"ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך" (בראשית מז,כט-ל). (ראה ב'מעשי אבות – ב', “אל נא תקברני במצרים”, את דברי מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן זצוק”ל זיע”א). '"אל נא תקברני במצרים" למה? שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים ויהיו מרחשות בתוך גופי, לפיכך אל נא תקרבני במצרים. ד"א: מפני מה בקש יעקב אבינו שלא יקבר במצרים? שלא יעשו אותו עבודת כוכבים, שכשם שנפרעין מן העובד כך נפרעין מן הנעבד, דכתיב (שמות יב) "ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים" ... ד"א: יעקב אמר שלא יפדו בי המצרים, הם משתחוים לשה ואני נמשלתי בשה, שנאמר (ירמיהו נ) "שה פזורה ישראל", ובמצרים כתיב (יחזקאל כג) "אשר בשר חמורים בשרם", וכתיב (שמות לד) "ופטר חמור תפדה בשה”, הוי אל נא תקברני במצרים. ולמה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת א"י? א"ר אלעזר: דברים בגו. רבי יהושע בן לוי אמר: מהו דברים בגו? (תהלים קיז) "אתהלך לפני ה' בארצות החיים". אמרו רבותינו שני דברים בשם רבי חלבו: למה האבות מחבבין קבורת א"י? שמתי א"י חיים תחלה בימות המשיח, ואוכלין שנות המשיח. ר' חנינא אמר מי שמת בח"ל ונקבר שם שתי מיתות יש בידו, שכך כתיב (ירמיהו כ) "ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ושם תמות ושמה תקבר", הוי יש בידו שתי מיתות, לפיכך יעקב אומר ליוסף אל נא תקברני במצרים. א"ר סימון: א"כ הפסידו הצדיקים שהם קבורים בחוצה לארץ? אלא מה הקב"ה עושה? עושה להן מחילות בארץ ועושה אותן כמערות הללו, והן מתגלגלין ובאים עד שהם מגיעין לארץ ישראל, והקדוש ברוך הוא נותן בהם רוח של חיים והן עומדין' וכו' (ב"ר צו,ה). רש"י הביא שלוש מהסיבות שמופיעות במדרש: '"אל נא תקברני במצרים" - סופה להיות עפרה כנים ומרחשין תחת גופי, ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות, ושלא יעשוני מצרים ע"א (ב"ר)'. (אולי הטעם שלא יפדו בו את המצרים, שרש”י לא הביא, קשור בעשותם אותו לע”ז וכך מתחברים אליו ונפדים בו, ולכן זה אותו טעם, רק שבדגש אחר). המהר"ל מסביר למה צריך את שלושת הטעמים, ומוסיף שאפשר גם בפשטות שלמדו זאת מהפס': '"אל תקברני במצרים" רוצה לומר אל תקברני בעפרם, מפני שסופה להיות עפרה כנים. "ונשאתני ממצרים" (פסוק ל) שלא אהיה עמהם מפני שיעשוני עבודה זרה, לכך תשאני משם. "וקברתני בקבורתם" (שם) במערה, מפני שכל המתים עתידים לעמוד מתוך המערה, שכן דרשו רז"ל במדרש. ורש"י סדר שני הטעמים יחד 'סופה להיות עפרה כנים' ומשום גלגול מחילות, דשניהם שוים משום צער המת, אבל בכתוב לא שייך לומר "וקברתני בקבורתם" ואחר כך "ונשאתני ממצרים"' (גור אריה; בראשית מז,כט). אולי אפשר שרמזו חז"ל את דבריהם על בסיס הפס' שיעקב מפרט את דבריו, שלא מסתפק שלא יקברוהו במצרים אלא מפרט שיקחהו ויקברהו במערת המכפלה: “ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם" (בראשית מז,כט-ל), והרי לכאורה פשוט שאם לא רוצה ליקבר במצרים איפה שבנ"י נמצאים, וצריך להעלות את ארונו לקבורה במקום אחר, אז ראוי להעלותו לארץ ולקברו במערת המכפלה שם מקום קבורתם של האבות, אז מדוע פרט את דבריו במפורש? לכן למדו חז"ל שרמז לו על הסיבות (וזהו שבפס' הראשון נאמר "אל נא תקברני במצרים" ומובן שלכן יעלו לא"י, ואז בפס' שני זה כעין הסבר לבקשתו. ובכ”א גם אם היה צריך לפרט את דבריו [שלא היה מובן מעצמו] אפשר שרמזו מתוך פירוט דבריו את טעמיו). הטעם הראשון הוא "ושכבתי עם אבתי", כרמז שארץ מצרים סופה להיות עפרה כינים, ולכן זהו ששוכב עם אבותיו ולא עם כינים שיהיו איתו בארונו. הטעם שני הוא "ונשאתני ממצרים" שרומז שמתי חו"ל לא חיים אלא בצער גלגול מחילות, ולכן זהו כרמז שישא אותו ממצרים לא"י, כעין בגלגול מחילות שנישאים ועוברים מחו"ל לא"י כדי לקום לחיים בא”י (שאי אפשר שיעמדו בחו”ל ולכן צריך קודם לישא אותם משם לא”י במחילות). הטעם השלישי הוא "וקברתני בקברתם", כמו שהם נקברו בקבר שקשור להיותם מזוהים עם ה', כך רוצה שקברו יהיה מזוהה כך ולא עם ע"ז חלילה – שלא יעשוהו ע"ז. שאברהם קנה את מערת המכפלה בקבורת שרה, וברקע לקניה אמרו לו אנשי המקום שהוא מזוהה עם היותו שליח ה' ("נשיא אלקים”): “שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מתך" (בראשית כג,ו). לכן רש"י הביא דווקא בסדר הזה, ומה שבמדרש מביאים את הטעם שלא יעשוהו ע"ז באמצע (כטעם השני), זה משום שסידרו ע"פ החומרה של טענותיו, שהטעם של כינים הוא הכי חלש, כיון שכמו שלבנ"י הכינים לא הזיקו כך גם לו הם לא יזיקו (ובפרט שהוא כבר מת כך שלא מפריע לו), וכן אפשר לעשות ארון אטום וכך לא יכנסו; הטענה של ע"ז חזקה יותר, אבל גם בה אפשר שאולי לא יעבדוהו, וכן אפשר שיחביאו את הארון וכך לא יעבדוהו כע"ז; ולכן הטענה השלישית היא הכי חזקה שגלגול מחילות בטוח יצטרך לעבור ממצרים בתחיית המתים, ולכן הובאו בסדר זה (או שהמדרש למד פס' כמו המהר”ל). או שזה ע"פ המצוי, שכינים היה רק שבוע ולכן זה הטעם הכי חלש, והטעם של ע"ז הוא תמידי, לכן חזק יותר, אבל זה רק בו, ואילו הטעם של א"י זה חל בכל מי שבחו"ל, ואף שאר האבות חיבבו בכך את א”י (כמו שאומר המדרש) ולכן זה הכי מצוי. במדרש משנת ר"א מובא הטעם שזה כדי שיודגש לבנ"י שארץ מצרים אינה מקומם, שהיא אינה קדושה, אלא דווקא א"י: 'חביב הוא יעקב אבינו, שגילה לו הקב"ה כל מה שעתיד להיות, שנ' "ושכבתי עם אבותי" [וגו']. מפני מה נשתדל יעקב אבינו לישא את עצמותיו ממצרים? כדי שלא ישבו השבטים במצרים, ויאמרו: אלולי [היא] ארץ קדושה לא נקבר בה יעקב אבינו' (משנת ר"א, יט). (נראה שאף בב"ר רמזו לזה שלכן מדגישים את הטעם שכל האבות חיבבו את א"י, ואם היה נאמר רק זה [דברי ר"א וריב"ל] אז היה מובן שזה בשל מעלת א"י הקדושה, שרק היא קדושה). נראה שזה נלמד מהאמירה של יעקב בהתחלה: “ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים", שמשביעו בשבועה ששם את ידו תחת ירכו, שזה במקום המילה, מעבר לפשט שכך זהו שבועה חמורה, עדיין תמוה למה לא השביעו בנקיטת חפץ? לכן נראה שזה בא כרמז להמשכיות של זרעו (שזהו איבר הברית) ועל החיבור לקב"ה (כברית מילה), שהחיבור השלם לקב"ה זה דווקא בא"י, ואת זה רצה להנחיל לזרעו אחריו; ולכן השביע את יוסף דווקא בצורה שכזו. וכן אמירתו "אם נא מצאתי חן בעיניך", כרומז שזה עניין של נשיאת חן וראיה, שכך בנ"י כשיראו שיעקב קבור במצרים אז ארץ מצרים תמצא חן בעיניהם לגור בה (וכן חסד ואמת שייך דווקא בקבורה, שזהו חסד של אמת שאינו מצפה לגמול, שבזה מרמז שזה קשור לעניין שאחר מותו, וכרמז שזה דבר שיש בו חסד ואמת, שזהו נחלת א”י, שה' נתנה לנו ולכן מצד האמת היא שלנו [שראויה לנו], אבל גם נתינתה לנו זהו חסד, כיון שנחלת א”י היא בגדר מתנה [ברכות ה,א] בשל מעלתה; כך שמרמז שרצה להראות לאחר מותו את מעלת א”י). נראה שבשלושת הטעמים שמביא רש"י והמדרש יש רמז למעלת א"י, שבעומק של שלושת הטעמים זהו טעמו שרצה להראות לצאצאיו את מעלת הארץ שלא יחשבו שארץ מצרים קדושה כיון שנקבר בה (ולכן טענותיו זה ע”י טענות מה יקרה אם יקבר במצרים). במכת כינים נאמר ע"י החרטומים: "ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלקים הוא" (שמות ח,טו), שזהו כרמז למעלת הארץ שכאן נפגשים בחיבור שלם לקב"ה, ולכן כאן זהו מקום הנבואה שבה מוכח גילוי ה' (כעין שהוכח שזה אצבע אלקים). אין מתי חו"ל חיים אלא דרך א"י, שמתגלגלים לכאן כדי לקום, כיון שכאן זהו מקום הקדושה – גילוי חיי קודש בשלמות זה דווקא בארץ, ולכן דווקא כאן קמים לתחיה. והטעם שלא יעשוהו ע"ז רומז לכך שבחו"ל זהו כעין עובד ע"ז: 'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). כך מביא שלושה דברים שמרמזים על הקדושה השלמה שהיא דווקא בארץ, שזה מוכיח שרק כאן זהו ארץ הקודש (שזהו שלוש ראיות להוכיח זאת, כדין חזקה).