של מי היתה הנקמה במדיין?
"נקום נקמת בני ישראל... לתת נקמת ה'" (במדבר לא, ב-ג)
מדוע בשני הפסוקים הסמוכים מיוחסת
הנקמה פעם לה' (בדברי משה רבינו) ופעם
לישראל (בדברי ה')?
אפשר שהמפתח להבנת הדבר הוא בפסוק ז: "ויצבאו על מדין כאשר צוה ה'
את משה ויהרגו כל זכר". משתמע מזה שהצביאה על מדיין היתה בציווי ה', ואילו
הריגת כל זכר לא היתה בציווי ה'. אפשר לומר שכיון שה' הזכיר "נקמת בני
ישראל", די היה לצבוא על מדיין, ואילו משה הוסיף גם "נקמת ה'",
ולשם כך היה צורך גם להרוג כל זכר (וגם את הנקבות, כפי שאמר להם אח"כ, אלא שבתחילה
לא הבינו את דבריו, כנראה).
בכך אפשר להסביר מדוע לא נענשו
ישראל על שלא הרגו את הנשים, כפי ששאול נענש על שלא הרג את אגג - ה' ציווה על שאול
להרוג גם את אגג, ומשעבר על הציווי, נענש,
ואילו כאן ה' לא ציווה את מי להרוג, אלא רק משה רבינו ציווה, ואין עונש כל כך חמור
על הפרת ציוויו.
