מי שנעקד למזבח - לא אהב קורבנות

==========================.

 

מדוע אהב יצחק את עשיו  ?

 "כי ציד בפיו".

 שצד בשביל לאכול ולהאכיל בני אדם.

 ולא בשביל קורבנות לאל - בדמות מאכולת אש.

 וזה גם הסיפור מאחורי הנשיקה שמבטאת את אותה האהבה

 את עניין הריח - ריח השדה כתנגודת לריח הניחוח של הקורבן.

 

הנה כי כן ,יש ריח שדה ויש את האיפכא את ריח הקורבנות ותחליפהם 

 כל אותם העניינים המרחיקים את האדם מהשדה  ומייעודו

 להוציא לחם מהארץ. ולהיותו מנותק מהארץ להסתופף אך באוהלים

 יצחק העדיף את עשו שהיה קרוב לשדה ולעשבים שבו ,שצד כדי לאכול ולהאכיל בני אדם.

 אומנם נסחף להלעיט עצמו בכל אוכל מזדמן. וגם לא היה לו בראש חזון של בן ממשיך...

 אך עשיו לעולם לא צד בכדי להקריב קורבנות.

 וכאמור זה מה שגרם ליצחק לאהוב אותו יותר.

 שיצחק הטראומטי שנעקד כאמור למזבח לא אהב את תורת הקורבנות.

 אהב הוא את הקורבן לארץ לעבוד את האדמה להוציא ממנה לחם

 

הנה כי כן ,זה גם פשר המילה הדומיננטית : "ראה" .  [ראו ציטטה לעיל].

מילה שביקש יצחק להפנות לכל איש מישראל עד סוף כל הדורות.

 לאמור :   ראו בניי, שתהיו נודפים ריח של שדה :

תערובת ריחות של  :יזע, אבק וצמחים

 ולא ריח  מזבחות של חלבי דמים ובשר חרוך.

 זו אם כן ,קריאתו של יצחק לדורות ..

 וליבי אומר לי שגם הקב"ה עצמו אימץ את אמרתו זו 

 של יצחק

 

"והיה....."

  "והאומר....".

 

משה אהרון 

 להיות ספון אך האוהלים