"וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים... וַיַּחְפְּרוּ עַבְדֵי יִצְחָק בַּנָּחַל וַיִּמְצְאוּ שָׁם בְּאֵר מַיִם חַיִּים. וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר לָנוּ הַמָּיִם... וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת וַיָּרִיבוּ גַּם עָלֶיהָ... וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ". (בראשית כו, יח- כא)

פרשת השבוע מאריכה ומספרת על יצחק אבינו וסיפורי חפירת הבארות. הבארות הראשונות שחפר יצחק, הן בארות שכבר נחפרו ע"י אברהם ונסתמו ע"י הפלישתים. לאחר מכן, יצחק חפר שתי בארות נוספות שאותם אנשי גרר דרשו לעצמם. על אף שהפלישתים סתמו את הבארות הראשונות, ושרועי גרר תבעו לעצמם את הבארות שחפר יצחק, יצחק אבינו סירב להתייאש והמשיך לחפור.

מפרשייה זו, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל, בעל ה"חפץ חיים", מעביר לנו מסר לחיינו היום-יומיים (חפץ חיים על התורה, בראשית כו, יט):

"ענין הבארות אשר חפר יצחק מלמדנו, שלעולם לא ירפה האדם את ידיו מלהמשיך את העסק אשר התחיל, אל ייאוש ואל כישלון. אם יצחק אבינו חפר ולא מצא מים, חפר באר אחרת עד שמצא מים, ואם רבו עליה, חפר באר אחרת, וכל כך המשיך במלאכת החפירה, עד שסוף סוף חפר ומצא באר שלא רבו עליה וקרא שמה רחובות. כן הדבר בכל העניינים החומריים והרוחניים, הן במסחר והן בלמוד התורה. ואם מי שהוא אינו מצליח בתחילה בלימודו, אל יעזוב את התורה, כי סוף הכבוד לבוא, ואם נכשל תחילה, אבל יעמוד על אמיתתה לבסוף".

בחיינו אנו מרגישים פעמים רבות תחושה של ייאוש. כאשר לאחר מספר הצלחות שחווינו בחיינו, אנו נופלים ונכשלים ולא מצליחים לשחזר את ההצלחה בקלות, אנו עשויים להרים ידיים ולהתייאש. סיפור זה של חפירת הבארות בא ללמדנו שעלינו לעולם לא להתייאש, לא להרים ידיים למרות הנפילות והקשיים הנערמים לפתחנו, אלא להמשיך לחפור ולחפור. גם אם סתמו לנו את הבארות, גם אם קשה לנו לחצוב, גם אם המים  היוצאים נראים כעכורים, גם אם הגענו למים חיים ובסוף נלקחה לנו הבאר, אסור לנו להרים ידיים, ומובטח לנו כזרע ישראל, שעל אף כל הקשיים, בסוף ננצח.

הנפילה אינה רק מכשול שמקשה על ההתקדמות בדרך, אלא היא חלק מהתהליך, לנפילה יש יכולת ללמד את האדם כיצד להתמודד עם קשיים בדרך, בדיוק כפי שתינוק שאינו נופל, לא ילמד כיצד להשתפר וממה להימנע כשהוא הולך בפעם הבאה, ובעצם, לא ידע ללכת.

כאשר אנו מבינים שלעולם הזה באנו למלא את המשימות שהוטלו עלינו - "בכל העניינים החומריים והרוחניים, הן במסחר והן בלמוד התורה" - לכן אנו לא מוותרים, לא מרימים ידיים, אנו מתאמצים, נאבקים משתדלים ובעז"ה מצליחים. הקשיים והניסיונות גורמים לנו לצמוח, אנו מקבלים מהם כוחות להתמודדות ובסוף האדם מנצח, נחפור - נגיע!

חפירת הבאר, היא משל להצלחה, משום שבאר היא אמצעי לדליית מים שכבר קיימים בבטן האדמה מלכתחילה, ולא שמולאו ע"י מילוי חיצוני. ואף הצלחותינו וכישלונותינו תלויים בכוחות הטמונים בנו, ועל אף הקשיים, שגורמים ועיכובים חיצוניים עלולים להעמיד בפנינו, עלינו להמשיך ולנסות להגיע אל ה"מים" האצורים בתוכנו.

גם בחירתם של חז"ל לדמות את התורה למים, מבטאת מסר זהה, לפיו התורה אינה דבר חיצוני אלא פנימי, וגלום בתוכנו, ועל אף הקשיים שעשויים להיות טמונים בכך, עלינו לעמול, לחפור, ולגלות אותה.

יהי רצון שנזכה בעז"ה, הן ברמה הכללית והן ברמה הפרטית, לגלות את הבאר שנובעת בנו, ולקבל בעוצמה את המים החיים.

הרב יחזקאל יעקבסון, מהאתר: "ישיבת שעלבים" - http://shaalvim.co.il/

הרב גבי קדוש