק: אע"פ שרוב תקופה מבחוץ, הואיל ויצאו רוב גשמי שנה' (ר"ה יד,א) [ראה ב'תורת המועדים', 'קביעת ט"ו בשבט כר"ה לאילנות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, על חישוב התאריך של ט"ו בשבט לדעות השונות בחז"ל ובראשונים, ובגרסאות השונות], שגם זה מרמז על הקשר לקדושה, שהגשמים תלויים במעשינו בקדושה (ובפרט נאמר שזה מביא לפירות: "והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך" וגו' [דברים יא,יג-יד]); וכן הגשמים הם ביד ה' – שלא נמסרו לשליח ('אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים' וכו' [תענית ב,א]), כך שמרמז על גילוי שם ה' בעולם. נראה שזה משום שעניין ט"ו בשבט קשור למצוות התלויות בארץ (תרו"מ), שזה מרמז על שבפירות א"י יש קדושה מיוחדת (ולכן מתגלה שיש בהם מצוות) שאנו מושפעים ממנה: ' ... קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ ... באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה' [ב"ח; טור או"ח סימן רח). אולי זה רמוז בחודש שבט שהוא בגימטריה 311, כרמז שבו מתגלה קדושה באדם, שנעשה לצדיק (בכח קדושת א"י) וזהו כרמז ל-310 עולמות שניתנים לצדיק בשל קדושתו ותיקונו את העולם: ' ... עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנא' (משלי ח, כא) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא", יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי' (סנהדרין ק,א), שכך יחד עם הצדיק (שזה עוד אחד) יוצא 311. וזה בט"ו (בשבט) שזהו 'י'ה' (שאנו אומרים 'ט"ו' כדי שלא לומר את שם ה') כרמז לתיקון העולם כמו שמתגלה ששם ה' נחלק עד שימחה זכר עמלק מהעולם ("ויאמר כי יד על כס י'ה" וגו' [שמות יז,יט]. ' ... ומהו כס ולא נא' כסא? ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם' וכו' [רש"י]), שאז העולם יהיה מתוקן, ולכן תאריך זה מרמז על יעודנו ומעשינו לתיקון העולם, ובפרט בא"י שכאן עיקר התורה (ספרי עקב, מג) [ולכן המלחמה בעמלק קשורה גם לחורבן ירושלים שהיא כסא ה' (תנחומא "כי תצא" סימן יא), שבארץ ובפרט בירושלים יש גילוי שכינה בעולם, ומכאן מקדשים את כל העולם, ולכן זה ההיפך מעמלק]. קדושת פירות א"י דומה למן (ראה 'לזמן הזה' שבט 'פירות א"י', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א) לכן מובן שקשור להשפעת קדושה וקשר לתורה כעין שנעשה באכילת המן, ואף נרמז באוכלי תרומה: 'מכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר: לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן. הא כיצד? היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן אוכל ושותה, ומהיכן היה לובש ומתכסה. הא לא נתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי המן, ושניים להם אוכלי תרומה' (מכילתא; שמות טז,ד), שע"י אכילת המן יכלו לעסוק בתורה, שזה מהצד החיצוני המעשי, אבל נראה שמרמז שבשורשו הפנימי יש גילוי של קשר לתורה וקדושה שלכן כך נעשה על ידו בחיצוני. ושני לו זה אוכלי תרומה, שגם דומה לזה, ואף בזה נראה כרמז שבתרו"מ בשורשו יש גילוי של קשר לתורה, שזה בשל מעלת חיבור לשכינה שבא"י. לכן נראה כרמז לזה שגילוי תרו"מ קשור לט"ו בשבט (שנקבע בו לאיזה שנה שייך), וזה מתקשר למן, שהוא החל לרדת בט"ז באייר (שבת פז,ב) שכך כשמוסיפים עוד 9 חודשים ממנו זה יוצא ט"ו בשבט, שזה מרמז שהאדם בא לעולם (שזהו תשעה חודשי לידה) כדי להתחבר לתורה ולקדש את העולם, וזה בא לידי גילוי במיוחד בפירות וישוב א"י (שחלות תרו"מ קשור ביישוב הארץ), כעין במן. גם כרמז שיום קודם (ט"ו אייר) סיימו לאכול מהבצק שבכליהם שהיה בו כעין גילוי מן – שהיה בו טעם מן (קידושין לח,א), שכך בתאריך זה תשעה חודשים אחרי (בגילוי של התאריך, ולא בהוספה של זמן [שבהוספה יוצא יום קודם]) יוצא ט"ו בשבט, שרומז על הקדושה בפירות א"י, כרמז שיש בו גילוי של המן, כעין שהיה בבצק שבכליהם; ואז נגמר, שכך גם המן נגמר ועכשיו הקדושה מתגלה בפירות א"י שבכלינו. ט"ו בשבט הוא ארבעה חודשים לאחר ט"ו תשרי שזהו יו"ט ראשון של סוכות, שבסוכות יש גילוי של עולם קדוש (שלכן מצוותה זה אכילה ולינה, שהם דברים שנעשים בעולם הגשמי), שזהו הסוכה שהיא תחת השכינה (וסוכות גם קשור לא"י, ראה 'לזמן הזה' תשרי 'סוכות וא"י, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), וכך ארבעה חודשים אחרי, כרמז לכל העולם (ארבע רוחות השמים) וכן לשם ה' (שם הויה שהוא ארבע אותיות, ולעתיד כשהעולם יתוקן הוא יקרא ככתבו [פסחים נ,א]), שכל העולם יהיה מתוקן לשכינת ה', מתגלה ט"ו בשבט שקשור למצוות התלויות בארץ, שמרמז על גילוי שם ה' ושכינתו בעולם (שיש בא"י, עד שמתגלה אף בגשמי כפירותיה), והשפעה מכאן תיקון לכל העולם. (ואף יש תשעה חצי חודשים מר"ה, כרמז ללידת אדם, שהאדם בא לעולם כדי לתקן את העולם, להמליך את ה' בעולם כעין המתגלה בר"ה בו ה' קרוב ומתגלה כמלך). אולי גם ט"ו בשבט הוא ששה חודשים לאחר ט"ו באב, שהוא יו"ט בין השאר בשל: 'אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: יום שכלו בו מתי מדבר. דאמר מר: עד שלא כלו מתי מדבר לא היה דבור עם משה, שנאמר (דברים ב, טז) "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי", אלי היה הדבור' (תענית ל,ב). לכן רמז בט"ו בשבט שהוא ששה חודשים אחר שכלו מתי מדבר, שזה רמז שעכשיו הם הדור שנכנס לארץ, וזהו כמתגלה בט"ו בשבט – מצוות התלויות בארץ (שתלוי ביישובם של ישראל בארץ), וזה קשור לחיבור לתורה, שאז נעשה הדיבור עם משה בצורה שלמה יותר ('ביחוד וחיבה' [רש"י]), שכך מרמז בששה חודשים כרמז לתושב"ע, וכן 12 חצאי חודשים כרמז ל12 שבטי ישראל, שעכשיו ירדה מבנ"י גזרת הכיליון ולכן יש חיבור לתורה בצורה שלמה יותר.