הברכה במשפחה גדולה

נכתב על ידי mose67, 13/4/2014

סוף מעשה במחשבה תחילה

הצהרה אישית על החזון והיעדים אשר מדריכים אותך בעולם התורה
"ב''ה מתכון לבן גאון (או לישיבה שמייצרת גאונים) בעקבות המצב שאנו רואים הרבה נושרים מישיבות ומהיהדות לדעתי צריך לעשות שינוי רציני (מי שפוחד משינויים יעשה זאת לפחות עבור הנושרים) הישיבה תחלק את 8 שעות הלימוד כך: עיונא, גירסא, משניות ותויו''ט, מדרשים, טור וב''י, שו''ע ונ''כ, חומש ומפרשי מקראות גדולות, נ''ך ומפרשי המקראות גדולות. בנוסף לכך: כל יום א' יהיה שעה עם מומחה לציצית (איך קושרים, מנהגים, מה פוסל וכו') תפילין, שעטנז, שופר, סימני עופות טהורים וכו' כל שבוע מצוה אחרת. כל יום ג' מומחה ליהדות פולין או טוניס או ברסלב או תימנים מי היו תולדותיהם רבותיהם ספריהם וכו'. כל יום ה' מומחה לניגוני חסידים ובקשות ופיוטי עדות כל שבוע עדה אחרת. בטוחני שכל הלומד בישיבה זו אהבתו לתורה וידיעותיו ישמרוהו נטוע חזק ביהדות וגם אם ינשור חלילה אז היהדות תהיה נזכרת במוחו כחוויה נפלאה."
mose67 (‏יום שני ‏01 ‏ינואר ‏2018)

 ב''ה  

                     (נא להפיץ זאת ברבים)

 

                        הברכה במשפחה גדולה

כאשר מגיע הזמן שבו יוצאים הילדים מרשות הוריהם, נישאים ומקימים בית לעצמם – נשארים ההורים לבד בבית. מובן שהם חפצים ומשתוקקים לבקר בבתי ילדיהם, לראות את הבנים והבנות ואת הנכדים שנולדו להם ולשמוח באושרם. אם הגבילו את עצמם בשעתו לילד אחד או שנים – אין להם ברירה אלא להסתפק בביקור אחת לחצי שנה. ביתר הזמן הם נאלצים לשבת בביתם. הם אינם יכולים לבקר אצל אותו בן או בת לעתים תכופות, שהרי הפסוק אומר ''הוקר רגליך מבית רעך''. ככלות הכל, לבן ולבת יש עיסוקים משלהם וחיים משלהם וההורים אינם יכולים לשבת בבתי ילדיהם כל הזמן. נאלצים אפוא ההורים להישאר בבדידות בביתם, מבלי שיהיה להם עם מי לשוחח, למי לספר דברים, עם מי להתחלק בחוויות וכיוצא בזה.

לעומת זאת, אם לא הגבילו ההורים את עצמם בהבאת ילדים לעולם וזכו ללדת ולגדל ילדים רבים – כי אז אין להם כל דאגה: הם יכולים לבוא לימים אחדים לילד זה ואחריו להתארח כמה ימים אצל ילד שני, וכך לבקר במחזוריות בבית ילדיהם הרבים, מבלי שיצטרכו לחשוש שמא יהיו לטורח על מישהו...

הבנים והבנות, עם ילדיהם, גם יבואו אליהם מפעם לפעם, וכל המשפחה הגדולה תשב יחד אל השולחן, ויהיה זה כפי שאומר הפסוק: ''ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך ובתך'' הסב והסבתא ישאבו איפוא מלא חופניים נחת ושמחה מילדיהם ומנכדיהם!

כך מבטיחים ההורים לעצמם שנים רבות של אושר וסיפוק וחוסכים מעצמם הרבה רגשות צער וחרטה, כפי שיש לאותם הורים שבגלל חישובי רגע צמצמו במו ידיהם את אושרם לאותם שנים שיהיו זקוקים לזה כל-כך.

  טענה: יש לאפשר לאישה לנוח היטב לאחר ההריון והלידה. לכן יש לעשות מאמץ שבין הריון אחד למשנהו יהיה פסק זמן רציני. כך תהיה האישה נינוחה ורעננה, ויחסיה עם הבעל והילדים יהיו שלוים ורגועים יותר.

השיקול הוא שיקול והטענה טענה, אך הבה נראה את פני-הדברים במציאות. על פי הטענה הזאת היו האמהות שנתברכו בילדים רבים צריכות להיות אומללות, סחוטות, עצבניות, חיי המשפחה שלהם היו צריכים להיות מעורערים, חס ושלום. ואילו למעשה אנו רואים שההפך הוא הנכון: המשפחות שאינן מתערבות בדרכו של הקדוש-ברוך-הוא ושזכו לגדל ילדים רבים – מאושרות הרבה יותר, הן בגשמיות והן ברוחניות, מאותן משפחות שלטובת האשה והילדים, כביכול, צמצמו את ברכת ה' לילד אחד, שנים או שלשה. האמהות במשפחות הגדולות מלאות אושר וסיפוק, הן פורחות ומקרינות שמחת-חיים וחום אנושי דווקא בזכות הילדים הרבים שזכו לגדל.

טענה: פסק זמן בין ילד לילד דרוש גם לטובת הילדים. כך יש להורים אפשרות להעניק לכל ילד את תשומת-הלב ולחנכו כראוי. ובכלל, מבחינה פסיכולוגית-חינוכית כדאי שלא תהיה צפיפות בין ילד לילד.

טענה זו בטעות יסודה. היא מתעלמת, ראשית-כל, מהעובדה, שככל שהאישה צעירה יותר, גדלים הסיכויים ללידת ילד מושלם יותר. כל איחור ועיכוב מפחית אפוא את הנתונים הטבעיים ללידתו של ילד בריא ומוכשר יותר. מהבחינה החינוכית – המציאות מוכיחה, שדוקא החיים בצוותא, במסגרת המשפחה הגדולה, תורמים רבות להתפתחותו של הילד ולחינוכו. הילדים הגדולים לומדים לקבל אחריות בגיל צעיר יותר ואילו לקטנים יש ממי ללמוד ובמי להעזר, נוסף על ההורים. האוירה הכללית בבית כזה גם בריאה ומאושרת יותר בזכות הילדים הרבים הממלאים אותו. אין ה'תועלת' החינוכית הנובעת מכך, שבמשפחה קטנה יש להורים יותר זמן עבור הילד, יכולה לעמוד מול התועלת החינוכית הגדולה של החיים במשפחה גדולה.

טענה: הדאגה לגידולם של ילדים רבים והזמן הרב שבדבר דורש מצמצמים את אפשרויותיהם של ההורים לעסוק בדברים חיוביים שונים לטובת היהדות ולטובת האנושות. על-כן יש להסתפק במעט ילדים ולהותיר פנאי ומרץ לפעילות בעולם.

 מצב היהדות והאנושות מטריד את הקדוש-ברוך-הוא לא פחות מכפי שהוא מעסיק את האיש הזה ואת אשתו. אם אף-על-פי-כן הוא מחליט להצטרף כשותף שלישי ולברך את בני הזוג בילד נוסף – הרי שהוא סבור, כי הטובה שתצמח לעולם מלידת הילד הזה גדולה מהטובה שיוכלו הוריו להביא בלעדיו.

אולי הילד הזה שייוולד, כשהוריו יחנכוהו כראוי על ברכי התורה ומצוותיה, יהיה בבגרותו מנהיג דגול שתרומתו בהפצת היהדות ובעשיית צדקה וחסד תהיה גדולה לאין-ערוך ממה שהוריו עשויים להועיל. אם-כן, למען טובת היהדות והאנושות כדאי להורים לקבל את ברכת ה' ולגדל ולחנך את הילד הזה במיטב כוחותיהם.

  טענה: ריבוי ילדים מטיל עול כלכלי כבד על ההורים ולא תמיד הם יכולים לעמוד בו. משום כך עליהם להשתדל ללדת ילדים רק על-פי יכולתם הכלכלית. אין הרבה כסף – אין הרבה ילדים.

אפילו לו היתה טענה זו נכונה, והילד הנוסף אכן היה מחייב לרדת מעט ברמת-החיים, לא היה אפשר אפילו לכנות זאת כהקרבה נוכח ההנאה הרבה שהילד מסב להוריו ולמשפחה כולה. קשה להבין כיצד יכולים הורים לוותר על האושר והשמחה שהם יכולים להפיק מעוד ילד או ילדה בשל חישובים כאלה. אבל לאמיתו של דבר, טענה זו אינה נכונה מבחינה עובדתית.כל ילד נוסף שמצטרף למשפחה, לא זו בלבד שאין הוא מצמצם את אפשרויותיה הכלכליות, אלה להפך – הודות לו זוכה המשפחה כולה להרחבה בפרנסה ובכל שאר הדברים. בתלמוד נאמר שכאשר נולד תינוק – נולד כיכרו [כיכר הלחם שלו] עמו. דווקא בגלל העובדה, שעכשיו צריכים בני-הזוג לפרנס ילד נוסף – יתן להם הקדוש-ברוך-הוא ברכה יתרה ופרנסה ביתר הרחבה.

בלידת ילדים יש יסוד על-טבעי גלוי: עצם הכח הזה ללדת ילדים, שגם הם יוכלו לפרות ולרבות וכך עד אין סוף ובהתחדשות מתמדת – זה ביטוי גלוי לכח האין-סוף המתגלה בבריאה, כאשר הכח הזה מתגלה בעולם – אין הוא מצטמצם רק ללידת הבן או הבת. הוא מוצא את ביטויו בכל התחומים ובכל השטחים לכן מביאה לידת בן או בת ברכה לכל המשפחה. הברכה מתבטאת בכל תחום של החיים, החל מהרחבה בפרנסה, בריאות, אושר ושלווה להורים ולבני המשפחה, וכלה בהרחבה וגילוי חסד הבורא לעולם כולו.                            

אחת הטעויות היסודיות שעליהן בנוי תכנון המשפחה היא ההנחה, שאין לידת הילדים תלויה אלא בהורים וכי בכל זמן שירצו יוכלו ללדת את הילד או הילדה. זו טעות מרה הנובעת מאי הבנה בסיסית בתהליכי ההריון והלידה, והיא עלולה לעלות במחיר יקר. חכמינו-זכרונם-לברכה  אמרו, שבלידת ילד נוטלים חלק שלשה שותפים: האב, האם והשותף השלישי – הבורא. מהתורה אנו למדים, (ברכות ז.) שכאשר הקדוש-ברוך-הוא רוצה להעניק לאדם דבר-מה ואילו הוא מסרב לקבלו באותו רגע, הרי גם אם יתחרט לאחר מכן וירצה לזכות באותו דבר – עלול להיווצר מצב שהקדוש-ברוך-הוא אומר ''כשרציתי – לא רצית, עכשיו שאתה רוצה – איני רוצה''.

גם מהבחינה ההלכתית אין מקום להשתמש באמצעים שימנעו את ההריון והלידה. רק במקרים מיוחדים מאד ובתנאים מסוימים מאד אפשר להשתמש באמצעים הללו, אך לשם כך יש לפנות אל הרב ולברר שאכן אלה המקרים שבהם התורה מתירה את הדבר. ומובן שאין הכוונה, שבני הזוג, שלדעתם הם מקרה מיוחד, יתחילו להפעיל לחצים על הרב עד שיסחטו ממנו את ההיתר. אם הם אכן רוצים לנהוג כפי רצון הבורא בתורתו – אין הם צריכים אלא להביא לפני הרב את העובדות. אם בכל-זאת ימצא הרב כי אין הסיבות מצדיקות את ההימנעות מלידת ילדים – עליהם לקבל את פסק-הדין בשמחה ולדעת, שלטובתם הגשמית והרוחנית עליהם להשתדל להביא לעולם עוד ילד יהודי ועוד ילדה יהודיה ולראות בזה את הזכות והברכה הגדולים ביותר.

לאמיתו של דבר, ענין זה, של לידת ילדים, אינו ענינם הפרטי של ההורים בלבד. השיקולים שצריכים לבוא בחשבון אינם מצטמצמים להיבט הצר של סיפוק, אושר ועונג להורים. יש לזה גם השלכות רציניות המגיעות מעבר לטובתם הפרטית של ההורים. חכמינו-זכרונם-לברכה אמרו, שאין בן דוד בא עד שיבואו לעולם כל הנשמות המצויות באוצר-הנשמות. גאולת ישראל והעולם כולו קשורה אפוא בנכונותם של הורים להוליד ולגדל עוד ילד יהודי, עוד ילדה יהודיה. כל ילד נוסף שבא לעולם מקרב את הרגע שבו ייכלו כל הנשמות שצריכות לרדת לעולם ובכך הוא גם מקדם את רגע הגאולה השלימה. איש מאיתנו איננו יודע, כמובן, איזו היא הנשמה האחרונה, שלה ממתינה הגאולה. כל אישה יהודיה צריכה להתבונן בענין זה ולהיות מודעת לאפשרות, שאולי הילד הזה שתזכה ללדת, הוא זה שבו תתלבש אותה נשמה אחרונה, ועם לידתו תבוא הגאולה.

[מלוקט משיחות הרבי מליובאוויטש]

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע