מסילת ישרים - מפסידי הזהירות

3/4/2014

 

בשיעור שעבר דיברנו על הדרכים לקנות את הזהירות. עכשיו הרמח"ל ידבר על הדברים שמרחיקים ומונעים מן האדם את מידת הזהירות:

"הנה מפסידי המידה הזאת ומרחיקיה הם שלשה: האחד - הוא הטיפול והטרדה העולמית. השני - השחוק והלצון. השלישי - החברה הרעה" (הרמח"ל, "מסילת ישרים")

 

יש שלושה דברים שמונעים את האדם מן הזהירות:

הראשון - העיסוק בטרדות העולם.

אם לאדם יש סדר יום שלא מאפשר לו לימוד תורה - משהו פה לא נכון. היום יש לאדם יותר זמן פנוי, אבל גם התפתחה תרבות פנאי ענפה, וכך נוצר סדר יום לאדם שבו כביכול אין לו זמן.

 

השני - השחוק והלצון.

צריך להבדיל בין מצב רוח טוב שהוא תופעה חיובית לבין ליצנות שהיא דבר שלילי ומזיק.

"השחוק והלצון, כי מי שטובע בם, הוא כמי שטובע בים הגדול שקשה מאד להמלט ממנו. כי הנה השחוק - הוא מאבד את לב האדם, שכבר אין הטעם והדיעה מושלת בו, והרי הוא כשכור או שוטה".

 

השלישי - החברה הרעה.

האדם הוא יצור חברתי, ולכן הוא תמיד יושפע מהחברה. התרבות שהוא צורך משפיעה עליו בהכרח. הדרך להימלט מזה, היא לבנות חברה של אנשים חכמים וצדיקים. אם הוא בין אנשים חכמים הוא מחכים, ואם הוא מסתובב בחברת אנשים רדודים, גם העולם שלו יהפוך להיות שטחי. הדבר הזה הוא קריטי להתפתחותו של האדם ומשפחתו. הרמח"ל אומר לאדם: תהיה יצור חברתי, אבל תבחר חברה טובה.

"כי אם יאמר לך אדם (כתובות יז): לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אף אתה אמור לו, במה דברים אמורים, בבני אדם שעושים מעשי אדם, אך לא בבני אדם שעושים מעשי בהמה".

(הרב חיים סבתו)

 

 

 

ב"ה

 

פרק ה: מסילת ישרים – בביאור מפסידי הזהירות וההרחקה מהם

 

דיברנו על הדרכים לקנות את הזהירות. עכשיו הרמח"ל ידבר על הדברים שמרחיקים ומונעים מן האדם את מידת הזהירות:

 

"הנה מפסידי המידה הזאת ומרחיקיה הם שלשה: האחד - הוא הטיפול והטרדה העולמית. השני - השחוק והלצון. השלישי - החברה הרעה."

 

יש שלושה דברים שמונעים את האדם מן הזהירות:

הראשון – העיסוק בטרדות העולם.

השני – השחוק והלצון. שמחה זה דבר הכרחי. לעומתה ליצנות, אירוניה ולעג הם דברים אסורים, הליצנות בנויה על תכונות נפשיות אבל לא על אמת. אדם צוחק על יריבו כשאין לו מה להגיד נגדו בתוכן, וכך הוא יכול להפיל אותו בלי להתווכח איתו בצורה עניינית. זה כלי שלא נותן מקום לדיון ענייני.

הזהירות היא בדיוק ההפך מכובד ראש. הליצנות מביאה לידי עצבות לעומת השמחה שמביאה לקורת רוח ולסיפוק פנימי.

השלישי – החברה הרעה. האדם מושפע מהסביבה לטוב ולרע, בין אם הוא מרגיש ובין אם לא. כשאדם בונה לעצמו סביבה של תלמידי חכמים - זה יהיה עולמו. קשה לשמור על עולם פנימי שלא מושפע בכלל מהסביבה. היום בגלל התקשורת זה לאו דווקא חברה פיזית, השכנים, אלא החברה התרבותית. בלי להרגיש האדם פתאום מדבר כמו הסביבה. כשנדבקת שפה אחרת, נדבקים גם מושגים תרבותיים אחרים וגם מחשבות אחרות.

 

טרדות העולם

 

"הנה הטפול והטרדה - כבר דברנו מהם למעלה, כי בהיות האדם טרוד בעניני עולמו, הנה מחשבותיו אסורות בזיקי המשא אשר עליהם, ואי אפשר להם לתת לב אל המעשה. והחכמים עליהם השלום, בראותם זה אמרו (אבות פ"ד): הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה. כי הנה העסק מוכרח הוא לאדם לצורך פרנסתו, אך ריבוי העסק אינו מוכרח שיהיה כל - כך גדול עד שלא יניח לו מקום אל עבודתו, על כן נצטוינו לקבוע עתים לתורה, וכבר זכרנו שהיא המצטרכת יותר לאדם לשיגיע אל הזהירות".

 

אדם לא זקוק לכל כך הרבה זמן בעבודה כמו שהוא חושב. אדם חי ברמה גבוהה, הרבה יותר מהצורך החיוני לו. אם יש לו סדר יום שלא מאפשר לו לימוד תורה - משהו פה לא נכון. היום יש לאדם יותר זמן פנוי, אבל גם התפתחה תרבות פנאי ענפה, וכך נוצר סדר יום לאדם שבו כביכול אין לו זמן. בלי תורה אי אפשר להגיע לזהירות.

"וכמאמר רבי פינחס: תורה מביאה לידי זהירות, וזולתה לא יגיע אליו כלל, והוא מה שאמרו ז"ל (שם פרק ב): ולא עם הארץ חסיד."

 

אין שום סיכוי להגיע לזהירות בלי לימוד תורה בקביעות, בצורה יום יומית.

 

"וזה, כי הבורא יתברך שמו שברא היצר הרע באדם, הוא שברא התורה תבלין לו, וכמו שאמרו ז"ל (קידושין ל): בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. והנה פשוט הוא, שאם הבורא לא ברא למכה זו אלא רפואה זו, אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה, ומי שיחשבו להנצל זולתה, אינו אלא טועה, ויראה טעותו לבסוף כשימות בחטאו. כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא ומתגבר בו ושולט עליו".

 

התרופה היחידה שמגנה מיצר הרע היא התורה (תלמוד תורה כולל גם את המוסר), בלי עיסוק מתמיד בתורה האדם לא יוכל להגיע לזהירות. לא קשה להינצל מהמפסיד הראשון של מידת הזהירות. ברגע שאדם מחליט שזה חשוב לו, הוא קובע זמנים ללימוד תורה.

 

השחוק והלצון

 

"אך השני, הנה הוא קשה מאד, והוא השחוק והלצון, כי מי שטובע בם, הוא כמי שטובע בים הגדול שקשה מאד להמלט ממנו. כי הנה השחוק - הוא מאבד את לב האדם, שכבר אין הטעם והדיעה מושלת בו, והרי הוא כשכור או שוטה אשר אי אפשר לתת להם ערמה או להנהיגם, כי אינם מקבלים הנהגה"

 

ליצן אחד שאומר בדיחה - כל השיעור הלך. הוא מסית את הדברים, אך לא מתוך טיעונים הגיוניים. צריך להבדיל בין מצב רוח טוב שהוא תופעה חיובית לבין ליצנות שהיא דבר שלילי ומזיק.

החטא קורה, לא רק בגלל פיתוי, אלא בגלל הכנה של צחוק וקלות ראש. במצב רוח כזה, האדם משוחרר, וכך הוא פועל ללא מעצורים, בלא תשומת לב. קלות ראש הפוכה ממידת הזהירות. בזהירות האדם חושב לפני כל מעשה, ולעומת זאת, קלות הראש אומרת לו – אל תחשוב, תזרום, הכל יסתדר.

 

"ותראה קושי הלצון והשחתתו הרבה, כי כמו המגן המשוח בשמן אשר ישמיט ויפיל מעליו החצים ומשליכם לארץ ולא יניח אותם שיגיעו אל גוף האדם - כן הלצון מפני התוכחה והמרדות, כי בליצנות אחד ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות מה שהלב מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו או שומעו ענינים שיעירוהו אל החשבון והפשפוש במעשים, ובכח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשה בו רושם כלל. ולא מפני חולשת הענינים ולא מפני חסרון הבנת הלב, אלא מפני כח הלצון ההורס כל עניני המוסר והיראה."

 

כשמישהו מוכיח אנשים והם מתפעלים, מספיק אדם אחד שיחקה את המוכיח בשביל להרוס הכל. ליצנות גורמת לכך שכל החיצים שנורים על האדם - מחליקים, אף אחת מהתוכחות לא פוגעת באדם. ליצנות אחת הורסת את כל השיחה. זה לא שהליצן מצליח להתמודד בצורה עניינית עם ההוכחות, אלא הוא השתמש בכלי אחר ש'חוסך' ממנו לחשוב על הדברים ברצינות. בעזרת הליצנות לא צריך להיאבק עם הדעה עצמה, אלא עושים את השני לצחוק, וכך דעתו נידחת.

 

החברה הרעה

 

"והמפסיד השלישי הוא החברה, דהיינו, חברת הטפשים והחוטאים, והוא מה שהכתוב אומר (משלי יג): ורועה כסילים ירוע. כי הנה אנחנו רואים פעמים רבות אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עמהם".

 

האדם הוא יצור חברתי, ולכן הוא תמיד יושפע מהחברה. התרבות שהוא צורך משפיעה עליו בהכרח. הדרך להימלט מזה, היא לבנות חברה של אנשים חכמים וצדיקים. אם הוא בין אנשים חכמים הוא מחכים, ואם הוא מסתובב בחברת אנשים רדודים, גם העולם שלו יהפוך להיות שטחי. הדבר הזה הוא קריטי להתפתחותו של האדם ומשפחתו. הרמח"ל אומר לאדם: תהיה יצור חברתי, אבל תבחר חברה טובה. יש אפשרות לאדם לבנות שתי עולמות, עולם פנימי שלו שהוא חי בו, וחוץ מזה להיות מעורב עם הבריות. זה קשה מאוד, ובשביל זה צריך עוגנים חזקים.

 

"והוא מה ששלמה מזהיר ואומר (שם כד): ועם שונים אל תתערב. כי אם יאמר לך אדם (כתובות יז): לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות, אף אתה אמור לו, במה דברים אמורים, בבני אדם שעושים מעשי אדם, אך לא בבני אדם שעושים מעשי בהמה".

 

מאת: הרב חיים סבתו, מתוך האתר "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים".

http://www.ybm.org.il/Hebrew/LessonsIndex.aspx?catId=82

 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן


חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה