בליל הסדר יש מצוה לספר ביציאת מצרים: 'מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן, שנאמר "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים", כמו שנאמר "זכור את יום השבת”. ומנין שבליל חמשה עשר? תלמוד לומר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה" בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן. אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח. מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר "והגדת לבנך”. לפי דעתו של בן אביו מלמדו, כיצד?' וכו' (רמב"ם הל' חמץ ומצה ז,א). לפי דעת הבן כך אביו מלמדו, שלכל בן צריך להתייחס לפי מה שהוא קולט. לכן גם בהגדה של פסח אנו מביאים ארבעה בנים, שזה דוגמה לתשובות וסיפור ע”פ דעת הבן (שלכן מביאים כמה בנים, שיש להתייחס לכל אחד ע”פ דעתו). הפס' שמלמד לספר לבנים בליל הסדר הוא “והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים” (שמות יג,ח) שלומדים "בעבור זה" כשיש מצה ומרור מונחים לפניו (כעין מורה באצבעו עליהם); כשיש מצה ומרור לפניו זה יותר מוחשי, כראוי ללמד לבנים כמה שיותר שיתפס בדעתם, לכן ראוי שיעשו דברים מוחשים, ולכן המצה ומרור מתגלים בהקשר זה גם כמוחשים שנותנים קליטה חזקה יותר בבנים. בנוסף, יש כאן גם עניין שמלמד שמספרים שיצאנו ממצרים כדי לעבוד את ה': '"בעבור זה" – בעבור שאקיים מצותיו כגון פסח מצה ומרור הללו' (רש"י), לכן מובן שלבן החכם אומרים ממש דיני פסח – מצוות ה'. כמו שמובא בהגדות שלנו שמקורם בדברי חז"ל במכילתא: '"מה העדות החקים והמשפטים" נמצאת אומר ארבעה בנים הם: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. חכם מה הוא אומר? מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אותנו. אף אתה פתח לו בהלכות הפסח: אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם, לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, אף אתה הקהה את שניו ואמור לו: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יב), לי ולא לך, אילו היית שם לא היית נגאל. תם מה הוא אומר? - מה זאת? ואמרת אליו: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים”. ושאינו יודע לשאול, את פתח לו – שנאמר "והגדת לבנך ביום ההוא" וכו'' (מכילתא מסכתא דפסחא, פרשה יח [שמות יג,יד]). (ראה בהרחבה ב'לזמן הזה', ניסן, 'כנגד ארבעה בנים דיברה תורה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, שמרחיב בהסבר כיצד לזהות את הבנים). מול הנוסח הזה ישנו נוסח שונה במקצת המובא ביר': 'תני ר' חייה: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: בן חכם, בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאול. בן חכם, מהו אומר? "מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אותנו?" (דברים ו). אף אתה אמור לו: "בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים" (שמות יג יד). בן רשע, מהו אומר? "מה העבודה הזאת לכם?" (שמות יב כו) מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה? מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו: (שם) "בעבור זה עשה ה' לי"; לי עשה, לאותו האיש לא עשה! אילו היה אותו האיש במצרים לא היה ראוי להיגאל משם לעולם. טיפש, מה אומר? "מה זאת?" (שמות יג יד). אף את למדוֹ הלכות הפסח: שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת. בן שאינו יודע לשאול, את פתח לו תחילה. א"ר יוסֶה: מתניתא אמרה כן: "אם אין דעת בבן אביו מלמדו"' (יר' פסחים י,ד). כאן הפכו בין התשובות של הבן החכם והתם, איך זה יסתדר? ראיתי שהיו שהסבירו שההבדל ביניהם זה בגילוי שבין התייחסות של ענייני פשט לעומת ענייני סוד, אולם זה דחוק כיון ששניהם מובאים בפשט ולא בקבלה... ויש שחילקו ע"פ ההבדל שבין סגנון הלימוד של בבל לשל א"י, אולם גם זה דחוק כיון שגם המכילתא חוברה בא"י. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא שביר' זה הוחלף בטעות ('והוחלפה בטעות התשובה לחכם בתשובה לתם' [מקורות והערות לנוסח האחיד, הגדה של פסח]) אולם גם זה קצת קשה לומר. אולי אפשר לומר שכל אחד מלמד ע"פ דעת הבן, ולכן ההתייחסות זה לפי ההקשר שבבית שמשפיע גם עליו. המכילתא זה מדרש הפס', ואילו ביר' זה מובא בשם ר"ח שהוא היה מסדר הברייתות שזה שינון הלכות, שזה יותר קל מדרשות הפס' להלכה שזה התעמקות במקורות ההלכה. לכן במכילתא יש את הבן התם, ואילו ביר' זהו בן טיפש, שזה יותר לשון גנאי לחוסר חכמתו, כיון שהתעמקות זה קשה לכן גם מי שאינו יכול כ"ך להתעמק זה מראה על מעט חוסר בחכמה אבל לא כ"ך חוסר כמו מי שלא יכול אפילו להבין מה שמוסרים לו להלכה. לכן במכילתא עונים לו את הסיפור שבפס', שמשתמשים בפס' אבל לא מתעמקים להלכה כיון ששכלו חלש, לעומת החכם שיש לו חכמה ולכן פותחים לו בהלכות פסח, שנראה שאין הכוונה רק לומר לו את ההלכות, אלא פותחים בזה, שאומרים את ההלכות ואז ממשיכים למקורם בפס'. לעומת זאת ביר' שזה משפ' של שינון הלכות, בזה לטיפש מלמדים הלכות, כדי שיוכל לקלוט משהו, שזהו הלכות פשוטות למעשה. אבל לחכם מספרים ביציאת מצרים כי יודע שיש הלכה לספר ולכן שואל מה נצטוונו בזה להלכה, ואומרים לו את סיפור יציאת מצרים, שאת זה נצטוונו – לספר לו ולהרחיב ע”פ דעתו (שזהו התשובה לשאלתו מה נצטוונו), וכך עושים וממשיכים בזה (שמספרים עוד). אולי אפשר בדומה (אבל קצת שונה) שיש משפחות שונות, ולכן הביאו כמה אפשרויות, ובמכילתא מובאת דוגמה אחת שקשורה למשפחה של ת"ח שלומדים הלכות, שזהו המכילתא – מדרש הלכה, ויש שהם משפחות של דרשנים על התורה, שאת זה מביאים ביר' כיון שבא"י בתקופת התלמוד התחזק העניין של דרשות (המדרשים שלנו מקורם בא"י) [אמנם זה מובא בשם ר"ח אולם הוא הביא את האפשרות האחרת כתוספת והשלמה למכילתא]. לכן תם שאפילו דרשות וסיפורים בפס' לא כ"ך קולט זה דרגה מאוד נמוכה, ולכן זהו כבר טיפש. לכן לחכם עונים במכילתא בהלכות, ואילו ביר' דרשות, שלזה נמשכים ע"פ הקשרם במעלת לימוד התורה שלהם. לתם במכילתא עונים בסיפור שזה פחות מהלכה, כיון שהוא בדרגה נמוכה יותר (אמנם גם לחכם נראה שמספרים ביציאת מצרים שזה עיקר המצוה, אלא שמוסיפים גם הלכות כחלק מגילוי תורה הקשורה ביציאת מצרים; אם כי מההמשך במכילתא שמודגש שלומדים הלכות פסח ['… שֶׁאִם הָיְתָה חֲבוֹרָה שֶׁלַּחֲכָמִים אוֹ שֶׁלְּתַלְמִידִים, שֶׁצְּרִיכִים לַעֲסֹק בְּהִלְכוֹת פֶּסַח עַד חֲצוֹת' וכו'] נראה שמספיק גם רק לימוד הלכות פסח בלי סיפור יציאת מצרים, אולם זה דחוק לומר כך), ואילו ביר' כיון שהוא טיפש אז המעט שאפשר זה שלפחות יעשה את ההלכות המינימליות, שלא ילך מחבורה לחבורה. לכן מודגש ביר' שלא יעבור מחבורה לחבורה, ולא רק שמלמדים את הל' פסח, כי אין בו חכמה ללמוד אלא לפחות שיעשה את דברים הפשוטים והמידים ולא יעשה נגד ההלכה. אמנם נראה שגם לו מספרים מעט ביציאת מצרים כיון שיש בזה מצוה, אלא שמדגישים שצריך אצלו לשים לב במיוחד שלא יעבור על ההלכה, ולכן מלמדים אותו מה לעשות במינימום המידי. אולי אפשר שיש כמה רמות בבנים, ולכן גם בארבעת הבנים יש שתי רמות, שהמכילתא דיברה על הרמה היותר גבוה והיר' על הנמוכה יותר. לכן בתם כשזה רמה נמוכה יותר זה כבר נחשב לטיפש, וכן ברשע ביר' הוא מוסיף ואומר את דעתו הרעה כי חושב שלא מבינים את דעתו שלכן צריך להרחיב. לכן במכילתא אומרים את הלכות פסח שהכוונה גם הלכות פסח, שמספרים וגם לומדים הלכות שזהו בשלמות. ואילו ביר' שזה רמה נמוכה יותר של הבן החכם אז מסתפקים בסיפור יציאת מצרים כראוי, שבזה מקיימים את מצוות סיפור יציאת מצרים כראוי ע”פ המצוה. בתם למכילתא מסתפקים אצלו בסיפור, שגם בזה מקיימים את מצוות סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, וכיון שאין רמתו כ"ך גבוה כמו החכם אז מסתפקים בזה, לעומת זאת ביר' שרמתו מאוד נמוכה אז מלמדים אותו שיעשה כראוי – שלא ילך לחבורה אחרת באופן טבעי, כי לא מעניין אותו סיפור יציאת מצרים כיון שאינו מבין כ"ך, ולכן אין מה לספר לו בכח, לכן לפחות שיקיים את המצווה כראוי, ומה שישמע ויבין כשיספרו בשולחן על יציאת מצרים זה מספיק. או שמבין כשמספרים לו, אלא שמודגש שיזהירו אותו שלא ילך לחבורה אחרת אלא יעשה את הפסח כראוי, וממילא גם ישב איתם וישמע סיפורי יציאת מצרים (ולפי זה מובן שביר' מובא בסוף 'א"ר יוסֶה: מתניתא אמרה כן: "אם אין דעת בבן אביו מלמדו"', שבפשטות זה נאמר על שאינו יודע לשאול, שרמתו נמוכה שאין לו דעת ולכן אביו מלמדו; ממילא יוצא שבטיפש יש יכולת לשמוע סיפור, שהרי אפילו האינו יודע לשאול שרמתו נמוכה יותר יכול לשמוע את הסיפורים. אמנם בפשטות אפשר שזה חל על כל מה שנאמר קודם, שאם הבן אינו יכול ללמוד בעצמו [שאין בו כ"ך הרבה דעת] אז אביו מלמדו – כל אחד ע"פ רמתו; או שזה חל על שאינו יודע לשאול, והכוונה שאם אין בו דעת לשאול אז אביו מלמדו, אבל יש בו דעת לשמוע סיפורים ואילו טיפש נמוך ממנו בדעת. או שאינו יודע לשאול נמוך יותר, אבל בשל כך יכול לשבת ולשמוע לעומת טיפש שיש בו יותר דעת ולכן כיון שאינו מבין כ”ך הוא משתעמם והולך לחפש תעסוקה במקומות אחרים). אולי אפשר בפשטות שהם משלימים אחד את השני, שמה שנאמר במכילתא יכול להתפרש שמלמדים את החכם רק הלכות, לכן מוסיף ר"ח ביר' שמלמדים אותו גם את סיפור יציאת מצרים, שמלמדים אותו גם הלכות וגם את הסיפור שכך זה בשלמות. בבן הרשע לא כ"ך מובן למה הוא נחשב רשע, לכן מפרט ביר' שרואה בזה טרחה מיותרת. בבן התם יכול מישהו לחשוב בטעות שתם זה לשון תמימות – שלמות, לכן מדגיש ביר' שהכוונה לטיפש, ששכלו חלש; ומוסיף שמעבר לכך שמספרים לו סיפורים (כמובא במכילתא), בכ"ז מלמדים אותו גם הלכות בסיסיות כדי שלא יעבור על ההלכות, ולכן גם אותו מלמדים (כמו החכם) שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן – אבל לא כלימוד הלכות בהרחבה ועמקות (שמלמדים לחכם בשלמות) אלא כדי שלא יעשה נגד ההלכה כמו שמפרט 'שלא יהא עומד מחבורה זו ונכנס לחבורה אחרת'. אולי אפשר שבמכילתא זה הבנים בצורה רגילה, ואילו ביר' זה בצורה קיצונית יותר. לכן חכם ביר' זה חכם מאוד, ולכן לא עונים לו רק בהלכות פסח כמו ששאל (ולזה מוסיפים ומספרים את סיפור יציאת מצרים), אלא מתחילים בסיפור ומזה ממשיכים להתגלגל עד ההלכות שיוצאות מזה (שזה רמה גבוה יותר). אמנם לא נאמר שאומרים לו הלכות, אבל שאלתו היתה מה ה' ציווה אותנו ולכן צריכים לענות לו, ולכן הכוונה שבזה (בסיפור) מתחילים, ואכן בפס' “בחוזק יד" זה מתחיל בסיפור וממשיך לדינים שיוצאים מזה (פטר רחם). לכן ברשע מובאת דעתו הרעה בתוספת, כדי להדגיש את רשעותו הרבה. בתם הוא נקרא טיפש כי זה יותר חסר דעת, ועונים לו שלפחות לא ילך לחבורה אחרת, כדי שיעשה את המינימום.