מעלין בקודש ואין מורידין ,
נכתב על ידי izik28, 3/5/2023
בסד
ד"ת לעלון שבת אמור לע"נ יצחק בן סניורו , סניורו בת אסתראה ,ואריה בן שבתאי ז"ל
" מעלין בקודש, ואין מורידין."
------------------------------------------------------------------
אמור
" ויאמר ה"אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו" , מדוע התורה כותבת פעמים את המילה אמור - ואח"כ ואמרת? , הירי ידוע שהתורה מקצמת במילים .
בעל הטורים מפרש," אמר אל הכהנים. סמך אזהרת הכהנים שלא יטמאו לאוב שגם בו נאמר אזהרה שלא לטמא בו א"נ שלא יטמא הכהן למת כשירצה לשאול באוב שצריכין ליטמא כששואלין בו א"נ להכי סמך אמור אל הכהנים לאוב וידעוני שאם תאמרו ממי נדע העתידות הרי לא נדרש באוב וידעוני לכך סמך לו אמור אל הכהנים הרי לך כהן שישאל לך באורים ותומים. והכי איתא בתנחומא ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני זה שאול ואשה בעלת אוב וסמך לו אמור אל הכהנים. אמרת הם אותיות אמרו"ת טהורות. אמור ואמרת אמירה ראשונה כדי שלא ליטמא במת ואמירה שניה לטמא למת מצוה"
אש זרה
האם יש קשר בין הדיבור והאמירה וכל עניין הישמרות מהטומאה? אכן כן .
הפ"ס, "ויקרא אל משה וידבר ה" אליו מאהל מועד לאמר", מראה לנו את החיבור בין הקריאה לאמירה כפירוש רשי, "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" - לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חבה לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שנאמר "וקרא זה אל זה", אבל לנביאי האומות אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה שנאמר ויקר אלהים אל בלעם. הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין יכול אף להפסקות היתה קריאה ת"ל וידבר לדבור היתה קריאה ולא להפסקות ומה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין ק"ו להדיוט הלומד מן ההדיוט", מפאת קדושת ה" רק משה שמע את דבר ה" ולא ישראל כבעשרת הדברות..
נדב ואביהוא נהרגו שהקרבו אש זרה , על מעשה זה מסביר רבנו בחיי " ויתנו בהן אש וישימו עליה קטורת". על דרך הפשט החטא שנענשו בו נדב ואביהוא הוא שהביאו אש זרה מן החוץ, כי משפט הקטרת היה לקחת אש מן המזבח ולהקטיר בו את הסממנין, שנאמר: "ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח", והם חשבו שהאש של מזבח היה צריך לעצמו לכלות הקרבן, ועל כן הביאו אש מן החוץ, והיה זה עבירה בידם, כי היה נראה מעוט אמונה שהרי האש יורדת מן השמים, ועל שהחלישו בלבם כח הנס ובעיני רואיהם נענשו, כי היה קצת חלול השם בדבר, כך פירש הראב"ד ז"ל.
אוסיף כי נדב ואביהוא זלזלו בכבוד של ה" כיון שאומנם כווונת הייתה טובה ,להדר בקודש ,אך המעשה היה שנראה שהאש שיורדת על המזבח מהקב"ה אינה טובה דיה ודרושה תוספת אש אחרת , מה שגם למותם בגלל חלול ה"
לג בעומר
נציין בשבוע הבא אל לג בעומר בו אנו מציינים את פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי ,שגילה עם פטירתו את סודות הזהר הקדוש , שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם: רבי מאיר, ורבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה,אך על מה השמחה למעשה ? אומנם הטעם להפסקת האבלות בל"ג בעומר הוא שתלמידי רבי עקיבא פסקו מלמות. אך אין זה מקור השמחה , הסיבה החשובה היא שכמעט ,"היה העולם שמם מתורה", וביום ל"ג בעומר "העמידו תורה".
מה שמקשר אותנו לכל מעשה הכהנים עובדי משמרת הקודש במקדש ומברכי עם ישראל גם היום ,עליהם לנהוג בשמירה על טהרה גמורה , אנו רובנו לא כהנים ,אך יכולים ללכת בדרכם וללמוד ממעשיהם הגם שלנו יש איסורים פחותים מהם ,עלינו לדבר דיבור טוב ומקרב , לכבד את הזזלת ואת רצונו וגם לברך איש את רעה ככתוב בבבא בתרא," ואמר רבי יצחק כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות" המקבילות לפיטום הקטורת לה אחת עשרה סממנים וכל אחת תלויה בשניה ,כך גם אנו עם ישראל ,מחד עלינו לעלות בקודש את עצמנו ואת חברנו , ומאידך אסור לנו לנהוג בשנאת חינם או אחד בפה ואחד בלב , מה שמקשר אותנו לאימרה החשובה ,"כך אמר להם הקב"ה לישראל, בני אהובי, כלום חסרתי דבר שאבקש מכם, ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבין זה את זה, ותהיו מכבדין זה את זה, ותהיו יראים זה מזה , ונראה מעלת חברנו ולא חסרונן "
לע"נ יצחק בן סיניורו , סינירו בת אסתראה , אריה בן שבתאי ז"ל
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
