מהתנ"ך לפוליטיקה הישראלית: דן - הפלשתים הישראלים. (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי א אזרחי, 27/6/2023
לחידוש זה נוספו הערות המופיעות לאחר החידוש
פורסם גם כאן
זהו הרעיון המעצב של התרבות המערבית, במילה אחת - חופש. כל עיר היא ישות מדינית בפני עצמה שמצטרפת לקואליציה אך ורק מפני שמשתלם לה, לכן התפלגות ואיחוד הם אופיינים לתרבות המערבית.
הפלשתים הם קואליציית שבטים מערבית שהיגרה לדרום ארץ כנען בערך בעת כניסת ישראל לארץ, שמם ניתן להם על שם אזור זה, "פלשת", ששמו ניתן לו מפני יושביו הקדומים, הפלשתים בימי אברהם, על אלו או אלו נאמר במקרא שיצאו מתחת שלטון זר ב"כפתור" (כרתים). דבר מעניין הוא שלפלישתים אין מלך, אלא 5 ערים עצמאיות המנוהלות ע"י "חמשת סרני פלישתים", מאפיין נוסף של דמוקרטיה מערבית.
נחלתו של שבט דן לחוף הים התיכון ובסמיכות לפלשתים, מסיפורו של שמשון אנו למדים עת הקשרים הקרובים ביניהם, אף היציאה של חלק מבני דן להקים מושבה בצפון היא מאפיין של התרבות המערבית..
בשירת דבורה נאמר "ודן למה יגור אניות" כמחאה על אי השתתפותו במלחמת לבנון השנייה, היא מלחמת סיסרא. בניגוד לאשר שנאמר עליו "ועל מפרציו ישכון", דן מצויין כמי שממש גר באניות ולכן לא השתתף במלחמה.
יגאל ידין זיהה את שבט דן עם ה"דנאים" שהם יורדי-ים במיתולוגיה היוונית, באגרות אל-עמרנה מוזכרים ה"דנונה" שפלשו לכנען יחד עם הפלשתים, לאחר הפלישה נעלמו ה"דנאים", לכן הציע ידין ששבט דן זהה עם הדנאים. ידין סבר שהם לא נעלמו, אלא הגרו צפונה, אל אזור תל דן, הפכו לשבט דן והצטרפו לשבטי ישראל.
ניתן לטעון טענה דומה מבלי לסתור את פשט הכתובים: חלק משבט דן הפך יורד-ים והצטרף לפלשתים בזמן שעבוד מצרים, מסביר את מיעוט מספרו במדבר, בעת כיבוש הארץ חזר דן לארצו וחבר לעם ישראל אך המשיך להיות יורד ים, לגור בסמיכות אל הפלשתים ולהיות קרוב לתרבותם. זו נבואתו של יעקב "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" כנגד החשש שידבוק בפלשתים עת יבואו לכבוש את ארץ כנען.
דן חובר לעם ישראל במאבקו על ארצו ושחרורו מידי הכובש המערבי, דן לוקח את ה"חופש לעצמי" שבבסיס המערביות ומפנה אותה אותה גם כלפי חוץ, מבקש חופש לא רק לעצמו אלא לכל העולם. כמו לוחם חופש, שמשון מושיע את ישראל מיד פלשתים המושלים בם על ידי טרור.
עת חזר ישראל לארצו התהפכו היוצרות והוא נהיה הכובש המערבי ששוכן על רצועת החוף ושולט באוכלוסיית הרי יהודה ושומרון, על כן מעטים מבני דן המודרני, באינסטינקט, שמו לנגד עיניהם את המלחמה בכיבוש.
אוסלו לא היה רק היפרדות מיהודה ומהשומרון, אלא היפרדותה האידאולוגית של "מדינת תל אביב", השוכנת בנחלת דן, מהמשיחיות והלאומנות, מיוסף ויהודה. מדינת חופש גלובלית בין חדרה לגדרה.
הריוויזיה הדנית לא נמשכה שנים רבות, בצעד של "רגישות ונחישות" הגיע דן אחר, דן חלוץ, וניתק את עם ישראל מלב חבל פלשת. מהלך זה היה נסיגה טקטית לימין ונסיגה אסטרטגית לשמאל, עם ישראל והעולם הבין מי הם הפלשתים האמיתיים ומי בעלי האדמה.
(בהיפוך תפקידים, אותו דן חלוץ אף יצא למלחמת לבנון השנייה המודרנית, מתקן את חוסר השתתפותו במלחמת סיסרא. לעומתו, ברק, מי שהוציא את ישראל למלחמת סיסרא, בימינו הוא זה שהוציא את ישראל מלבנון.)
מאז מחפש לו רעיון החופש הדני את מקומו בעם ישראל, אט אט מוצא לו את מקומו הראוי בתוך המסגרת הלאומית, עדיין מתנגד לשלטון על זרים אך מציע פתרון נגדי: להפוך את הזרים לחלק מהאומה.
אם פתרון זה יתבצע באופן טהור הוא ימיט חורבן על הלאומיות ועל החזון המשיחי, על כן זוכה להתנגדות חריפה מימין עד כי יתאים עצמו אליהם באמצעות שתי דרישות נוספות: נאמנות, וקבלת שבע מצוות בני נוח.
מלאכת החיבור בין השבטים אינה משימה קלה, לשם כך יש שבט שזוהי מלאכתו, הרי הוא שבט נפתלי. (במאמר הבא).
תוספות, הערות והארות על החידוש:תיקונים:: "עת הקשרים" = "על הקשרים". "מיעוט מספרו" = "ריבוי מספרו"
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
עם זאת, אין שינוי במסקנות המתבקשות והתכנים המהותיים והרעיוניים גם בהתאם לזאת.