הרב שי טחן

רבים מאחינו בני ישראל רואים את הנעשה בתקופתינו כסימן והוכחה שהנה משיח בא.
ומחמת כן ישנם כאלו שמתנגדים למלחמה מעוצם אמונתם שאכן המשיח עומד להתגלות מיד, ולכן למה להילחם בחינם.
האם יש מן האמת במחשבה זו?

בספר שיעורי תורה לרופאים לגר''י זילברשטיין שליט''א (ח''א עמוד 163) נשאל על חולה הסובל מגידול ממאיר ל''ע המתפשט בגופו, והרופאים קבעו שתוך עשר שנים ודאי ימות אם לא ינותח כעת. אמנם החולה מסרב להינתח בנימוק שהוא מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח והוא מצפה לו בכל יום שיבוא, וממילא כשיבוא הוא יתרפא. ושאלו הרופאים את הרב אם יש ממש בדיעה זו?

הגר''י זילברשטיין בתחילה חשב שיתכן שהחולה אכן צודק, שכך עולה מדברי הנודע ביהודה (יו''ד מהדו''ק סי' פט), שנשאל על קהילה שקנתה קרקע לקברות אך לא לצמיתות אלא למאה וחמישים שנה בלבד, ואח''כ תחזור הקרקע לבעליה הנכרים לחרישה או לבנין. ועתה קמו בניהם אחריהם ורצונם לקנות קרקע אחרת שתהא לקנין עולם, ולפנות את הנקברים בקרקע הראשונה על מנת לקברם בקרקע החדשה.
וכתב הנודב''י לאסור זאת מכמה טעמים. ואחד הטעמים הוא כי יתכן שהמשיח יגיע בנתיים עד שיעברו אותם מאה וחמישים שנה ונזכה לתחיית המתים, ונמצא שגרמו למתים בזיון בחינם.
ואם כן על פי דברים אלו נמצא שאכן טענת החולה נכונה ביסודה.
ועוד כתב ראיה מהגמרא (ע''ז ט,ב): "א''ר חנינא, אחר ארבע מאות שנה לחורבן הבית, אם יאמר לך אדם קח שדה אלף דינרים אחת לא תיקח". ופרש''י שהיא קץ הגאולה ותקבץ להר הקודש לנחלת אבותיך, ולמה תפסיד הדינר. הרי שחז''ל מורים לנו לנהל ארחותינו על פי האמונה שמשיח יכול להגיע בכל רגע ממש.
אולם הגרייש אלישיב זצ''ל דחה את הדברים האלו בטענה שיש חילוק בין הנידונים, שבדין הקברים אחר שכבר המתים נקברו אין לנו לעשות מעשה כדי לפנותם ממקום קבורתם בגלל חשש ביזיון שיהיה לאחר שנים רבות, ועל זה אנו אומרים שמא עד אז כבר יחיו המתים. אולם שונה הדבר בענייננו שהאדם מצווה בעת הזו על בריאותו שנאמר ''ונשמרתם מאד לנפשותיכם'' ( דברים ד,טו), ואם אינו שומר כעת על בריאותו הרי הוא עובר על זה. ואין זו שמירה מעולה כשחלה ואינו רוצה להתרפאות מתוך תקווה שמא המשיח יבוא במהרה, כי יש לחשוש אולי לא יזכה לכך, ולא זו היא השמירה שציוותה התורה.
זאת ועוד שכתב הרמב''ם (פי''ב מהלכות מלכים ה''א) דבימות המשיח לא ישתנה דבר מטבע העולם, ואין לדעת אם תהיה לו הזכות להתרפות ממחלתו, ולכן מוטל עליו החיוב כעת להתרפא.

והנה דברי הגרי״ש אלישיב הנ״ל שאולי לא יזכה החולה לראות את בואו של משיח צדקנו ולכן חייב לדאוג להתרפאות כעת, נראים כחולקים על מה שכתב הרב משה פינשטיין זצ''ל באגר''מ (או''ח ח''ה סי' ח' ) שחובה להאמין בכל יום שהמשיח יגיע היום. וזה לשונו: "שלכן מצד אמונתנו הטהורה יכול [המשיח] לבא בכל רגע ורגע. ולזה משמע שאיכא חיוב לצפות יותר מחשיבות ספק... אלא הוא משום דהחיוב בכל יום ויום לצפות כעין וודאי שיבא היום״.
וכך גם מובא בשם הרב מבריסק (הרב יצחק זאב סאלאווייצ'יק זצ"ל, בליקוטי הגרי''ז ח''ב עמוד פ''א), שחיוב האמונה בביאת המשיח הוא לא רק שיבוא אי פעם, אלא החיוב הוא גם לחכות לביאתו, והיינו להאמין שהנה ממש היום הזה הוא בא, אבל אם מאמין בביאתו, אולם מסופק מתי יבוא הרי חסר לו באמונתו.

אכן בהתבוננות בהרבה ממאמרי רבותינו הדברים נראים לכאורה כסותרים דעתם זו, שנראה שאין המצווה להאמין שהמשיח יגיע דווקא היום, אלא שהמצוה היא להאמין במשיח ולא להתייאש מאמונה זו, דהיינו שיש להאמין שהמשיח אכן יגיע אי פעם, אולם אין חיוב להאמין שיבוא דוקא היום.
ואין להוכיח מהכתוב בסידורים (בנוסח אשכנז וספרד) בי''ג העיקרים הנאמרים כל בוקר: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואע''פ שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא", (ואין זה הנוסח המובא בסדורי עדות בני המזרח, ששם כתוב: הרי אני מאמין באמונה שלמה בי''ג עיקרים וכו' ושיבוא מלך המשיח, ולא כתוב 'בכל יום'), דיש לידע שבפשטות התיבות 'בכל יום' נמשכים אחר מה שאמר 'אחכה לו', דהיינו שבכל יום אחכה לו, אולם אין התיבות הולכות אחר מה שנאמר בסופו 'שיבוא', כאילו הכוונה היא שהריני מאמין שיבוא היום.
וההוכחה לזה ממה שכתוב 'שיתמהמה' בלשון עתיד, שאם היה הכוונה להאמין שיבוא היום הוי ליה למימר 'שהתמהמה' בלשון עבר.

ועוד שדברים אלו מקורם מהנביא (חבקוק ב,ג): "כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה לוֹ, כִּי בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר". ומלשונו ניכר בעליל שאין מוכרח שיבוא היום, מהא דכתב לשון עתיד 'שיתמהמה' וכמו שהסברנו לעיל, ועוד שלשון 'עוד חזון למועד' מכוונת לעתיד.

וכמו כן יש להוכיח מכמה מקומות שהאדם אינו מחויב להאמין שהמשיח יבוא היום.
הנה בספרי הנביאים מובא (דניאל יב,ד): ''ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עת קץ, ישטטו רבים ותרבה הדעת'', ופירש הרלב''ג: ''ואתה דניאל סתום הדברים-

שלא תוסיף בהם ביאור על מה שנזכר. וחתום בזה האופן זה הספור שישאר סתום וחתום עד עת קץ,

 שישוטטו רבים להבין אלו הדברים ותרבה הדעת אז. ואז יודע פירוש אלה הדברים, כי עם מה שמתחדשים, אז יישירו לעמוד על כוונת  אלו הדברים''. והנה לפנינו שהקץ היה רחוק מהם ולא היו מצווים להאמין שהמשיח מגיע באותו היום.

וכנ״ל מובא בדברי הגמרא (סנהדרין צז,ב): "תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים כיון שהגיע את הקץ ולא בא שוב אינו בא. אלא חכה לו שנאמר אם יתמהמה חכה לו".
ופרש''י תיפח נפשו של מחשב הקץ שלא היה לו לכזב ולומר כיון שהגיע וכו'
והכוונה שהזהירו חז''ל לא לחשב קיצין מטעם הנ''ל, ואם היינו חייבים להאמין שיבוא היום, מה שייך חישוב קיצין לעתיד. אלא על כרחך שחובותינו היא רק לא להתייאש מבואו.
ועוד שזמן הקץ מובא בספר דניאל וחישבוהו תנאים ואמוראים (כמובא בגמ’ סנהדרין הנ״ל), וכן כמה מרבותינו הראשונים (רש''י, דניאל פ''ז, פסוק כ"ה ופרק ח', פסוק י"ד. רמב''ן ספר הגאולה, בשער ד'. אברבנאל במעייני הישועה ועוד). ואיך נתנו זמן לקץ אם החובה היא להאמין שיבוא היום.
ואין להקשות איך חישבו הקץ כנגד מאמר חז''ל, שי''ל שסברו שהאיסור הינו רק במקום שהקץ רחוק, ולכן על מנת שהעם לא יבואו לידי יאוש אסרו חישבו הקיצין, אולם השתא שהקץ קרוב והעם לא יתיאשו בחישוב הקץ, אין איסור. וכן כתב הרמב''ן בספר הגאולה (שער ד'), וע''ש עוד תירוצים לזה.
ועוד איך יקיים המצוה להאמין שיבוא בימי שבתות וימים טובים, והרי אמרו שודאי אין משיח בא בימים אלו (ערובין מג,א): "הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים", ופרש''י דודאי לא אתי משיח האידנא.
ועוד איך יתקיימו הרבה מאמרי חז''ל כגון מה שאמרו (בסנהדרין צז,א): "אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות", ואיך האמינו שיבוא משיח באותו היום כל עוד המלכות לא נהפכה למינות. או מאמר חז''ל שם: "דור שבן דוד בא בו, בית הוועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן יאשם, ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת הסופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני כלב, והאמת נעדרת". וכהנה מאמרים למכביר.

וכן ברור מדברי הירושלמי (תענית פ''ד,ה) שאמרו לרבי עקיבא: "יעלו עשבים על לחייך ועדיין אין בן דוד בא".

ובגמ' (ראש השנה יא,ב): ''בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל", ובמכילא דרבי ישמעאל (יב,מב): ''לעתיד לבא אין נגאלים אלא בתשרי''.
ואיך יהיו זמנים מסוגלים עד שאמרו 'אין נגאלים' בזמנים אחרים אם חייבים להאמין שיבוא היום.
ובגמרא ירושלמי (תענית ג) מובא: ''רבי ליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם שנאמר (ישעיה ל טו): ’בשובה ונחת תושעון’''.
וכנ״ל בגמ' בבלי (סנהדרין צז:): ''ר' אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין, אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין? אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב''
ומה יעשה אדם ביום שעדיין לא עשו בו ישראל תשובה, ועדיין לא העמיד להן הקב''ה מלך שגזרותיו קשות כהמן?
וכאלה מאמרי חז''ל רבים המפוזרים בש''ס ומדרשים.

והנה באמת קשה לומר שיש חיוב להאמין שהמשיח יבוא היום שהרי לא מצאנו כן בשום מקור לא בתורה, ולא בנביאים וכתובים, ולא באחד מן הראשונים ודבר זה בעי תלמודא, ומצוה לישב דעת הגר''מ פינשטיין והרב מבריסק.  

ונראה לומר שהראיות שהבאנו לעיל היו לפני הקיצים האפשריים, פירוש ישנם זמנים שהם מסוגלים לביאתו של המשיח, ועד אז אמנם אין מוכרח שהמשיח יבוא, אבל אחר כל אותם זמנים כבר יתכן שיבוא בכל יום, ולכן אין כבר העיכובים מכל הראיות שהבאנו לעיל. ובאמת שבעל האגר''מ רמז כן בתחילת דבריו שכתב שכבר עברו כל הקיצים שאמרו אף גדולי עולם.

ועוד יתכן לומר שלא אמרו להאמין בודאות שיבוא היום, וכמדויק מדבריו שיש לצפות 'כעין ודאי'. ויש להוכיח כן שהרי גם הם ודאי מודים שיש לאדם לנהוג כמנהגו של עולם. ולדוגמא ברור שחייב אדם לצאת לפעלו ולעבודתו עדי ערב, ולא יתכן שנאמר שאין לו צורך לעבוד ביום זה מחמת שהמשיח מתגלה היום, אלא עולם כמנהגו נוהג, ואין זה סתירה להא שחייב להיות בלבבו אמונה חסרת ספיקות שהמשיח מגיע היום.
וההסבר הוא שכך ציוה הבורא שיש לאדם לנהוג בהא כאילו ישנם שני דינים.
א.אמונה בלבבו שהמשיח מגיע היום ממש.
ב.לנהוג בהנהגת מעשיו כאילו 'עסקים כרגיל', למרות שמאוד יתכן שהיום הוא היום המיוחל.

סיכום: למעשה ודאי יש לנהוג כמנהג העולם ולצאת למלחמה, ובו זמנית להתחזק באמונה שאף על פי שהמשיח התמהמה יש לחכות לו שיבוא.